גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 289ראשיהפצה

עבודה בחומר - בגליון השבוע

כמעט שנתיים עמלה נעם צימרמן בת ה-15 על עיצוב הגדה של פסח מעוטרת בדמויות פימו צבעוניות, במטרה לקרב את סיפור יציאת מצרים לילדים.
17/04/08, 21:21
רבקי גולדפינגר

"אמא הביאה הביתה את ההגדה המודפסת. לקחתי את ההגדה ביד. הסתכלתי בכל דמות ודמות בה. בחנתי כל עמוד בשקיקה. אי אפשר לתאר איזו הרגשה נפלאה זו היתה", מתארת נעם צימרמן בת ה-15 את הרגע בו ראתה לראשונה את ההגדה של פסח אותה עיצבה ועליה עמלה באופן אינטנסיבי קרוב לשנתיים, מוכנה ומודפסת.


על עיצוב ארבעת הבנים מההגדה: "איך שאנחנו נראים לא משקף מי אנחנו באמת. המראה החיצוני לא מצביע על הפנימיות שלנו ועל מה שיש לנו בלב. העובדה שהאדם נראה באופן מסוים – בעל שיער בלונדיני או שיער שחור, עיניים חומות או ירוקות – לא מעידה עליו כלום. המעשים שלו הם החושפים את פנימיותו. בהגדות מצוירות רבות מראים את הרשע עם קוצים בשיער ועגיל בגבה, ולי זה תמיד הפריע כי זו הסתכלות חיצונית ולא אמיתית. פוסקים שהוא רשע מבלי לבחון את האישיות האמיתית שלו"
"כשראיתי את ההגדה, נזכרתי איך עבדתי על כל דמות המופיעה בה. כמה מחשבה השקעתי בכל פרט ופרט. זה חלום שקרם עור וגידים. ההרגשה מוזרה מאוד ומשמחת. הגשמתי ברוך ה' חלום, ואני מקווה שההגדה תועיל לילדים רבים שיוכלו להתחבר ולהבין טוב יותר את סיפור יציאת מצרים ואת הכתוב בה".

נועם צימרמן, תלמידת כיתה ט' בתיכון פלך בירושלים ותושבת כפר-אדומים, עיצבה את ההגדה של פסח אשר יצאה לאור בימים אלו לקראת החג על-ידי הוצאת הספרים בית-אל. נועם היא בת בכורה לאביה שוקי, עורך דין במקצועו, ולאמה אפרת, מעצבת שמלות כלה ואדריכלית, ואחות לשלושה אחים קטנים. 

נועם, למה דווקא הגדה של פסח?

"ליל הסדר זו סיטואציה שכל המשפחה יושבת יחד ומספרים את סיפור יציאת מצרים. לב לבו של ליל הסדר הוא 'והגדת לבנך'. יש דגש רב על חינוך הילדים דווקא בערב זה. בליל הסדר חשוב באופן מיוחד להמחיש לצעירים, עד כמה שאפשר, את סיפור יציאת מצרים. הרגשתי שאולי אני אוכל לתרום לעניין בעזרת הגדה בה הדמויות שאצור תהיינה מוחשיות וקרובות לעולם הילד".

בין ההגדות המציפות את השוק מדי שנה לקראת חג הפסח ישנן הגדות השמות דגש על הפירוש המילולי של ההגדה, ומביאות לקוראים פרשנויות רבות ומעמיקות על הנאמר בה. לעומתן יש הגדות אמנותיות, השמות דגש דווקא על הצד הוויזואלי ועל החיבור בין המילה הכתובה לפרשנות האמנותית. כזאת היא הגדתה של נעם צימרמן, שכל הדמויות המופיעות בה נבנו על-ידיה מפימו, חומר מיוחד לעיצוב.

למה בחרת לעבוד בפימו?

"לפני שמונה שנים, כשהייתי בכיתה ב', חיפשנו, אמא ואני, עיסוק משותף לשתינו בשעות הערב, לאחר שהאחים הקטנים שלי הלכו לישון. בהתחלה עבדנו עם פלסטלינה ויצרנו דמויות בהדרכתה של אמא. אבל בגלל שהפלסטלינה היא חומר שקשה לשמר את הצורה שלו, עברנו לעבוד בפימו. לאט לאט התקדמתי, והתחלתי לעשות עוד ועוד דמויות".

עם השנים הפך העיצוב בפימו להרבה יותר מסתם תחביב עבור נועם. "בעזרת הפימו אני יכולה להעביר רעיונות מורכבים, באופן פשוט יחסית. הפימו הוא סוג של חומר פולימרי המיועד לעיצוב וידוע כנוח ביותר לעיבוד ולשימוש, וקיים במגוון צבעים וגימורים. ניתן ליצור בעזרתו תכשיטים, פסלונים ואביזרים שונים. אחרי כמה שנים של עיצוב בפימו, התחלתי לעסוק בזה פשוט כל הזמן".

