גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

שבת שלום, איך מגיעים לרחוב הרצל? - בגליון השבוע

השאלה התמימה הזו הופכת למורכבת, כאשר הנהג החילוני מפנה אותה לעובר האורח הדתי בעיצומו של יום השבת.
01/05/08, 14:11
חגית רוטנברג

כמעט כל חובש כיפה מצא את עצמו פעם חסר אונים בסיטואציה מביכה מול אחד מאחיו גלויי הראש: זו יכולה להיות הליכה נינוחה מבית-הכנסת בשבת בבוקר אחרי התפילה, הטלית עדיין על השכם, הסידור ביד, ולפתע נעצרת מולו מכונית והאוחז בהגה שואל בתמימות: "סליחה, איך אני מגיע לרחוב ארלוזורוב?"; לפעמים זו שמחה משפחתית במהלכה ניגשת אליו בעליזות קרובה רחוקה שמברכת אותו לשלום ומושיטה יד ללחיצה; עלייה לתורה בשבת של נער בר-מצווה חילוני, שקרובי משפחתו מחנים את רכביהם ממש בפתח בית-הכנסת, והטלפונים הניידים שבכיסיהם משמיעים קול במהלך קריאת התורה; עבודה במשרד בו מסתובבות נשים חילוניות שהביגוד המינימלי שהן עוטות מהווה מכשול רוחני עבור העמית הדתי, שיושב עמן בישיבות עבודה משותפות.


"הרב אויערבך הלך בשבת ברחוב, ועל אף החזות החיצונית שלו, הזקן המעיל והמגבעת שהעידו על מהותו, עצר לידו נהג רכב וביקש הדרכה כיצד להגיע למקום מסוים. בתחילה סבר הרב כי יש לומר לנהג כזה 'שבת היום, אני לא יכול לענות לך', וכך אכן נהג. אולם מאוחר יותר חזר בו. הוא צידד בשיקול אחר, לפיו אם לא יענה לנהג, יעשה הנהג סיבובים מיותרים בכבישים ובכך יגדל חילול השבת. הדרכה מדויקת תמעיט את נסיעתו. זה מקרה קלאסי להתלבטות העצומה במקרים אלו, כי מה שלא תעשה אתה מרוויח ומפסיד"
המצבים היומיומיים הללו מעמידים ברוב הפעמים את שומר המצוות בין הפטיש לסדן: אם יבקש לדקדק בהלכה, מן הסתם הצד השני ייפגע ואולי הדבר אף יעורר איבה כלפי הדת ומחזיקיה. מאידך, הרצון לשמור על יחסי אחווה ורעות עלול לעלות במחיר של עבירה על איסור מפורש.

הרב אברהם וסרמן, ר"מ בישיבת ההסדר ברמת-גן ורב קהילה בגבעתיים, עסק בסוגיות אלו ודומותיהן במהלך 12 השנים האחרונות. את התוצאה – הספר 'לרעך כמוך' – אפשר למצוא כיום בחנויות הספרים. "הרעיון לעיסוק בנושא", הוא משחזר, "החל בעקבות שיעור שהעברתי בנושא העקרוני של היחס לחילונים בזמננו. על פניו מדובר בנושא מפורסם, שבמשך שנים רבות הסתכם במושג 'תינוק שנשבה'. כשהתחלתי לעסוק בנושא, גיליתי שיש בו סוגיות ופרטי פרטים מורכבים. אפילו עצם ההגדרה 'תינוק שנשבה' מצריכה עיון ודקדוק".

את ההשלכות של הסוגיה העקרונית הזו ניתן למצוא כמעט על כל צעד ושעל בחיים הדתיים, ממחיש הרב וסרמן: "למשל צירוף חילוני למניין – האם די בזה שאומר שהוא תינוק שנשבה ואסתפק בכך שיחבוש כובע לראשו, או שהאדם אותו מצרפים צריך להבין מהו ערך תפילה, להזדהות איתו ולדעת כיצד להתפלל, לא רק כאחד שעושה לך טובה". גם נאמנות בכשרות הופכת לבעייתית ככל שמעמיקים בפרטים: "אתה בא לאדם חילוני, והוא אומר לך: 'בטח, אצלי הכל כשר. אנחנו מפרידים הכל, סבא שלי היה רב'. ואז אתה שואל אותו אם הוא חותך בצל עם הסכין הזה, והוא לא מבין מה אתה רוצה: 'בצל זה שטויות', הוא עונה לך. כלומר, נושא היחס בין דתיים וחילונים הוא מורכב מאוד, הפרטים חשובים ויש הבחנה בין סיטואציות שונות".

