גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 289ראשיהפצה

ליל שימורים - סיפור לילדים

17/04/08, 21:21
חגית רוטנברג

היתה זו שעת אחר צהריים נעימה. השמש נטתה לשקוע, ואנחנו שכבנו שרועים על הרצפה באפיסת כוחות, שואפים קצת רוח. כמעט יום שלם בילינו בשפשופים ובקרצופים בניצוחה של אמא, החל מהמקרר, עבור דרך התנור וכלה בארונות המטבח. "חבר'ה, תתעודדו", קראה לעברנו אמא, "עברתם את החלק הקשה. עכשיו נשארו לנו רק עוד כמה דברים קטנים, כדי שנוכל להיכנס לחג הפסח בלב שקט". הדברים הקטנים, ידענו, היו אותן משימות די מעצבנות של ניקוי חלקי הלגו או ניגוב ספרי הלימוד. "אין בעיה", אותתנו לאמא בשלווה מדומה, "ממילא בעוד 48 שעות הכל יהיה מאחורינו".

אבא, שחזר מעוד יום עבודה בבית הספר, ניגש אלינו וטפח על שכמנו בחיבה. "סיירת הניקיון יוצאת ל'רגילה', מה?" שאל בחיוך. הוא התיישב לידינו, ואמר: "טוב, אבל משהו בשביל הנשמה גם צריך, נכון?". הנהנו בראשינו. בכל יום מימי החופשה הקפיד אבא ללמד אותנו משהו שקשור לפסח. "אתם יודעים איזה עוד שם יש לליל הסדר?", פתח בשאלה.

הקטנים שבינינו שתקו, אבל לי לא היה קשה לנחש: "כן, קוראים לו גם 'ליל שימורים'", הכרזתי. "יפה, צחי", שיבח אותי אבא. "ליל הסדר נקרא גם ליל שימורים כי זה לילה שבו ה' שומר עלינו במיוחד, כמו ששמר על בני ישראל באותו לילה בו יצאו ממצרים". את המשך דבריו של אבא שמעתי מתוך חצי חלום, כי העיניים נעצמו לי, והראש נשמט על הספה. 'ליל שימורים', חלפו המילים במוחי, והצליל שלהן היה מעניין ופתאום הצית בי רעיון.

"אבא, אתה יודע מתי יש עוד ליל שימורים?", שאלתי, ואבא הביט בי בתמיהה. "גם הלילה האחרון שלפני ליל הסדר הוא ליל שימורים". אבא לא הבין על מה אני מדבר: "צחי, מה קורה לך? כנראה ניקית היום יותר מדי. מה פתאום יש עוד ליל שמורים?". חייכתי בפנים מסתירות סוד, והודעתי לכולם שמחר בערב, הלילה האחרון שלפני ליל הסדר, כולם יראו במו עיניהם שמדובר בליל שימורים.

למחרת קמתי מוקדם בבוקר, והתנדבתי לעשות את הקניות במכולת. קניתי את כל הדברים שתכננתי לקראת הערב, והחבאתי אותם בארון קטן בבית. היום האחרון היה קדחתני: סידורים אחרונים, שטיפת רצפות, שאיבת אבק אחרונה מהספה. הכל חייב להיות מוכן עד הערב, כדי שכשאבא יבדוק את החמץ, לא יישאר בבית אפילו פירור אחד.

אחרי תפילת ערבית פיזרנו בבית עשרה פירורי לחם עטופים בניילון, והחשכנו את כל החדרים. אבא בדק בעזרת נר כל פינה, וכשסיים הדלקנו שוב את האורות. אוריה, אחותי הצעירה, הודיעה: "אני רעבה, מה יש לארוחת ערב?". אמא הסבירה לה שבלילה האחרון אין כל כך הרבה מה לאכול, כי אסור שיהיה חמץ, ואולי נלך לקנות פלאפל. אבל אני קפצתי ואמרתי: "רגע אחד, הבטחתי לכם ליל שימורים או לא?". כולם הביטו בי בעיניים מתפלאות, אבל אבא כבר התחיל להבין.

הלכתי לארון הקטן, הוצאתי ממנו את כל מה שקניתי בבוקר, וערכתי את הדברים על השולחן: מלפפון חמוץ, גרעיני תירס מתוק, טונה, סלט פירות, זיתים ועוד. הכל בתוך קופסאות שימורים. ראיתי את אמא מחייכת, ואבא שלי צחק ואמר: "טוב, צחי, כנראה שבאמת יש דברים שאתה יודע יותר טוב ממני..."