גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 289ראשיהפצה

השבועה - סיפור לשבת

17/04/08, 21:21
עודד מזרחי

ר' שלמה זלמן פרוש יסד וניהל חברה לגמילות חסדים ששמה 'שערי חסד', והלווה כספים לנזקקי ירושלים ולענייה. הוא עשה את מלאכתו נאמנה, ולא לקח שום תשלום עבור עבודתו בעסק ההלוואות. את ביתו בשכונת שערי חסד פקדו תדיר מרי נפש ונדכאים, עגונות, אלמנות, יתומים ואביונים. כולם מצאו אצלו אוזן קשבת למועקה ומענה כספי למצוקה.
 

ר' שלמה זלמן נבהל וחרד עד מאוד להוציא שבועה חמורה מפיו, וביקש מבית הדין שהות של שבעה ימים כדי לשקול את הדבר. בתום הזמן הודיע ר' שלמה זלמן כי אינו מוכן להישבע, מפני שמעולם לא הוציא דבר שבועה מפיו, ולכן הוא מעדיף לשלם את הסכום שנית. רבי שמואל מסלנט אמר: "מצווה אני עליך בגזרת מרא דאתרא שתישבע שבועה מדאורייתא". יום השבועה היה קשה מנשוא עבור ר' שלמה זלמן ובני משפחתו. הוא יצא מביתו עם קיטל לבן של יום כיפורים
פעם, בערב חג הפסח, היתה אמורה להגיע לגמ"ח עזרה כספית גדולה מגבאי כולל מינסק שברוסיה. ימי החג קרבו ובאו, והמשלוח התעכב משום מה. לר' שלמה זלמן לא היה מה לתת לעניי העיר הנצרכים. "כיצד יוכלו לרכוש יין ומצות לחג?", חרד בלבו, "הרי הם סומכים על התמיכה שתמיד קיבלו מהגמ"ח בערב החג".

בלית ברירה, פנה ר' שלמה זלמן לר' פייבל, הנגר הקשיש, לווה ממנו סכום גדול של 200 נפוליון זהב, והבטיח להחזיר לו כאשר תגיע העזרה המובטחת ממינסק. 

לאחר חול המועד, הגיע ר' שלמה זלמן לביתו של ר' פייבל, החזיר לו 110 נפוליון, ואמר שברגע שיגיע משלוח נוסף מרוסיה, יחזיר לו את יתרת החוב. ואכן, לאחר כחודשיים, כשקיבל את יתרת הסכום, פנה שוב אל ביתו של ר' פייבל כדי להחזירה.

אבל ר' פייבל, שהיה זקן מופלג והשכחה אחזה בו, טען שלא קיבל את 110 הנפוליון הראשונים, ואינו זוכר מאומה בעניין זה. ר' שלמה זלמן ניסה להזכיר ונתן לו סימנים, אבל ר' פייבל התעקש בלהט כי לא קיבל ממנו דבר.

לא נמצא פתרון למחלוקתם, והעניין הובא בפני בית דינו של הגאון רבי שמואל מסלנט, שהתכנס בבית כנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד'. שמעו הדיינים את שני הצדדים, והחליטו לחייב את ר' שלמה זלמן בשבועה מהתורה כדי להוכיח את צדקת דבריו. ר' שלמה זלמן נבהל וחרד עד מאוד להוציא שבועה חמורה מפיו, וביקש מבית הדין שהות של שבעה ימים כדי לשקול את הדבר.

בתום הזמן הודיע ר' שלמה זלמן כי אינו מוכן להישבע, מפני שמעולם לא הוציא דבר שבועה מפיו, ולכן הוא מעדיף לשלם את הסכום שנית, אך הוא מבקש לעשות זאת בכמה תשלומים, מפני שאינו יכול לפרוע הכל בפעם אחת. 

רבי שמואל מסלנט שמע את דבריו, ואמר: "מצווה אני עליך בגזרת מרא דאתרא שתישבע שבועה מדאורייתא, משום שחושש אני שירננו אחריך ויאמרו כי ניסית להערים על ר' פייבל הנגר – עובדה שיש לך לתת סכום עתק זה, אך כשראית כי אינך מצליח להערים עליו, החלטת שאינך מוכן להישבע לשקר".

ר' שלמה זלמן קיבל עליו את הדין, אך כיוון שעדיין נרתע משבועה זו, ביקש שהות של שלושה ימים כדי להתכונן למעמד הנורא.

יום השבועה היה קשה מנשוא עבור ר' שלמה זלמן ובני משפחתו. הוא יצא מביתו עם קיטל לבן של יום כיפורים, כאשר בני משפחתו מלווים אותו בדרכו ל'חורבת רבי יהודה החסיד'. וכך, בלב נשבר, נשבע בפני הרב שמואל מסלנט ובית דינו, שהחזיר 110 נפוליון הזהב לר' פייבל הנגר.
  
כעבור זמן לא רב, מכר ר' שלמה זלמן את דירתו הצנועה ב-50 נפוליון, והשיג הלוואות עד שהגיע לסכום של 110 נפוליון. את הכסף הקדיש להקמת בית הכנסת 'בית יעקב' שבשכונת בית ישראל. כל זה עשה כדי שלא להשתמש בכסף שחסך על-ידי שבועתו. על הכותל הצפוני באותו בית כנסת נקבע שלט ועליו נכתב:

"לזיכרון טוב בהיכל ה' לעולם,
שזה בית המדרש בנוי
מנדבת נדיב אחד
ושמו פלאי ונעלם,
שנדב סך מאה ועשרה נפוליון זהב".

לאחר שנה, בערב חג הפסח, הגיעה עלמה אחת ששימשה כעוזרת בביתו של ר' פייבל הנגר, לביתו של ר' שלמה זלמן, וסיפרה בהתרגשות כי בשעה שניקתה את הבית לפסח, נמצאו מאה ועשרה הנפוליון, וכי ר' פייבל ורעייתו מבקשים ממנו סליחה על שגרמו לו עוגמת נפש.

חלפו השנים, ור' שלמה זלמן הלך לעולמו. 12 שנה לאחר מכן, בדיוק ביום פטירתו, נולד לו נכד שנקרא על שמו, והפך לאחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, הלא הוא רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
 
יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedmiz@actcom.co.il