נחנה ליד הרב בשבת, נשאל מה הדרך

ב-12 השנים האחרונות, כאמור, עסק הרב וסרמן באיתור ובליקוט תשובות ופסקי הלכה של פוסקים מכל הזמנים ומכל רחבי העולם בנושאים אלו. העיסוק ההלכתי בשאלות הללו, מסתבר, לא החל עם פתיחת חרם הצרכנים על עסקים מחללי שבת, אלא כבר באמצע המאה ה-19, בעיצומה של תקופת ההשכלה. הרב וסרמן מספר על תשובות בסוגיות אלו שניתנו על-ידי פוסקים מארה"ב, עיראק, מרוקו, אך בעיקר מארצות כמו הונגריה, פולין וגרמניה, בהן תופעת ההשכלה היתה דומיננטית ביותר. בספרו הוא כולל תשובות פוסקים שמקיפות את המגוון הגיאוגרפי והכרונולוגי.

המטרה שלך בספר היא לפסוק הלכה למעשה כיצד לנהוג בסיטואציות מסוימות?
    
"אני מביא בספר סקירה הלכתית, החל מהמקורות הראשונים והלאה, כולל מגוון הפוסקים, אולם אינני מתיימר לפסוק. אני אומנם כותב מה  הנטייה שלי, כיצד מסתבר לפסוק הלכה למעשה, אולם הקורא יחליט לעצמו, על-פי המקורות המובאים בספר, כיצד לנהוג למעשה".

ממה מושפעת הנטייה שלך בהכרעה בסוגיות הללו? יש איזו תשתית השקפתית מנחה?

"קשה לומר שהנושא מנותק מהשקפה. הבסיס עומד כאן על מצוות שהן מצוות הלב. אנחנו עומדים כאן בין שתי מצוות: 'ואהבת לרעך כמוך' מול הגמרא שאומרת שמצווה לשנוא את הרשעים. כלומר זהו תחום שנע בין אהבה לשנאה, ואתה צריך להחליט איפה אתה ממקם את עצמך על הסקאלה הזו. אם מחמירים בשנאה – מקלים באהבה, וההפך. בנושא הזה אי אפשר לצאת ידי חובת הכל, ואין גם אפשרות לשבת על הגדר".

הרב וסרמן מסכים להגדרת הנושא כ"נפיץ". נפיץ עד כדי כך שגדולי הפוסקים התחבטו בו קשות, ולעתים אף חזרו בהם, בהשתנות הנסיבות או מערכת השיקולים. כדוגמה לכך הוא מביא את פסיקתו של הגרש"ז אויערבך בעניין הדרכת נהג רכב בשבת: "הרב אויערבך הלך בשבת ברחוב, ועל אף החזות החיצונית שלו, הזקן המעיל והמגבעת, שהעידו על מהותו, עצר לידו נהג רכב וביקש הדרכה כיצד להגיע למקום מסוים. בתחילה סבר הרב כי יש לומר לנהג כזה 'שבת היום, אני לא יכול לענות לך', וכך אכן נהג. אולם מאוחר יותר חזר בו. הוא צידד בשיקול אחר, לפיו אם לא יענה לנהג, יעשה הנהג סיבובים מיותרים בכבישים ובכך יגדל חילול השבת. הדרכה מדויקת תמעיט את נסיעתו בשבת.

"זה מקרה קלאסי להתלבטות העצומה במקרים אלו, כי מה שלא תעשה אתה מרוויח ומפסיד: אתה מרוויח את המעטת חילול השבת על-ידי הדרכת הנהג, ומפסיד את כבוד השבת בכך שאתה מסביר לו בשבת כיצד לנסוע, וכן גם ההפך". בסופו של דבר, החליט הרב אויערבך לתת תשובה שתאפשר לו כמה שניתן לצאת ידי חובת שני הצדדים: "היום שבת קודש ואסור לנסוע, אבל כדי לצמצם את חילול השבת שלך, אדריך אותך", היה עונה. הרב נבנצל, תלמידו המובהק, הסביר מאוחר יותר שהרב חזר בו כיוון שהעריך שתשובה מהסוג הראשון תעורר אצל הנהג שנאה כלפי הדתיים, וזה מכריע את הכף בהחלטה להתיר את ההדרכה, יחד עם ההסתייגות.

