גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

צעדים הורסי אמון - שולחן עורך

בתגובה לצעדים הפייסניים של מועצת יש"ע, אהוד ברק פתח במתקפה על המאחזים ● דרושה הנהגה עם תודעת מאבק.
01/05/08, 14:11
עמנואל שילה

1.  בצעד נבזי במיוחד הגיעו כוחות משטרה וצבא בערב פסח אל בית משפחה במאחז סמוך לנגוהות, וגרשו את ההורים וילדיהם מן הבית שעות ספורות לפני התקדש החג. פעולות קומנדו בסגנון דומה התבצעו באותו יום גם במאחז 'שבות עמי' הסמוך לקדומים ובעוד מקומות. יש להניח שהתזמון לא היה מקרי, ונועד להכאיב במיוחד ליהודים מאמינים, שבוודאי טרחו הרבה על ההכנות לקראת ליל הסדר. חברים שלי, תושבי שכונת הקראווילות של מגורשי גוש קטיף במושב אמציה הסמוך, נזעקו לעזרת המשפחה המגורשת בנגוהות. כאב להם במיוחד לראות כיפות רבות על ראשיהם של הקצינים שניהלו את המבצע הנועז. "חוק זה חוק", הפטירו הצדיקים מול הזעקה כיצד הם מסוגלים לנהוג כך, ועוד בערב חג הפסח.

2.  בתחילת השבוע הגיע במפתיע טרקטור של המנהל האזרחי אל מאחז 'חוות יאיר' סמוך ליישוב נופים. תוך פחות משעה, בטרם ייזעקו למקום המונים שימנעו את ההרס, הספיקו שליחיו של אהוד ברק להרוס בריכה משפחתית השייכת לאחד מתושבי המאחז. עשרות אלפי שקלים ירדו לטמיון, וילדי המקום הפסידו מקום להשתעשע ומפלט מפני חום הקיץ. לעומת זאת, הוכשרה ככל הנראה הקרקע לקראת ביקורו של ג'ורג' בוש בעוד פחות משבועיים. השטיח יהיה אדום מתמיד, קונדוליסה תהיה רגועה, וגם באגף השמאלי של 'שלום עכשיו' ומפלגת העבודה תשרור רגיעה זמנית. אם לא הצלחנו לעקור מתנחלים ממקומם, לפחות אפשר להציק להם להנאתנו ולרדת לחייהם, הם יאמרו לעצמם בשביעות רצון. בהעדר מאבק של ממש מול המהרסים והמחריבים, אין גם מה שיטריד את מנוחתה של ש"ס היושבת בנוחות בקואליציה. וכך יכולים אולמרט ולבני להמשיך ולהכין באין מפריע את ההסכמים שישמיטו את הקרקע מתחת להתיישבות כולה, ביהודה ושומרון וברמת הגולן. אפילו שכחנו לשאול את אולמרט היכן עלה התאנה הדמוגראפי שיצדיק את המהפך השמאלני בהשקפתו גם לגבי רמת הגולן.

3.  ימים של חוסר נחת עוברים על מפעל המאחזים, זה שהפך לחוד החנית של ההתיישבות החלוצית מאז שממשלות ישראל הוציאו ספר לבן נגד הקמת יישובים יהודיים חדשים ביש"ע. בשבועות האחרונים, במהלך בעייתי ושנוי במחלוקת, החליטו במועצת יש"ע להסיר בהסכמה חשאית מאחזים בודדים, בתמורה להפשרה מסוימת של האיסור הדרקוני על כל בנייה חדשה בתוך היישובים, ובמסגרת 'צעדים בוני אמון' לקראת גיבושו של הסכם מאחזים. בכך הגמישו ראשי יש"ע את עמדתם הקודמת, שלפיה שום מאחז לא יוסר אלא כחלק מהסכם כולל שבמסגרתו יאושררו רוב המאחזים, ויימצא פתרון הולם לאלה מהם שלא ניתן לאשרר אותם.

המשך ההצקות למאחזים למרות אותם 'צעדים בוני אמון' מראה כי ככל הנראה ההתקפלות הזאת מתפרשת כחולשה אצל ברק ועוזריו. מה שבטוח, הם לא מרגישים שום צורך להגיב במחווה של הימנעות מצעדי הריסה חד-צדדיים. השיטה שלהם כעת היא להרוס במהירות, ללא הודעה מוקדמת, בעיקר היכן שלא ניתן להזעיק ציבור גדול תוך זמן קצר. בהר ברכה הם נכשלו, וכך גם במאחז 'חזון דוד' הסמוך לקריית ארבע. את הצלחותיהם העלובות הם קוצרים במקומות קטנים שבהן גרות משפחות בודדות.

