גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

של מי הילדים האלה? - שופטים ושוטרים

שמחתם של האבות הגרושים בעקבות ההמלצה לבטל את חזקת הגיל הרך עשויה להתגלות כמוקדמת מדי.
01/05/08, 14:11
יאיר שפירא

ימים ספורים לפני הפסח פרסם שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג את פסק הדין באחד מתיקי הוצאת הדיבה המשמעותיים של השנים האחרונות. מן הצד האחד עמד העיתון הנפוץ במדינה, 'ידיעות אחרונות', העיתונאי החוקר הבכיר בו עד זה לא מכבר, מוטי גילת והעיתונאית מיכל גרייבסקי. מן הצד השני ניצבה בתיה כרמון, מנהלת מחלקת האשרות במשרד הפנים, שלפני למעלה מחמש שנים פורסם אודותיה תחקיר ארוך ותוקפני במוסף השבת הפופולרי של העיתון. 

מאחורי התחקיר עמד הרצל גדז', ראש מינהל האוכלוסין באותה תקופה, פקיד מדינה כוחני ומקושר שרק בעמל רב עלה בידי גורמים שונים, ממשלתיים ושאינם ממשלתיים, להפסיק את כהונתו במשרד הפנים בעצם ימים אלו. כרמון חשדה כי דמות נוספת העומדת מאחורי הכתבה העוינת ב'ידיעות' היא ג'ודי שלום-ניר-מוזס – אשתו של שר החוץ לשעבר ח"כ סילבן שלום, מבעלות המניות בעיתון, ואחותו של המו"ל ובעל השליטה ב'ידיעות', ארנון מוזס. כרמון התלוננה כי שלום-ניר-מוזס העסיקה עובדים זרים בניגוד לחוק, ופירשה את הכתבה כמתקפת נגד של משפחת מוזס. השופט סולברג לא מצא כל ראיה לקנוניה שכזו, ומלבד נזקים שגרמה לעצמה בעדות שנתנה בבית-המשפט, הרי שמפסק הדין יצאה הגברת שלום-ניר-מוזס בשלום. אבל היא היחידה מבין המעורבים בפרשה שפסק הדין יכול להיחשב בעיניה כמשביע רצון.

ראשית, בתיה כרמון, שיצאה מבית-המשפט עם פיצוי כספי גדול וחריג, אבל לא צחה לגמרי. פיצוי גדול מכיוון שהשופט סולברג פסק לה 200 אלף שקלים ללא הוכחת נזק. פיצוי חריג מכיוון שהפיצוי הגדול נפסק למרות שחלק מהטענות נגד כרמון שהעלתה הכתבה אומתו בבית-המשפט. גילת וגרייבסקי הציגו אותה כפקידה מושחתת, הפותחת את שערי ישראל ללא סמכות לצרכיה ולצרכי מיני שועים ובעלי קשרים, תוך שהיא עוברת על כל חוק ונוהל. בבית-המשפט התגלתה פקידה בכירה ומסורה, שגם אם התרשלה בתיקים ספורים, הרי שהפער בין כשליה ובין הדמות שהוצגה בכתבה היו בלתי נסבלים.

בהרצל גדז' לא מוטחת ביקורת ישירה, בפסק הדין, אך דמותו הכוחנית והמניפולטיבית צצה ועולה מדי פעם בפעם ומעלה את ההרהור מדוע בחר העיתון החזק במדינה לשתף פעולה דווקא עם דמות שכזו. רק כדי טעימה, נספר כי גדז' הגיש כחמישים תלונות נגד כרמון לנציבות שירות המדינה ולמשטרת ישראל. נציבות שירות המדינה חתמה את בדיקותיה בקביעה כי "לא נמצאה כל תשתית ראייתית המצביעה על הפרות משמעת". משטרת ישראל סיימה את חקירותיה לאחר שקבעה כי "הוברר מעל לכל ספק שאינה מעורבת בחשדות הפליליים שהועלו נגדה". גילת דווקא עט אל האשמותיו של גדז' כמוצא שלל רב, ועל-פי פסק הדין, הסתפק בחצאי אמיתות והעלים עין מעובדות כדי לחבר נגד כרמון פסק דין חמור.