כל הזמן?

"לא רק בשעות הערב, אלא בכל רגע אפשרי. כשאני רואה טלוויזיה, כשאני קוראת ספר, כשאני מקשיבה למוזיקה, כשאני מדברת בטלפון עם חברה. בכל מצב. העיסוק בפימו מרגיע אותי, והפך להיות חלק ממני".

ובזמן השיעורים בבית-הספר?

"אני משתדלת לא להביא לבית-הספר פימו, כי זה ממכר. יהיה לי קשה להפסיק ללוש אותו, ומניסיון, זה יפריע לי במהלך הלימודים". בהיותה בת 12 יצרה נועם, כפרויקט בת-מצווה, מחזור ליום הכיפורים במיוחד לילדים שהדמויות בו עשויות מפימו.

ההתחלה: בגיל 11

את מתארת את הפימו כחלק ממך, אבל כיצד הובילה תחושה זו להחלטה הרצינית להוציא לאור מחזור ליום הכיפורים ואחר כך גם הגדה של פסח?

"הכל התחיל כשהייתי בת 11, שנה לפני בת-המצווה שלי. התלבטתי מה לעשות כפרויקט בת-מצווה. רציתי משהו שיאפיין אותי ושמהווה חלק ממני, וכמובן הגעתי למסקנה שמדובר בפימו. אבל היה לי חשוב ליצור דבר משמעותי ולא סתם חפץ שיהיה זרוק על מדף. לאחר מחשבה ובגלל שאני נולדתי בין ראש השנה ליום הכיפורים, הגעתי למסקנה שאעשה מחזור מיוחד לילדים".

וקפצת ישר למים העמוקים?

"זה לא משהו שהחלטתי עליו ביום בהיר אחד. דיברתי על כך עם אבא ואמא, והחלטנו ביחד שזה אפשרי. זה נכון שהתפילה של יום הכיפורים היא מורכבת ומופשטת ולילדים קשה להתחבר אליה. גם למבוגרים לפעמים היא קשה. רציתי שגם לילדים תהיה אפשרות להבין את תפילת יום הכיפורים שהיא כל כך קדושה ומיוחדת. לא היה ידוע לי על מחזור מיוחד לילדים, וקיוויתי שבאמצעות המחזור שלי ילדים יהיו מסוגלים להתחבר לתפילה.

"התחלנו לשבת עם המחזור של יום הכיפורים ולבחור את קטעי התפילה המשמעותיים לילדים", מסבירה נועם את תהליך העבודה. "בחרנו בתפילות כמו כל נדרי, עבודת הכהן הגדול, תפילת נעילה ועוד. קבענו את חלקי התפילה שהילדים יצליחו להבין ולהזדהות איתם ושניתן יהיה להעביר אותם בצורה מוחשית. תכננתי לוח זמנים מסודר, ועבדתי על פיו".

כמה זמן לקח הפרויקט הזה של יצירת המחזור לילדים?

"שנה שלמה עבדתי עליו. כל שבוע סיימתי את הדמות שתכננתי, ובמסיבת בת-המצווה שלי חילקנו לכולם את המחזור המודפס ליום הכיפורים, שיצא בהוצאה קטנה לכבוד האירוע".

ואיך היו התגובות?

"היו תגובות נלהבות. זה ריגש אותי מאוד להבין שהיצירות שלי הפכו לבסוף למחזור אמיתי. זו תחושת סיפוק עצומה. המשפחה, החברות, השכנים – כולם פרגנו לי מאוד ועודדו אותי ללכת עם זה הלאה".

ואז החלטת ליצור הגדה של פסח?

"בדיוק. ראיתי את התגובות החמות, והבנתי שאני ממשיכה עם זה הלאה. לאחר שהחלטתי להתחיל לעבוד על הגדה של פסח, תכננתי לי שוב לוח עבודה מסודר. יותר משנה וחצי הייתי חוזרת מבית-הספר ומתעסקת כמעט רק ביצירת הדמויות".

לא היו רגעים שבהם לא היית מסוגלת להתעסק עוד בפימו?

"האמת היא שהיו לי רגעי שבר, שבהם הרגשתי שאני צריכה קצת הפסקה מהפימו. וזה טבעי מאוד בעיניי. כשהרגשתי כך, עשיתי לעצמי הפסקה קצרה ואחר כך המשכתי במלוא המרץ. באופן כללי, נהניתי מכל רגע של יצירה".