"סוגיה נוספת היא העמדת אדם מחלל שבת שאינו שומר כשרות כשליח ציבור, כאשר חל יום הזיכרון לקרוביו (יארצייט). "שליח ציבור אמור לייצג אותי מול הקב"ה, עם אדם כזה זו בעיה. הפוסקים שדנו בנושא אמרו שצריך להשתדל לא לאפשר זאת, כל עוד זה לא פוגע באדם ממש".

נטייל בשבת, החייל הדתי ישמור

נראה מכאן שהקו האדום הוא הפגיעה באדם החילוני. אין מציאות שבה מעדיפים את שמירת ההלכה כפי שהיא על פני הסברת פנים למי שאינו שומר מצוות?

"ראשית, יש פוסקים, אפילו כמו הרב ולדנברג, שלא נחשב לקיצוני, שאוסרים להדריך רכב בשבת בכל מקרה, מפני כבוד השבת. אבל מעבר לכך, יש דוגמה מצוינת לסיטואציה מתחום אחר, בה גוברת החובה לשמור על עקרונות ההלכה כפי שהם, גם אם הדבר כרוך בתרעומת של הצד השני". הרב וסרמן מתאר מצב בו חייל דתי נדרש על-ידי מפקדו לאבטח קבוצת מטיילים שהחליטה לצאת לטיול דווקא בשבת. "הם דורשים מהחייל לחלל שבת בשבילם, תחת הטענה הביטחונית 'אתה רוצה שנמות בגללך?'. התשובה היא שהם לא צריכים למות בגללי, אלא פשוט להישאר בבית בשבת. הם הכניסו את עצמם למציאות הזו של שבת מתוך בחירה.

"בנוסף, אם החייל יסרב לאבטח, זה בוודאי יגרום תרעומת גדולה כלפיו מצד החילונים. הרב גורן נדרש לשאלה הזו בשעתו, וקבע: לא התרנו לחלל שבת כדי שמישהו לא יכעס עליך. אם הצבא מצווה עליך לעשות משהו בניגוד להלכה – אתה לא יכול. מחובתו של הצבא לעבוד כך שלא תצטרך לעבור על ההלכה, אבל אם הצבא מחליט להיכנס למסלול התנגשות עם החייל, הוא לא יכול לצפות שהחייל ירמוס את ערכיו ללא סיבה". יצוין שיש מקלים במקרה בו האבטחה אינה כרוכה בחילול שבת, אלא רק בעמידה של החייל בעמדת שמירה סטטית.

במסגרת הדילמה במקרה כזה בתוך הצבא, עלולה גם לעלות טענה מהצד השני לפיה אם החייל מסרב לאבטח קבוצה מטעמים הלכתיים, גם הצד השני מודיע כי הוא מסרב לאבטח יישובים ביהודה ושומרון מטעמים עקרוניים. הרב וסרמן לא חושש מכך, ואף מגדיר טענה כזו כ"מגוחכת". "בהלכה הדבר נקרא 'חשש איבה', כלומר אם לא אבצע דבר מסוים, גם הצד השני לא יבצע אותו, ואז אנזק מכך. אני טוען שפה זה לא כך. התפישה הפלורליסטית היום אומרת שכל אחד מכבד את עקרונותיו של האחר ככל יכולתו. בסך הכל, בצבא יודעים שבאלף מקרים אחרים אני מוכן לחלל שבת כאשר מדובר בסכנה וכדומה. אני לא חושש מהכעס שלהם במקרה כזה, הם יבינו. גם אנשים ששוללים עקרונות דתיים – מכבדים אותם. אם יש קומץ שלא יקבל, בשבילו לא אשנה את מעשיי".

