גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

מיקרוסקופ - מיקרוסקופ

01/05/08, 14:11
שמריה גרשוני, חגית ריטרמן, ישראל מידד, חני לוז

פרשת חברון עיתון/ שמריה גרשוני

בפסח השנה מלאו ארבעים שנה להתנחלות היהודית בחברון  - חגיגה לכל ההתיישבות היהודית. כך לפחות חשבו במקור ראשון ובבשבע.

במעריב לעומת זאת, נפרשו לאורך חמישה עמודים במוסף החג עדויות שליליות בלבד של חיילים ששירתו בחברון. רק תוך כדי הקריאה, נחשף הקורא לכך שכל העדויות הן באדיבות הארגון 'שוברים שתיקה', ששם לו למטרה להכפיש את השירות בחברון וגם את תושביו. לולא עלה התאנה בדמות ראיון קצרצר עם שלושה מהמתנחלים, אפשר היה לחשוב שהארגון שילם על פרסומת בגודל חסר תקדים.

נשארה רק שאלה קטנה, האם חשיפה כה מפורטת של העמדות שחיילים מוצבים בהן  בחברון לא מצדיקה התייעצות עם הצנזור הצבאי, או שמעריב לא מאמין שהערבים קוראים בעברית?

את הטעויות בכתבה של הארץ ניתן לתרץ בבורות, את הרוע בכתבה אי אפשר לתרץ. דגימה מהטעויות: תחת התמונה המפורסמת של חנן פורת והרב לוינגר מסבסטיה, נכתב: "חברון 1975".

אינני יודע כמה זמן שהה הכתב בחברון, אבל כשציין שהוא והצלם, בניגוד לכל המתנחלים "אינם חובשי כיפה, ללא זקנים שחורים, בלי טלית וציצית ואינם לבושים במכנסיים כהים וחולצה לבנה", הבנתי שהוא כנראה התבלבל בין סמטאות חברון לסמטאות מאה שערים.

נראה כי למערכת 'הארץ' אין ארכיון תמונות מסודר, אחרת קשה להבין כיצד מכל התמונות של הרב לוינגר, הם בחרו בקריקטורה של פרצופו בלבד, והוסיפו כיתוב מתחתיה: "לוינגר עם הדובון והעוזי".

לאן נעלם אראל סג"ל/ חגית ריטרמן

קוראיו הנאמנים של אראל סג"ל ('מעריב') חשבו שהטור שלו במוסף 'סופשבוע' "יצא לחופשה", ולכן אינו מתפרסם לאחרונה. אלא שהחופשה התארכה, והסתברה כמשהו אחר: סג"ל, כך הדברים נראים כעת, לא יחזור.

סג"ל, שביטא בין השאר עמדות ימניות, היה קול נדיר. הוא העז לכתוב בלי למדוד אם הדברים שלו מתאימים לאיזה מד פוליטי של הממונים. העורך הקודם אִפשר לו, ביודעו שכתיבתו כוללת הרבה יותר מעמדה פוליטית: ראשית, היא מגוונת עמוקה ומעשירה; שנית, היא כדאית לעיתון שמכנה עצמו "עיתון של כולם".  

כעת מתארגנת מחאה באינטרנט. "העורכים החדשים החליטו להוריד את הטור בטענה שהוא 'אינו רלוונטי ומרובה הגיגים'", כך העצומה, "סברה קצת חשודה בהתחשב בעובדה שהמערכת מקפידה למשל לפרסם בנחישות וברגישות את טורו של יהונתן גפן, המלא בהגיגים ובהרהורים". המארגנים מזמינים את כולם לחתום: 
http://www.atzuma.co.il/petition/moshekatie/1

ועוד משהו: האם אברי גלעד (גל"צ), ש'ארץ נהדרת' תייגה אותו כימני אדוק, צפוי לגורל דומה? גלעד אמר לאחרונה בשידור שהוא מרגיש עכשיו תחת זכוכית מגדלת, שההתבטאויות שלו נבחנות כל הזמן. הוא כנראה לא התכוון לסובלנות של עורכי 'המילה האחרונה', אלא לזו של המאזינים והברנז'ה. הבעיה היא לא מה יגידו עליך, אלא עד כמה העובדה שבוחנים אותך ומתייגים אותך כ'אחר' פוגמת ביכולת שלך להתבטא בחופשיות. ואם היא פוגמת, אז זו לא רק בעיה של עיתונאי מסוים – זו בעיה של עיתונות שמשתיקה קולות 'אחרים', אפילו מבלי שהיא מוציאה אותם ל"חופשה ארוכה".

אבל איזו "גדה"?/ ישראל מידד
 
ב"מבט" של יום חמישי שעבר הציגה מירב מילר כתבה מצולמת על אירועי היום ביו"ש תוך שימוש בכינוי "גדה".
 
