גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 289ראשיהפצה

הקומוניזם נפל - אוסלו עלה - דעות

כשהשמאל איבד את החלום המשיחי הקומוניסטי עם מותו של סטאלין, הוא העמיד לו משיח שלום חדש שנביאו – עראפת ● המציאות המדממת שיוצרים ההסכמים המדיניים לא מכבה את הקנאות של השמאל המשיחי.
17/04/08, 21:21
שלמה אנגל

ספק אם מי מהקוראים מכיר את לייב בורנשטיין או את גיסו לב רוזנפלד או את הירש רדומיסלסקי. מצד שני, רבים מכירים את ליאון טרוצקי, הוא לייב בורנשטיין, שר החוץ ושר הביטחון הראשון בממשלתו של לנין, ואת גיסו לב קמנייב, הוא לב רוזנפלד, שיחד עם גריגורי זינובייב, הוא הירש רדומיסלסקי, וסטלין, היוו את הטרויקה השלטת ברוסיה הקומוניסטית שלאחר לנין. שלושה יהודים אלו, עם עוד אלפי יהודים פעילים נוספים, היו חוד החנית במהפכה הקומוניסטית ששינתה את פני העולם. ניתן לומר ללא היסוס, כי היהודים היו השאור שבעיסה של המהפכה הקומוניסטית שבאונם, הונם ובמקרים רבים אף בדמם הפכו אוטופיה של מתי מעט על "שוויון ואחוות עמים" למציאות פוליטית השולטת במאות מיליונים ובגורלו של כל המין האנושי.

מיותר לציין את ההשפעה הגדולה של מהפכה זו על היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. הקיבוצים, שהיו הכוח המוביל בחזרת עם ישראל לארץ ישראל, היו בבואה של חיי השיתוף הקומוניסטיים שברוסיה המהפכנית. קופת חולים, מפלגת העבודה, ההסתדרות הכללית, בנק פועלים – הם רק אחדים מהמוסדות המפוארים שהוקמו ברוח המהפכנית שהגיעה מרוסיה.

האמונה במשיח הקומוניסטי שלא מת

במקביל להתפתחות הדרמטית הזאת בארץ ישראל, השחיתה המהפכה בראשות סטלין את דרכיה, והפכה למכונת רצח משומנת וחסרת מעצורים. קמנייב וזינובייב ומשפחותיהם נרצחו במשפטי ראווה מתוקשרים באמצע שנות השלושים, וטרוצקי, שברח למכסיקו, נרצח אף הוא באמצעות גרזן בידי סוכן של סטלין. יחד עמם נרצחו עוד  עשרות מיליוני "מתנגדי מהפכה" שונים ברחבי רוסיה והעולם. מכונת הרצח הזאת לא בחלה באף אחד, אבל בבירור העדיפה להתנכל ולרצוח יהודים, ומשפט הרופאים היהודים בתחילת שנת 1953 היה עוד עדות מצמררת לכך.

מדיניות זו – של רצח עינויים הגליה לסיביר ופגיעה אנושה בכל מאפייני החירות של בני אדם – התנהלה לפחות שלושים שנה, והיתה ידועה לכל מי שרק רצה לפתוח את עיניו ולא לצבוע את המציאות העגומה הזאת באמצעות דמיונות ותקוות שווא. למרות זאת, ביום מותו של סטלין ירד אבל גדול על כל קיבוצי השומר הצעיר, ועיתון 'על המשמר' יצא במהדורת אבל על 'שמש העמים ששקעה'.

האמונה בבשורה הנפלאה היוצאת מרוסיה ומסטלין מנהיגה היתה כה חזקה, עד שאפילו עובדת רצח ההמונים הנוראית המתבצע ברוסיה לא הצליחה לקעקע אמונה חזקה זו. עוד שנים רבות יעברו עד שהאמונה במשיח הקומוניסטי תעבור מן העולם במחוזות הקנאיים של השמאל הישראלי בקיבוצים, במפלגות ובארגוני השמאל השונים שהוקמו בארץ. 