לגבי החשש שהצד השני יסרב לשמור ביישובים, טענה שנשמעת לא רק בהקשר של תגובה לחילול שבת, אומר הרב וסרמן כי "הצבא תמיד יוכל למצוא חיילים אחרים שכן ישמרו. הרי תמיד יש כאלה שלא רוצים ללכת לחיל מסוים והצבא מסתדר. אני ממש לא מוטרד מזה".

דיברנו על פקודה ספציפית שכרוכה בחילול שבת. העיקרון המנחה נכון גם לגבי פקודות אחרות שסותרות את ההלכה?
"פקודה בהגדרה לא יכולה בשום אופן להיות משהו שעומד מעל הכל, כי אז הפכנו לרובוטים, לא בני אדם. אדם לא מפקיד את אנושיותו ומוסריותו בכספת כשהוא מתגייס. לכן יש סרבני מצפון שלא מבצעים פקודה, ומשלמים את המחיר. אבל צבא שמתנהג בחוכמה יודע לא להיכנס לפינות הללו. אנשים שומרי הלכה – חלק אינטגרלי מהמוסריות שלהם היא שמירת הלכה, ואי אפשר, תחת כותרת של פקודה, לפגוע במוסריות שלהם". הרב וסרמן מוסיף שכאשר הוא שירת בצה"ל, המציאות היתה שכאשר קבוצת חיילים סירבה פקודה, היו מענישים גם את החיילים וגם את המפקד "שעשה טעות כשנתן פקודה כזו ששברה את המנהיגות שלו אצל החיילים".
  
נתלבש קצר בעבודה, ושהדתיים יסתדרו 
 

"פקודה בהגדרה לא יכולה בשום אופן להיות משהו שעומד מעל הכל, כי אז הפכנו לרובוטים, לא בני אדם. אדם לא מפקיד את אנושיותו ומוסריותו בכספת כשהוא מתגייס. לכן יש סרבני מצפון שלא מבצעים פקודה, ומשלמים את המחיר. אבל צבא שמתנהג בחוכמה יודע לא להיכנס לפינות הללו". הרב וסרמן מוסיף שכאשר הוא שירת בצה"ל, המציאות היתה שכאשר קבוצת חיילים סירבה פקודה, היו מענישים גם את החיילים וגם את המפקד "שעשה טעות כשנתן פקודה כזו ששברה את המנהיגות שלו אצל החיילים"
סוגיה טעונה אחרת בה דן הספר היא הצניעות במקומות עבודה. "זה נושא מאוד בעייתי שהמון אנשים נתקלים בו. משפחות נהרסו סביב ענייני צניעות במקום עבודה, ואנשים נקלעו לבעיות רוחניות חמורות כתוצאה מעבודה במקום מעורב", מתריע הרב. במסגרת עבודתו הוא גילה קונטרסים רבים שהתחברו בארה"ב סביב הנהגות במקומות עבודה. הרב מביא כדוגמה תשובה של הרב פיינשטיין לאדם שסיפר כי הוא נוסע בכל יום לעבודה באוטובוס בו "אנשים ונשים דחופים זה בזה", והוא שואל מה לגבי איסור נגיעה במקרה כזה. הרב פיינשטיין השיב כי מאחר שלא מדובר בנגיעה של חיבה או קרבה, הוא יכול להמשיך לנסוע כך לעבודה, אולם אם הוא מרגיש פגימה רוחנית, "התחזק להרהר בדברי תורה" בזמן הנסיעה. "זו תשובה מקסימה", מתפעל הרב וסרמן, "הוא לא אומר: התפטר ושב בבית. הוא מבין את הצורך של האדם לפרנס את משפחתו, אבל מדריך אותו להתגבר על הבעיה".

הרב וסרמן עצמו ממליץ במקרה של עבודה במקום מעורב בו הנשים אינן לבושות בצניעות, אם האדם מרגיש שהמציאות הזו בעייתית עבורו, להתאמץ למצוא מקום עבודה אחר. "לא מצאתי פוסק שמורה להתפטר", הוא מדגיש. מאידך, הוא מנחה את המעסיקים הדתיים לתת הוראות ברורות לעובדיהם, וליתר דיוק לעובדותיהן: "מעסיק דתי צריך להתנות עם העובדות שלו להגיע בלבוש הולם, זה חלק מהמינימום. בעולם בכלל מקובל שמשרתי ציבור מתלבשים באופן מכובד".
דרישה כזו עלולה לעורר כעס מצד העובדות, ועוד יותר בעידן של פמיניזם.

