גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 289ראשיהפצה

מיקרוסקופ - מיקרוסקופ

17/04/08, 21:21
חגית ריטרמן, עדי גרסיאל, חני לוז, ישראל מידד

צה"ל גולש לרצועה/  חגית ריטרמן

חג חירות שמח לכם, אנשי המוסף 'סופשבוע' של מעריב. ראיון בן תשעה עמודים עם אהרן ברק התוקף את שר המשפטים דניאל פרידמן, ש"מתערב לו" בבג"ץ זה בדיוק הקול שטרם נשמע בתקשורת הישראלית, קראנו כל אחת מהעשרת אלפים מילה. אבל מה, לא נראה לכם שהכותרת "חורבן הבית" היא הגזמה פרועה?

אהלן וסהלן עורכים ב'קול ישראל'. המנהג שלכם לצטט מקורות זרים עובר כל גבול, תרתי משמע. "צה"ל פלש לרצועה" זה כבר ציטוט של תוכן, לא רק של לשון.
 
חג אביב (לא גפן) שמח לכם, כתבי הבידור. אז מאיה בוסקילה התגייסה בגיל 31, סבבה. זה אפילו אייטם מעניין, אם אכן היא התגייסה בעקבות הביקורת על המשתמטים. אבל להקדיש לזה כל כך הרבה מקום? לא נסחפתם?

פסח כשר לכם אנשי החדשות בישראל באשר הם. אנחנו אוהבים אייטמים חגיגיים לפסח. אבל כמה אפשר לשמוע ולקרוא כל שנה אותו אייטם, על גורילות פרות וצבועים בספארי שאוכלים מצות כבר מעכשיו כדי שיהיה פה כשר לפסח?

הזיכרון הארוך של ידיעות/ עדי גרסיאל

העיתונאי שלום רוזנפלד, חתן פרס ישראל לעיתונות נפטר ביום שני השבוע בגיל 93. רוזנפלד, ששימש שנים רבות כעיתונאי ופובליציסט במעריב, כיהן כעורך העיתון בשנות השבעים. הוא נמנה עם גרעין המייסדים של מעריב, בראשות עזריאל קרליבך, שפרש מ'ידיעות אחרונות' לפני 60 שנה.

באופן טבעי, הקדיש מעריב למחרת, יום שלישי, הפניה משער העיתון לעורכו לשעבר, תחת הכותרת "מותו של עיתונאי". גם הארץ חלק כבוד אחרון באחד העמודים הפנימיים.

וידיעות? נאמן לגישת ה'אין עוד מלבדי', לא טרח העיתון של המדינה להתייחס למותו של רוזנפלד אפילו במילה. כנ"ל אתר ווינט.

סכסוכים ישנים כנראה לא נגמרים אף פעם.

גל"צ: יש מה לנקות/ חני לוז

חבל שיש מי שמנצל את התקשורת הציבורית להחמיץ את פני המדינה. קחו למשל, את הקמפיין לשחרור רוצחה של חנית קיקוס שיעל דן הנחתה השבוע בשיתוף עיתונאי תחקירן. דן לא ניסתה אפילו להסתיר את ניצול המיקרופון הצה"לי לקידום הקמפיין הנכון-פוליטית, תוך שהיא שמחה לקבל מחמאות מאותו עיתונאי על חלקה המבורך בקידום החלטת פרס לקצר את עונשו של הרוצח. המאזין הפשוט תוהה: למה בכלל יש צורך לבזבז כסף יקר על חוקרי משטרה ומערכת משפטית, אם יש לנו עיתונאי חרוץ שביצע תחקיר בעיתון מכובד. איך זה שהרוצח עדיין לא שוחרר אם כבר כתבו בעיתון שזה לא הוא?

כתב אחר בגל"צ ממהר לשדר כל פיפס מבית היוצר של "שלום עכשיו", בלי שהוא מזכיר למאזינים את החקירה שניהל רשם העמותות נגדם.  למרות שאותו כתב אמור להיות "כתב שטחים" שאמור לסקר את ה"מתנחלים", לא שמענו אותו משדר, למשל, על אליפות יש"ע בשחמט שמתקיימת כל שנה, או על מצוקה כלכלית של משפחות רבות ביו"ש ועל השפעת מדיניות הקפאת הבנייה על זוגות צעירים. האם תפקידו של כתב תרבות להשניא את שחקני התיאטרון על מאזיני הרדיו? האם קולותיהם האותנטיים של המתנחלים לא ראויים לשידור?