4.  בינתיים, התחושה המצטברת היא שאפקט ההרתעה של עמונה הולך ומתכרסם לנוכח מדיניותה ההססנית והפייסנית של מועצת יש"ע. למרות קולות ההתחדשות, הפתיחות והדמוקרטיה שליוו את הקמתה של 'יש"ע המתחדשת', נראה כי ההנהגה אשר הובילה את הכישלון בגוש קטיף ממשיכה להחזיק את הכסף ואת המנגנון, ובהדרגה חוזרת בגלוי אל מקומה הקודם ואל שיטותיה הישנות. הכוחות החדשים, אלה שהצטרפו למועצת יש"ע והקנו לה את התחושה של חידוש סמכותה הציבורית, לא נמצאים במרכז קבלת ההחלטות. הם נהנים אולי מתארים מכובדים ומהופעות תקשורתיות, אבל מוקד הכוח של ניהול העניינים לא בידם.

נראה כי אזהרות על מה שצפוי, שהתפרסמו בין השאר בטור זה, התגלו כנכונות. אין פתיחות אמיתית, והמדיניות איננה מוסברת לא רק לציבור הרחב אלא אפילו לא לחברי הגופים הגדולים, המליאה וההנהלה, שמהם לכאורה שואבים המעטים המחליטים את סמכותם. הובטחו בחירות דמוקרטיות להשלמת מכסת החברים במליאה, אך בפועל, מאז שהוקמה המליאה המורחבת לפני כמעט שנה, החברים היחידים שצורפו אליה הם אותם ראשי יש"ע לשעבר, שמצאו את עצמם בחוץ לאחר שלא נבחרו שוב לראשות המועצות שבהן כיהנו. בחזית אחרת, צעדי הסברה הכרחיים מוסטים הצדה לטובת מסע ההסברה הגדול המובטח, שעדיין לא ברור מתי יושק. הציבור הרחב אינו מופעל. לא זכור לי אפילו סטיקר אחד של הימין שיצא מאז הגירוש.

5.  הלקח מחורבן גוש קטיף שראשי יש"ע מסרבים להפנים הוא שהבנייה איננה חזות הכול. "עובדות בשטח" זה לא רק עוד כמה עשרות או מאות בתים בשנה. ראינו כיצד ניתן להרוס אלפי מבנים תוך ימים ספורים, כאשר המאבק להצלתם מסתכם בקריאות מחאה ובדמעות. לעומת זאת ראינו בעמונה כיצד מאבק נחוש, גם כאשר הוא מסתיים בהרס מקומי, מייצר כוח הרתעה אפקטיבי מפני מעשים דומים בעתיד.

מועצת יש"ע אינה מסוגלת או אינה מעוניינת לטפח את תודעת המאבק של התושבים. אילו היו רואים זאת כיעד, הם לא היו חותרים לפשרות פתלתלות במאחזים אלא להיפך, היו מסרבים להתקפל בלי להירתע ממאבקים. ראשי יש"ע הוותיקים, אולי מסיבות של אופי והשקפה, אולי משום שהורגלו לתפקד כגוף ממסדי שעורקיו מחוברים לצינורות השלטון, לא מסוגלים לייצר תודעת מאבק. הם יקריבו הרבה מאוד כדי שיוכלו לבנות עוד כמה עשרות בתים צמודי-קרקע. אפילו בעניין הצורך לבנות בנייני קומות, כדי להגדיל את יכולת הקיבול בתוך שטח היישובים, עוד לא נפל להם האסימון.

6.  לגבי הנושא הבוער של הגנת המאחזים, מתבקש שגופים אחרים ייקחו על עצמם את גיוס הציבור למאבק, לאחר שמועצת יש"ע הוכיחה שלא ניתן לסמוך עליה. יש לברך את ראשי המועצות החדשים בשומרון ובבנימין, גרשון מסיקה ואבי רואה, על הקמתם של מטות מאבק עצמאיים שבראשם הועמדו אישים כמו בני קצובר ויצחק שדמי, שהם בעלי תודעת מאבק נכונה.

גורלו של היישוב מגרון בקיץ הקרוב יהיה מבחן משמעותי ביותר לכוח העמידה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. אם גם שם ניגרר לפשרות של כניעה ונסכים להסרתו של יישוב בן עשרות משפחות, כוחה ההרתעתי של ההתיישבות עלול להתדרדר אל רמתו מהימים שאחרי גוש קטיף ולפני עמונה, הימים שבהם, כזכור, נהגתה 'תכנית ההתכנסות'.