כיוון שההגדה פונה בעיקר לילדים, הוחלט שהיא לא  תכיל את הנוסח המלא של ההגדה, ונבחרו רק הקטעים שנראו משמעותיים יותר לעולמם של הצעירים. "אומנם הטקסט של ההגדה בן אלפיים השנים הוא טקסט נפלא, אבל בהגדה שלי אין כל הנוסח, כיוון שלדעתי לילדים יותר מתאים שיתמצתו עבורם את המלל. הגדה שלמה עם כל כך הרבה מלל זה רק יכביד עליהם ויבלבל אותם. הנוסח המלא הוא ארוך מדי עבור ילדים, ועלול לגרום לחוסר סבלנות".

האם מבחינתך קהל היעד להגדה הוא רק הילדים?

"ממש לא. אומנם לילדים יהיה קל מאוד לחוש את המתרחש בליל הסדר בעזרת ההגדה, אבל גם מבוגר שרוצה להתקרב ולהבין יכול בעזרת התמונות לקלוט את האווירה".

את יכולה לתת דוגמה?

"יציאת מצרים וקריעת ים סוף. ברור שלאף אחד לא ברור גודל הנס שהתרחש שם. כדי להבין צריך תמונה חיה יותר, תמונת תלת-ממד. אני יודעת שיש הגדות מקסימות עם ציורים, אבל הפימו הוא יותר מוחשי. הפימו נותן תחושה חזקה יותר של מציאות. את קריעת ים סוף עשיתי בשתי סצנות: הראשונה קריעת ים סוף עצמה – דמות ממש קטנה שמשני צדדיה מים רבים. בתמונה השנייה מופיעה משפחה על רקע המדבר, כשהיא חופשייה. ניסיתי להעביר את התחושות בצורה הכי ברורה שניתן".

ואת מרגישה שהצלחת בכך?

"אני מקווה שהמטרה שלשמה עמלתי כמעט שנתיים באמת מומשה. כל הזמן ניגשים אליי ואומרים מילה טובה. האמת היא שכשעשיתי את ההגדה הייתי ממוקדת רק במטרה לשמה החלטתי לעשות אותה: המחשת ההגדה וחיבורה לילדי ישראל".

האם מימוש הכישרון האישי שלך הביא אותך לתובנה מסוימת?

"כן. לכל אדם יש עיסוק או תחביב כלשהו. לכל אחד יש כשרון, והחוכמה היא לדעת לפתח אותו. אני מקווה שכל אחד ייקח את הכישרון שהקב"ה נתן לו, וידע לפתח אותו לכיוונים הכי טובים שהוא מסוגל. השלב הראשון במימוש הכישרון הוא מודעות".

כשנועם נשאלת על היצירה המועדפת עליה מתוך ההגדה, היא משתתקת לרגע ומודה שקשה לה לענות על כך. "לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי לבחור יצירה אחת המועדפת עליי, אבל התמונה שהיא בעלת סמליות חזקה בשבילי זו יצירת ארבעת הבנים. עשיתי בכוונה את ארבעתם לבושים באותם בגדים. ארבעת הבנים נראים כלפי חוץ אותו דבר. הדבר המבדיל ביניהם הוא המעשה. החכם קורא בספרים. הרשע קורע את הדפים ומזלזל בכתוב. התם קורא בספר, אך שואל מה זאת? ושאינו יודע לשאול שוכב על כר הדשא ושקוע בתוך עולמו. העמוד מסמל התבוננות לעומקם של דברים".

מה לדעתך ניתן ללמוד מארבעת הבנים?

"שבעצם, איך שאנחנו נראים לא  משקף מי אנחנו באמת. המראה החיצוני לא מצביע על הפנימיות שלנו ועל מה שיש לנו בלב. העובדה שהאדם נראה באופן מסוים – בעל שיער בלונדיני או שיער שחור, עיניים חומות או ירוקות – לא מעידה עליו כלום. המעשים שלו הם החושפים את פנימיותו.

בהגדות מצוירות רבות מראים את הרשע עם קוצים בשיער ועגיל בגבה, ולי זה תמיד הפריע כי זו הסתכלות חיצונית ולא אמיתית. פוסקים שהוא רשע מבלי לבחון את האישיות האמיתית שלו".

אי אפשר להתעלם מכך שכל הדמויות שאת יוצרת הן ללא תווי פנים. למה את לא מוסיפה לדמויות פנים?

"כשאין תווי פנים, זה מיוחד מאוד ומסקרן. זה דורש מהמתבונן להשלים בעיני רוחו את הפנים החסרות. זה כמו ההבדל בין לקרוא ספר לבין לצפות בסרט, שם הדמות היא מוחלטת וברורה, בעוד שבספר כל אחד תופש אותה כראות עיניו. זה משתף ומחבר את הקורא".

יש לך כבר תוכניות חדשות?

"בחג פורים האחרון הלכנו לשמוע קריאת מגילה בבית הכנסת בכפר. בדרך חזרה מבית הכנסת, נעצרתי ואמרתי לאמא:"אמא, עכשיו אני הולכת לעשות את מגילת אסתר".