"כמו שמעסיק דורש מהעובדים לא להכניס דברים לא כשרים למטבח, גם הלבוש הוא חלק מהעקרונות שלו. אם מותר לדרוש כשרות, ודאי שמותר גם צניעות, שנמצאת רמה אחת מעל זה. אם אני אומר את הדברים בנעימות, ומדובר בעיקרון מבחינתי, אז גם אם מישהו לקח את זה קשה אני לא צריך להיות מוטרד מזה".

הרב וסרמן מוסיף שהדרישה הזו היא דווקא משום כבודן של העובדות, שכן ההגעה בלבוש לא צנוע גורמת לגברים מסוימים לפרש את הופעתן שלא כהלכה, ואז מתחיל סחרור של הטרדות שמגיעות לתלונות במשטרה וכן הלאה.  

בעיות לבוש הן תחום עמו מתמודד גם הרב וסרמן עצמו, כרב שמשיא זוגות חילונים כבר עשרים שנה, חלקם במסגרת ארגון רבני 'צוהר'. "כשאני מחתן זוגות חילונים, אני מתנצל ומסביר שכיוון שאני מזכיר את שם ה' בברכות מתחת לחופה, אני מבקש שכל העומדות מתחת לחופה יבואו בלבוש הולם. מעולם לא התקוממו נגד הבקשה הזו. ההפך: רבים אמרו לי שזה ברור ומובן מאליו שיתלבשו בהתאם".

נגיע לבית הכנסת עם אוטו

שמחות משפחתיות שעורכים אלו שאינם שומרי תורה ומצוות מהוות לעתים בעיה לא רק לרב אלא גם לקהילת מתפללים שלמה. כמעט כל קהילה עירונית מצויה אירחה כמה וכמה משפחות חילוניות שהעלו לתורה את הבן בר-המצווה בשבת. הבעיה הנפוצה היא העובדה שהמשפחה ממשיכה באורח החיים החילוני על אף הקריאה בתורה בשבת, ומכך נגזרת הגעה ברכבים לבית-הכנסת, שימוש בטלפון נייד, כניסה לעזרת הנשים בלבוש לא צנוע ובגילוי ראש וכיוצא באלו.

מכתב שהוציא הרב יעקב אריאל ורבנים נוספים לרבני וגבאי הקהילות קורא לשכנע את המשפחות החילוניות לקיים את העלייה לתורה באחד מימות החול על-מנת להימנע מחילול שבת וכבוד בית-הכנסת. זה גם הפתרון עליו ממליץ הרב וסרמן בסיכומו של הדיון ההלכתי. "הרבה משפחות רוצות דווקא בשבת, בגלל המסורת. אבל המציאות מוכיחה שגם כאשר אני והגבאים נפגשים מראש עם המשפחות, נותנים הנחיות כתובות ומקבלים הבטחות לגבי ההתנהגות בבית-הכנסת בשבת, יש הרבה חריגות, בסופו של דבר. הדילמה כאן היא בין הרצון לקרב לבין הרצון למנוע חילול שבת. הרב פיינשטיין, למשל, קבע שאסור לסייע כלל לאירוע כזה, והדבר הוא בבחינת סיוע לדבר עבירה. יש כמובן הרבה חולקים".

הסוגיה האקטואלית ביותר כיום, בהקשרו של הספר, היא היחס לעסקים מחללי שבת. על רקע חרם הצרכנים החרדי על עסקיו של דודי וייסמן, חרם שעתידו עדיין לא ברור, שוטח הרב וסרמן גישה די גורפת בקרב הפוסקים ומנהיגי הציבור שתמכו בהפגנות נגד חילול שבת, למשל בתקופת ההפגנות נגד פתיחת קולנוע 'היכל' בפתח-תקוה בשבתות.

חרם צרכני הוא מאבק שהגבולות שלו אינם ברורים. הרי כמעט כל איש עסקים מחזיק בבעלותו עסק שמחלל שבת, ואין לדבר סוף.