אין זו הפעם הראשונה שהמונח "הגדה המערבית" מתגנב לדיווח החדשותי של השידור הציבורי.  לאחרונה, תנועת "שלום עכשיו" וחיים יבין התגאו שאחת ההצלחות שלהם היא החדרת המינוח הפוליטי שלהם לשפת השידור.

המאבק בתופעה הוא סיזיפי, כי למרות הנחיות די ברורות, עורכי ומנהלי החדשות, ולא רק הערוץ הראשון, דבקים בשימוש ב"גדה המערבית".  אבל, גם אם המצב הוא כך, הרי מדוע להרשות לקריינים וכתבים לומר רק "הגדה", ללא התוספת של "המערבית".  נוהל כזה יכול להכשיל את ציבור צרכני התקשורת.  הרי מאיפה לצופים ולמאזינים לדעת בדיוק באיזו גדה מדוברת - זו ה"מערבית" או אולי זו ה"מזרחית"?  לפעמים משודרות חדשות על מדינה קטנה בשם "ירדן" הממוקמת, אם כבר, ב"גדה המזרחית".  הנה, יש סיבה לצרף את האיתור הגיאוגרפי: למען הדיוק.

קושיות שלא עבר עליהן הפסח/ חני לוז

1.     
ביום שישי שעבר, ערב שביעי של פסח, משעות אחרי הצהריים, שודרו בגלי צה"ל 27 שעות שידור רצופות של שירים עבריים משישים שנות המדינה. חיילים ואזרחים עובדי צה"ל נתבקשו לדרג את השירים. נשאלת השאלה, מדוע חיילים שומרי שבת יכלו לשמוע רק כ-9 שעות מתוך 27 השעות?

2.      בחול המועד פסח בטיול בצפון ארצנו היפה האזנו גם לתחנה האזורית, רדיו צפון. המראיינת העלתה לשידור פעיל של "רופאים ללא גבולות" שהוצג בשידור כמי שממונה על "שטחים כבושים". הוא סיפר על חולי סרטן בעזה שלא מאפשרים להם להגיע לבתי החולים בישראל.

האם לא שמעו בצפון שישראל ה"כובשת" כבר נסוגה מעזה? או שמא שלטון חמאס בעזה הוא ה"כיבוש"?

3.      בהמשך השידור סיפר דובר עיריית ירושלים על האירועים המיוחדים שמתכננת העירייה לקיים בעיר העתיקה בחול המועד. הפעם מצאה המראיינת מקום להקשות: ומה לגבי הפרעה לאוכלוסייה הערבית בעיר העתיקה? אם נחזור לסעיף הקודם, האם אין למראיינת כמה שאלות למי שמניח שחובתה של מדינה לתת טיפול רפואי לתושבי היישות הנלחמת בה?

4.       עיתון הארץ: אם העורך חובש הכיפה התחלף, זה אומר שצריך להכניס תמונה של טבילת כלים במקווה תחת הכיתוב "הגעלת כלים"? (תודה לי')
 
חדשות בחדשות / חגית ריטרמן

גל"צ החליטה לדחות את תלונתו של ח"כ אחמד טיבי נגד העיתונאי רינו צרור ('מה בוער'), שקטע ראיון איתו לאחר שטיבי כינה את ח"כ אביגדור ליברמן "מהגר פשיסטי". טיבי סירב לחדול מהמתקפה הבוטה, וצרור החליט לשים קץ לשיחה. טיבי שלח מכתב זועם למפקד גל"צ, שהעביר את התלונה לגלית אלטשטיין, ראש מחלקת החדשות. אלטשטיין הזכירה לטיבי כי הטיח עלבון, ודחתה את תלונתו על סתימת פיות כשהזכירה את שפע הראיונות בהם השתתף טיבי בגל"צ.

בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים הוציא צו מניעה זמני נגד רשות השידור, לאחר שהוועד המנהל של הרשות הודיע על ביטול הסכמי העבודה הקיימים, כחלק מהרפורמה. העובדים פנו לערכאה המשפטית באמצעות ההסתדרות. דיון בעתירה נקבע לשבוע הבא.

העיתונאי ניצן חן (רשות השידור) נבחר ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין. חן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, נבחר פה אחד לתפקיד. הליך המינוי כולל, בנוסף לוועדת האיתור במשרד התקשורת הבוחרת בין המועמדים, גם אישור סופי של ועדה המופקדת על מינויים בשירות הציבורי

רשת שוקן תכנס את מערכות המקומונים שלה למקומון 'העיר' בתל-אביב. על-פי ההערכות, עובדים רבים יפוטרו שהרי לא יהיה צורך בכפילויות של תפקידים – בעיקר בתחומי העריכה, ההפקה והעיצוב הגרפי.