גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

01/05/08, 14:11
אבי סגל

מרגלים ובוכים

מעצרו בארה"ב של בן-עמי קדיש, החשוד בריגול למען ישראל, העלה מחדש את סוגיית הריגול במדינות ידידותיות. האם זה כדאי? בוודאי, כל עוד לא נתפסים. האם זה מוסרי? על השאלה הזאת נוטים רבים מאתנו להשיב בשלילה. ארה"ב היא ידידתנו, הם אומרים, ואסור לנו לנהוג בה כאויב, בלי שום קשר לשאלת הרווח וההפסד.

ובכן, מדובר בהבל הבלים. ידידות בין מדינות אינה ידידות בין אנשים. החיבור בין הממשל האמריקני ובינינו אינו אלא ברית אינטרסים, מעורבת בקרבה תרבותית מסוימת פלוס הכרה בכוח האלקטורלי של יהודי ארה"ב. אם האמריקנים היו אחינו בנפש, לא היה להם צורך לחשוש ממרגלים שלנו, ולנו לא היה צורך לרגל אצלם. כל בר דעת מבין כי ארה"ב תמכור אותנו למרבה במחיר ברגע שהאינטרס האמריקני יחייב זאת. לא בטוח שזה לא קורה כבר היום.

השאלה היחידה הראויה באמת היא שאלת הכדאיות. על פני השטח נראה כי ריגול בארה"ב אינו רווחי עבורנו, אם כי רובנו לא יכולים לדעת עד כמה הוא חיוני. מעבר לכך, אל לנו להרכין ראשנו בבושה ולהלקות את עצמנו על העלבת חברינו הטובים מעבר לים. שהם יתנצלו קודם על החדרת רשת מקדונלדס למדינה ידידותית.

ארוחת מספר עשר

הערב אמור ערוץ 10 להעלות לאוויר סרט תיעודי על מאמן הכדורסל עודד קטש, שכמה ציטוטים מתוכו כבר הודלפו וחוללו סערה והכחשות. באחד הקטעים המצוטטים, מספר קטש כיצד מונה לאמן את מכבי ת"א, ולמרות שהתבקש לא לספר לאיש – לא התאפק וסיפר זאת לאמו. "עוד באותו ערב אמרתי לה: אמא, עשיתי טעות, חתמתי במכבי. ואני זוכר שהיא אמרה לי: לא נורא, עודד, אתה רוצה לאכול משהו?"

סיפור חביב ומעלה חיוך, תודו. רק מה? זאת לא הפעם הראשונה שקטש מספר אותו. גברת קטש ומאכליה כיכבו גם בראיון אצל אילנה דיין בתוכנית 'מי שמדבר' (מי צריך טלוויזיה בבית כשיש אינטרנט?) בעת שעודד היה עדיין מאמן מכבי. וכך הוא סיפר שם: "כשכבר הייתי בנבחרת ישראל, ואמרתי לאמא שלי: לא רוצה, כי המאמן עצבן אותי. אני מפסיק עם כדורסל. אז היא אמרה לי: או-קיי, מה אתה רוצה לאכול?"

אז אחת משלוש: או שקטש ממחזר סיפורים, או שהסיפור לאילנה דיין שופץ מעט כדי לא לפגוע בבוסים, או שאמא קטש מאוד אוהבת לבשל. בכל מקרה, אם נתייחס לרגע לגזרה של המאמן הצעיר, האם לא הגיע הזמן שהוא יענה לשאלותיה של אמו בחיוב?

טרבלמייקר

סרט ספורט אחד שכבר הוקרן באותו ערוץ (מי צריך טלוויזיה בבית כשיש קרובי משפחה?) הוא סרטו של דני ענבר 'פליימייקר', המלווה את אייל ברקוביץ' בשנתו האחרונה ככדורגלן פעיל. למעשה, מדובר יותר בכתבת פרופיל ארוכה מאשר בסרט תיעודי, בעיקר משום שהיא לא מגלה לנו שום דבר חדש על השחקן הפורש, אלא אם מחשיבים את מחלת הפסוריאזיס שלו. חובבי ספורט מושבעים ממילא סופגים את תובנותיו של ברקוביץ' בעיתונות הכתובה ובתוכנית הרדיו (המוצלחת) שלו עם אופירה אסייג, ואת כל שאר העולם זה פשוט לא מעניין.

ההחמצה כאן היא גדולה, משום שברקוביץ' הוא אחד האנשים האניגמטיים ביותר בתחום הספורט. מצד אחד – איש מבריק ושנון, בהיר מחשבה ובעל חוש הומור מפותח במיוחד. ומצד שני – טיפוס שחצן, בכיין, ילדותי, ולעתים קרובות חסר רגישות ונטול מודעות עצמית. הפער הבלתי נתפס בין השכל והאמוציות, והחיבור הבלתי נתפס בין האופי הבעייתי וריבוי המעריצים השרופים, מחייבים סרט מעמיק יותר מ'פליימייקר'. ואם אפשר, אז שיקרינו גם אותו כשאני בקרבת מכשיר טלוויזיה.

חמסה עלינו

א. אם אזרחי ישראל היו יודעים מראש על הכור הסורי, איש לא היה חולם לתת לאסד את הגולן. אם היינו יודעים על הכור בזמן הפצצתו, אולמרט היה יכול להקדים את הבחירות בראש שקט. בפועל, אנו מקבלים את המידע באיחור ניכר, ולידע הזה כמעט אין הד ציבורי, לכאן או לכאן. כך מושפע גורל המדינה מעיתוי הפרסומים בתקשורת, ולא ממה שקורה באמת.