"קשה אומנם להציב גבולות ברורים, אך ברור שהלחץ הציבורי עושה את שלו. אם בקיבוץ מזרע, שייצר מאכלי טרפות, יש היום חדר-אוכל כשר ואירוח כשר, כמו בקיבוצים נוספים, זה אומר שיש כוח צרכני". 

היבט אחר של הנושא הוא שיתוף פעולה עסקי של שומר מצוות עם עסק מחלל שבת: "אדם דתי שיעמוד בקשר עסקי עם עסק מחלל שבת, יגרום לכך שבעיני הציבור החילוני הוא יצטייר כאדם שלא באמת אכפת לו מחילול שבת, העיקר הכסף, ואת העניינים ההלכתיים הוא יחליק כבר. מצד שני, אם אוסרים באופן גורף עסקים עם מחללי שבת, זה אומר שאי אפשר לקנות מהם, להיות שותף בחברה או לקנות מניות של חברה. זה מדיר את שומר ההלכה מרוב העיסוקים במגזר הכלכלי עסקי. זה לא נכון, הפוסקים לא התכוונו לחסום את חיי האדם. צריך לבחון כל מקרה לגופו, בין השאר תחת הקריטריון עד כמה המעשה מתפרסם בציבור".

שליחות בקיבוץ שלוחות

מסלון דירתה של משפחת וסרמן נשקף נוף עירוני מובהק של מגדלי דירות, פינה ירוקה ורחוב משופע בכלי רכב חונים. הסביבה החיצונית עלולה להטעות, שכן על קירות הבית תלויות תמונות ומזכרות בולטות מעקירת יישובי חבל קטיף, הקוראות בתוקף 'לא נשכח ולא נסלח'. הרב וסרמן, בוגר תשע שנות לימוד ב'מרכז הרב', שזכה עוד להסתופף בצלו של הרצי"ה, חווה פעמיים עקירת יישובים יהודיים: בימית, כתלמיד 'מרכז הרב', ובגוש קטיף, כשירד עם משפחתו ותלמידיו מישיבת רמת-גן ליישוב מורג. "בפעם הראשונה, בימית, חשבנו שמדובר בתאונה שלא תחזור על עצמה", הוא משחזר, "אבל מציאות של פעמיים חורבן יישובים יהודיים בידי יהודים עושה רושם שזה הופך למדיניות. זה לא יכול להשאיר אותנו במקום. חייבים להכיר בכך שאנו במציאות חדשה".

מה הלקח שצריך ציבור נאמני ארץ ישראל להפיק כתוצאה מכישלון המאבק להצלת גוש קטיף?

"הלקח הראשי הוא להבין שלהמשיך בדרך בה הלכנו עד כה זה בעצם הכרזה שאנחנו הולכים להיכשל גם בפעם הבאה. כיום מודיעים בממשלה בפה מלא שמתכוונים להמשיך בתהליך העקירה גם ביו"ש, זה לא מקרה או טעות. אנחנו צריכים לעשות שינוי רציני בדרך, כי הדרך שהיתה כשלה. צריך הנהגה שתקום ותוביל אותנו בדרך הנכונה".

אחד השינויים התפישתיים שצריך לחול כתוצאה מהגירוש, עליו מצביע הרב וסרמן, הוא היחס למוסדות השלטון: "אנחנו לא יכולים להתייחס למוסדות הממשל ועושי דברו באיזו מין קדושה אבסולוטית, כאילו כל מה שנאמר ונעשה על-ידיהם צריך להתקבל אצלנו כמובן מאליו. את התשתית האידיאולוגית הזו הניח כבר הרצי"ה, שכתב כי ממשלה שמתנכרת לערכיה הלאומיים אינה קבילה ונחשבת לפחות מעפר הארץ".

בחודשים שקדמו לעקירה נטל הרב וסרמן חלק בפעילותו של המטה המשותף, שהתגבש בניסיון להקים אלטרנטיבה של מאבק למחאה שהובילה מועצת יש"ע. הרב וסרמן הגיע למטה כאדם פרטי, שקיבל את החינוך לשותפות במאבקים מהרצי"ה, לדבריו, עוד מאז עלה כנער לסבסטיה. "החלטתי להשתתף בפעילות המטה כיוון שראינו שיש צורך בסגנון שונה של עשייה. עד אז היתה פעילות מחאתית אך לא יעילה", הוא רומז, "אנחנו ניסינו להוביל פעילות יעילה יותר, כמובן במסגרת החוק".  