אתיקה שמתיקה/ ישראל מידד
 
כפי שכרמלה מנשה מ"קול ישראל" למדה על ארנקה, אי אפשר להתעלם לאורך זמן מכללי האתיקה והחוק.  על עבודתה במקביל עבור "ידיעות אחרונות" גזר עליה בית הדין למשמעת נזיפה חמורה וקנס בסך שלושה רבעים ממשכורתה. זאת למרות שמנשה קיבלה אישור בעל פה ממנכ"ל רשות השידור הקודם לעבודתה הנוספת. בפסק הדין נכתב: "הנאשמת מכרה חומר עיתונאי שהשיגה מתוקף תפקידה ברשות לעיתון...(ו)פגעה בבלעדיות החומר העיתונאי". 
 
אבל ברשות לא לומדים.  יואב לימור, הפרשן הצבאי של הערוץ הראשון התחיל לעבוד ב"ישראל היום", עוד בטרם זכה להיתר לכך עפ"י הנוהל החדש. לימור הסתמך על אישור בעל פה שקיבל מהמנכ"ל הנוכחי.  כששמע על כך יו"ר הרשות משה גביש רגז.  המנכ"ל הנוכחי טען, לפי "הארץ". 10.4: "לימור קיבל אישור לעבודה בעיתונות הכתובה על בסיס הנוהל המתגבש כעת. אני לא רואה בכך בעיה". והוא הוסיף שיתאפשר לעיתונאי הרשות לפרסם בעיתונות הכתובה ידיעות ופרשנות "...בתנאי שאין ניגוד עניינים ונשמרת העדיפות הברורה לערוץ 1...(ו)שהפרשנות... אינה מתחרה בעבודה העיתונאית ברשות...".
 
יסלח לי שקלאר, אך  יש ויש בעיה.  שום עיתונאי לא צריך לעמוד בפני הפיתוי הזה. מאדם שלכאורה מבין גם באתיקה וגם במוסר, היינו מצפים לעמדה ערכית אחרת. 

חדשות בחדשות/ חגית ריטרמן

ועד העיתונאים של ערוץ 1 בטלוויזיה קרא לעובדים להחרים את הרמת הכוסית לרגל חג הפסח. זאת על רקע המהלכים הכלכליים, הכוללים קיצוצים, וגם בשל חלוקת השי לעובדים בהפחתה ובאופן בלתי שוויוני. "נבהיר להנהלה שאנחנו עובדים, ולא עבדים", כתבו אנשי הוועד לחבריהם העיתונאים.

כמעט שש שנים לאחר פרסום כתבת תחקיר מאת מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי, שעסקה בהתנהלותה המקצועית של ראש אגף אשרות במשרד הפנים, בתיה כרמון, נתן בית-משפט השלום בירושלים פסק דין חמור נגד 'ידיעות אחרונות': העיתון ישלם לתובעת פיצויים בסך 200 אלף שקל וגם יפרסם מודעת תיקון; כך מפרסם מגזין 'העין השביעית' ברשת. השופט, קבע שחלקים מהכתבה הם בגדר לשון הרע. כרמון, כך פסק הדין, אכן נקטה לעתים שיטות עבודה פסולות, אך כמוה עשו גם הכתבים, ש"ניפחו" סיפורים, הצמידו עובדות לא נכונות לאמיתיות והתעלמו מתגובות וממסמכים שקלקלו את התזה.

חדשות ערוץ 2 הסכימו לשדר פעמיים כתבה אוהדת על המהנדס יצחק הרשקוביץ, בכיר במע"צ ששלח יד בנפשו בשנת 2004, לאחר שהערוץ עסק בתחקיר על התנהלותו ב'תאונת אוטובוס הפנויים-פנויות'. הרשקוביץ השאיר אחריו מכתב: "כתבה מוזמנת ומגמתית זו בפני כל עם ישראל חרצה גורלי במשפט שמתנהל נגדי". משפחתו של המנוח תבעה כ-200 אלף שקלים, אף שהכתבה פורסמה באישור בית-משפט. לבסוף הוחלט על הליך בוררות, בו הוסכם שהמשפחה תוותר על הפיצוי הכספי וערוץ 2 ישדר פעמיים כתבה חיובית שתעסוק בתרומתו לתשתיות בארץ, כדי לנקות את שמו.