ב. "האמירה 'לא לרגיעה' היא לא אמירה ימנית; היא אמירה חפצת חיים". (אברי גלעד מסרב להפנים כי אמירה ימנית היא אמירה חפצת חיים, השבוע בגל"צ).

ג. אומר זאת כך: הגיוס המאוחר והמקוצר של הזמרת מאיה בוסקילה לא מעניין לי את קצה הדסקית. רוצה להשתמט? שתשתמט. רוצה להתגייס? שתתגייס. רק שתעשה את זה בשקט ותעזוב אותנו במנוחה, בלי לדגמן הצדעות לעיתון ובלי לעשות מכל הסיפור עניין גדול. אולי זה לא העיתוי הנכון לומר זאת, אבל ראוי היה שבוסקילה תוריד פרופיל.

ד. "באתי לחפש אתונות – מצאתי מנוחה" (כתובית לחירשים בתוכנית הטלוויזיה 'הכרישים'. אגב, המשתתף בתוכנית דווקא אמר "מלוכה", אבל האחראי על הכתוביות כנראה מצא מנוחה בזמן שיעורי התנ"ך בבית הספר).

ה. והערה טלוויזיונית אחרונה: בבי-בי-סי פריים משודרת התוכנית 'משחק המוחות', שהיא גלגול של שעשועון בריטי ותיק שהופק גם בארץ תחת השם 'מקבילית המוחות'. זה הזמן לווידוי קורע לב: די אהבתי את הגרסה ההיא עם יצחק שמעוני, למרות שג'ון האמפריז של הבריטים הוא מגיש ברמה אחרת. בסך הכול מדובר בשעשועון ידע חביב, ואפילו ידעתי כאחוז וחצי מהתשובות.

יודע את מקומי

כשחברינו הטובים הציעו לנו לערוך איתם טיול פסח משפחתי בן 48 שעות, לא היתה לי שום התלבטות בעניין. נחשוב לרגע: מצד אחד – אפשרות לטייל עם הילדים במקומות מעניינים, לסייר עימם מול נופים מסעירים ולבלות יחד בשקי שינה צמודים. מצד שני – אפשרות להישאר בבית, לשרוץ מול המחשב וסתם להשתעמם. האם אין זה ברור שאני אעדיף את הבית?

אלא שבמחשבה שנייה, הבנתי כי הטיול הזה יכול להיות בשבילי הזדמנות לתיקון גדול. סוף סוף אוכל להקים אוהל במו ידיי, מעשה שרוב חבריי עשו כבר בתקופת חבריא א' של בני עקיבא. המחשבה על כך רוממה את רוחי, ועל כן הסכמתי לצאת לטיול עם החברים. טוב, וגם בגלל שרעייתי כבר אמרה להם 'כן'.

כשהגענו לחווה שבה היינו אמורים לישון, לקחה רעייתי את הילדים לסיבוב, ואילו אני הוצאתי את האוהל החדש שלנו, אוהל חדש המיועד לארבע נפשות, וניסיתי להעמיד אותו על ארבע רגליו. אבל לא רק את רגלי האוהל לא מצאתי, אלא גם את ידיי ורגליי שלי. לרגע קט חשבתי לוותר ולספר לבני משפחתי כמה כיף יהיה לישון תחת כיפת השמיים. אבל אז הגיעו חברינו לחווה, חנו בקרבת מקום והוציאו מרכבם את האוהל שלהם.

זה המקום לציין כי זוג חברינו הם חובבי קאמפינג מנוסים. החלטתי אפוא להתבונן בהם בעת הקמת האוהל, ולנסות לשחזר את הפעולות הנדרשות באוהל שלנו. אלא שהפעולה היחידה שהם עשו היתה משיכת חבל, והופ – האוהל שלהם היה מוכן. "וואו, איך עשיתם את זה?" שרקתי, ומיד ניסיתי לחפש חבל קסמים דומה באוהל שלנו.

"אצלך זה אחרת", הסבירה לי החברה, "האוהל שלך הוא מדגם ישן, עוד מהמאה ה-20. הנה, אני אעזור לך". ובתנועות מיומנות היא חיברה מוטות, תחבה בלולאות, כופפה את בד האוהל והציבה אותו על הקרקע. בשלב מסוים הצטרף אליה בעלה והחל לחזק את אחיזת האוהל שלנו בקרקע. בתחילה ניסיתי לסייע להם בהחזקת היריעות, אחר כך פצחתי במחיאות כפיים קצובות, ולבסוף עברתי בין צמד העובדים והצעתי להם שתייה קרה ועוגיות פסח עבשות.

כעבור זמן לא רב היה האוהל מוכן – האוהל שהקמתי בעצמי, לגמרי לבד. לאחר שחבריי פרשו לענייניהם, נכנסתי לתוך האוהל, ואז גיליתי את האמת המרה. התברר כי האוהל החדש שלנו אכן הספיק לארבע נפשות, אבל לא לארבעת הגופים המחוברים אליהם. הממ... יקיריי, האם כבר ציינתי בפניכם את יתרונות השינה מתחת לכיפת השמיים?