במסגרת התובנות החדשות שהוליד אצלו הכישלון במאבק, נולד גם חיבור נוסף בשם 'חמש אנלוגיות תנ"כיות ועוד אחת', בו משווה הרב וסרמן חמישה סיפורים מהתנ"ך למציאות האקטואלית, תוך רמיזה למסקנות. "הרעיון מאחורי כתיבת הספר הוא שרק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה. כלומר הסיפורים התנ"כיים נכתבו כדי שנלמד מהם גם בדורנו. המציאות בשנים האחרונות מזכירה באופן חד ובהיר עקרונות של כמה סיפורים תנ"כיים". מקומו של המגזר הדתי-לאומי והיחס המתעלל לו הוא זוכה מצד הממסד החילוני מצטיירים יפה באנלוגיות לסיפור יוסף ואחיו, וכן לסיפורם של יפתח, שאול ועוד.

אבל אנלוגיות כאלה אינן חד-משמעיות. הרי תמיד יכול לבוא אדם אחר שיפרש את הסיפורים בצורה שתפיק מהם מסקנות הפוכות. 

"העיקרון בהתייחסות לסיפורים תנ"כיים הוא שהם משמשים כמקור אידיאולוגי. את הנושא של כבוד מלכות, למשל, לומדים מאליהו שרץ לפני אחאב. יש עניינים עקרוניים שנשאבים מהתנ"ך והפכו לאבן יסוד במציאות של ימינו. באנלוגיות ניסיתי לפתוח את הראש לכיוונים חדשים, אולי להניח תשתית אידיאולוגית אחרת. כתבתי בשפה ברורה, אך בשום אופן לא מתוך כוונה להכתיב מסקנות חדות".

מן הקיבוץ אל העיר

ההיסטוריה של משפחת וסרמן כוללת גם שלוש שנים בקיבוץ שלוחות, בהן כיהן אב המשפחה כרב הקיבוץ, עם תום הקדנציה של קודמו, הרב בני אלון. תפקידו של רב בקיבוץ, מספר הרב וסרמן, כלל אז טווח תחומים משתנה: "יש כמובן תחומים מובהקים כמו שבת וכשרות, שנמצאים בסמכות הרב. אבל יש נושאים רגישים כמו ועדת תרבות, שמקיימת פעילויות שהרב בהחלט רוצה להתייחס אליהן אך בוועדה לא בהכרח מרגישים מחויבות כלפיו. בכל אותן סוגיות רגישות, הרב צריך לדעת להתנהל בעדינות וברגישות, לראות איפה כדאי להשפיע ואיפה לא כדאי לנסות. למעשה, תמיד אתה במצב בעייתי: אם אתה אומר משהו, אז אתה חושב – אולי חבל שאמרתי, כי עכשיו יהיו מזידין ולא שוגגין. אם אתה לא אומר, אתה מצטער כי אולי יכולת למנוע משהו שלא נראה לך".

התחום המרכזי בו פעל הרב וסרמן בקיבוץ היה חינוך הדור הצעיר: "הייתי הולך בין בתי-הילדים ומדבר איתם, מקיים שיחות ושיעורים. בכלל, הנושא המרכזי שלשמו הביאו רבנים לקיבוצים היה חינוך הילדים. הם הרגישו שהם צריכים עזרה מבחוץ, כיוון שהם לא מצליחים להתמודד עם הבעיות. הם ראו משבר דתי עמוק בחינוך הילדים, הרבה צעירים הורידו את הכיפה, ולכן רצו רב מבחוץ שיעזור להם".

ב-11 השנים האחרונות מתגורר הרב וסרמן ברמת-גן עם אשתו נאווה, מרצה לפסיכולוגיה ויהדות במכללות שונות, ועם ששת ילדיו. כרב קהילה עירונית בגבעתיים, הוא מתמודד גם כאן עם ניואנסים של הנהגת ציבור: "האתגר הוא שגם כאשר אתה, כרב, מביע דעות שלא כולם תומכים בהן, צריך לדאוג שגם מי שלא חושב כמוך לא ירגיש כאילו אין לו מה לחפש אצל הרב הזה".