האמונה המשיחית מחליפה משיח
 
בד בבד עם ירידת קרנו של המשיח הקומוניסטי ונביאו סטלין, עלתה קרנו של משיח השלום החדש ונביאו, ערפאת. מפלגות השמאל השונות, החל מרק"ח (חד"ש של אותם ימים), עבור דרך מפ"ם וכלה במפלגת העבודה, שהאמינו עשרות בשנים בבשורת האחווה והצדק הרוסי, נאלצו להיפרד מאמונתם העיוורת והמשיחית, עם נפילת חומת ברלין והשלמת הכיבוש הקפיטליסטי התרבותי את רוסיה ואף את סין.

לא מקרה הוא כי בתוך תקופה קצרה מאוד של שלוש שנים מאז נפילת החומה, הלכו ממשלת העבודה-מרצ לחתום על הסכם אוסלו הרצחני, שביסודו עמדה, כידוע, שאיפת שלום תמימה ומנותקת מכל בסיס מציאותי.

ברור כי זרעי פורענות אוסלו נזרעו עוד שנים רבות קודם לנפילת החומה, כשם שזרעי ההתמוטטות של המשטר הקומוניסטי נזרעו שנים רבות עוד טרם נפילתה של החומה. שנים רבות קבוצה קטנה מאוד בציבוריות הישראלית דיברה על הכרה בעם הפלשתיני (שההיסטוריה הקצרה אפילו של המאה ועשרים כלל לא הכירה אותו), אולם רק בשנות התשעים אמונה זו הפכה לנחלת הכוחות המרכזיים בשמאל הישראלי, בעת חתימת הסכם אוסלו.

קשה מאוד להתעלם מהעבודה הברורה כי תומכי הרודן סטלין, לסוגיהם השונים, קפצו במהירות לאמונה עיוורת ברודן חדש, הוא ראש הכנופיה המושחת יאסר ערפאת. כפי שברוסיה עמלו מאמיני השמאל להכחיש ולהסתיר את המציאות מעצמם ומאמונתם המשיחית, כך גם מאמיני השלום עם הפלשתינים עמלו ועמלים רבות על-מנת לא לראות את המלחמה ולהמשיך לחלום על שלום. 
  
נהרות של דם נשפכו ברוסיה ולא הצליחו לכבות את הלהט המשיחי המהפכני, ולכן תמים הוא להאמין כי מעט הדם (יחסית) שנשפך בארץ על ברכי חלום השלום עם הערבים יגרום למאמינים לחזור בהם.

רבים מתומכי הימין משתעשעים לעתים ברעיון שאם רק יתנו להם להתווכח קצת עם מאמיני השלום, מיד יצליחו להוכיח לצד שכנגד את טעותם על-פי המציאות המדממת הניבטת מכל עבר. אולם האמת המרה היא שאצל מאמינים קנאים האמונה יוצרת את המציאות ולא המציאות את האמונה.

די בסקירה קצרה של טענות תומכי ההקמה של המדינה הפלשתינית ופירוק ההתנחלויות כדי להבחין בעוצמת האמונה המשיחית החדשה. בתחילה דובר על שלום עכשיו רק אם נכיר בזכויות הפלשתינים ונבטיח להם מדינה. כשבשורת השלום התפוצצה בפנים, התחילו לדבר על תהליך מדיני לצורך היפרדות בין העמים, אפילו שלא יהיה שלום. כשגילו שממש מסוכן להיפרד, התחילו לדבר על ההכרח הדמוגרפי להיפרד. כאשר השד הדמוגרפי התברר כנמר של נייר, כי בעצם היחס בין ערבים ליהודים בין הירדן לים כמעט לא השתנה בארבעים השנים האחרונות, החלו לדבר על החובה הדמוקרטית להיפרד, וכמובן, בכל מצב חייבים לפרק התנחלויות כי הן מכשול לשלום.

חסידים שוטים היו ויהיו בכל תרבות ובכל עם. אולם כנראה בעם היהודי הנטייה למשיחיות הנהפכת, בחטף לתמיכה ברודנות, היא יסודית יותר ומחייבת ניתוח תרבותי עמוק, שייעשה במאמרי הבא.