אך הנפגעת העיקרית מפסק הדין היא העיתונאית גרייבסקי. תמונת העבודה העיתונאית של גרייבסקי העולה מפסק הדין אינה מחמיאה במיוחד. סולברג שב ומעלה תמיהות אודות מוסריות התנהלותה של העיתונאית הבכירה. כרמון ניסתה, למשל, לשכנע את גרייבסקי כי הכתבה היא חלק ממסע שמנהל נגדה גדז', והציגה בפניה תמלילי הקלטות שהקליטה בסתר בכינוס שיזמה.  "עריכת הכינוס על-ידי כרמון בעקבות החתמה של עובדות המשרד על מסמך שנועד להכפיש את כרמון על-ידי אנשיו של גדז'", כותב השופט, "כרמון סיפרה כי עשתה את ההקלטה כדי לתעד כיצד העובדות אולצו לחתום על המסמך המכפיש, על-מנת שתהיה בידה ראיה לטיהור שמה, נגד טענותיו של גדז'. הנתבעים ידעו אפוא היטב מה טיבו של העניין. אולם באופן מכוּון, שלא לומר זדוני, הפכוהו על פניו ופגעו בשמה הטוב של כרמון. הם הציגו את הפרשייה כאילו כרמון הקליטה את העובדים במסגרת סכסוך שיש לה עצמה עִמם, בניסיון להציגהּ כאישה תככנית המתנקמת במי שלא סר למשמעתה. אין זה תום לב".

לידיעת האבות הגרושים

מעניין לאן יתגלגלו מסקנותיה של הוועדה בראשותו של פרופסור דן שניט בעניין האחריות ההורית. הוועדה הוקמה על-ידי השרה ציפי לבני בזמן שהייתה מופקדת על משרד המשפטים, והשבוע הגישה את מסקנותיה לשר המשפטים הנוכחי, דניאל פרידמן. מסקנות הוועדה, שזכו לסיקור תקשורתי רחב, ממשיכות, באופן עקרוני, את הקו הרדיקלי השולט בשנים האחרונות במשפט ובחקיקה של העמדת טובת הילד כערך אבסולוטי בדיני המשפחה. מסקנתה העיקרית של הוועדה היא כי הורה יהיה חייב על-פי חוק להמשיך לנהל קשר קרוב עם ילדיו גם לאחר הגירושין. מחקרים שהוצגו בפני הוועדה הראו כי ילדים שהוריהם השכילו לאפשר להם קשר משמעותי עם שני הוריהם לאחר הגירושין נפגעו פחות מהמהלך, ושיקמו את חייהם בצורה מוצלחת. 

את הכותרות תפסה דווקא המלצת משנה של הוועדה לבטל את חזקת הגיל הרך, דבר שגרר כמעט אוטומטית צהלות בארגוני הגברים הגרושים ומחאות בארגוני הנשים. חזקת הגיל הרך קובעת כי האפוטרופסות על ילד עד גיל שש תינתן אוטומטית לאם, אלא במקרים חריגים בהם האם מגלה יכולת הורית בעייתית במיוחד. למעשה, חזקת הגיל הרך השאירה בדרך כלל את כל ילדי המשפחה בידי האם בכל תקופת האפוטרופסות, וזאת במגמה שלא להפריד בין האחים, ולא לטלטל את עולמו של הילד שבגר. האבות הגרושים מצאו עצמם מנושלים אוטומטית מגידול הילדים, והקשר עם ילדיהם היה תלוי כולו בחסדי האם. אשר על כן, מנסים זה מכבר ארגוני הגברים לבטל את החזקה בטענה כי מדובר באנכרוניזם ובחוסר שוויון משווע. ארגוני הנשים התקשו לחלוק על כך, אך נאבקו – והן עדיין נאבקות – על השארת האפוטרופסות האוטומטית על הילדים בידי האם, כדי שתשמש קלף מיקוח נגד האב המחזיק ביתרונות ברורים במאבק הגירושין, הן בשל שליטתו בנתינת הגט והן בשל יתרון כלכלי ממנו נהנים עדיין רוב הגברים ביחס לנשותיהם.

חשוב לזכור כי הוועדה לא המליצה לבטל את החזקה הבלתי שוויונית בשם האב, אלא בשל רווחתו של הילד. אשר על כן, ייתכן ששמחת האבות הגרושים מוקדמת מדי. לא מן הנמנע כי הפשרה שתיעשה עד שיגיע העניין לחקיקה תהיה דווקא בין טובת הילד לטובת האם, והאבות יחויבו להחזיק קשר משמעותי עם ילדיהם על-פי חוק, אך עדיין יהיו תלויים ברצונן הטוב של גרושותיהם.