גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 290ראשיהפצה

המכונה של מני - סיפור לילדים

01/05/08, 14:11
אסתי רמתי

בשבועות הקרובים נקרא, מדי שבת, פרק מפרקי אבות. אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור הבא, ולנסות לגלות על איזו אמרה מפרקי אבות הוא מתבסס. תשובות יש לשלוח למערכת העיתון עבור 'חידת פרקי אבות', ת"ד 3631 פ"ת, 49130. נא לציין את מספר הגיליון על גבי המעטפה. בין הפותרים יוגרל פרס.

מסכת אבות פרק א'

המכונה של מני

"יא-אללה, איזה בלגן...", נאנח מני והסתכל על אולם בית-הכנסת. השולחן הארוך היה זרוּע צלחות חד-פעמיות מלוכלכות, בקבוקי שתייה ריקים והרבה מזלגות, כפות וסכיני מתכת. אמא לא האמינה בסכו"ם חד-פעמי. "אני לא מאמין שהבטחנו שנסדר את כל הברדק הזה! זה ייקח לנו שעות!".

"מה לעשות?", ענה עופר, "אתה יודע שכשארגנו את מסיבת יום ההולדת לסבא, כל אחד קיבל תפקיד, ואנחנו זכינו בסידור שאחרי... טוב, זה מה יש. בוא נתחיל". והוא ניגש למטבחון שבקצה האולם כדי להביא שקיות אשפה.

"חכה שנייה!", קרא אליו מני, "יש לי רעיון גאוני! למה לעבוד כל-כך קשה אם אפשר לשבת רגל על רגל ופשוט ללחוץ על כפתור?!".

עופר הציץ מהמטבח. "ללחוץ על כפתור? על איזה כפתור בדיוק? אני לא מכיר שום חידוש טכנולוגי שמסדר שולחנות ..."
"נו, בטח שלא", חייך מני כממתיק סוד, "כי עוד לא המצאתי אותו! אבל אתה הרי מכיר את הראש המבריק שלי – אני אשב פה כמה דקות ואתכנן, והעולם יזכה להמצאה של המאה: מכונת הסידור של מני!  רגע, יש פה דף ועט...?". 

מני התיישב בפינת האולם, והתחיל לשרטט ולמחוק תוך שהוא חושב לעצמו בקול.

"נראה לי שמכונית השלט שלך תתאים... אפשר, למשל, לחבר אליה ראש של מטאטא, ובעזרת השלט לטאטא את הרצפה בלי בעיה. עכשיו השאלה היא איך אפשר לאסוף את הסכו"ם. אם זה היה חד-פעמי, אפשר היה לזרוק לפח, אבל ככה נצטרך לחשוב על משהו אחר... אהה! תגיד, עופר, יש לך עדיין את המגנט החזק הזה שקנו לך לחוג מדעים כשהיית בכיתה ג'?".

"כן", השיב עופר קצרות בזמן שאסף לערמה את הכוסות החד-פעמיות ורוקן את שאריות השתייה לאחד הבקבוקים.
"מעולה!", התלהב מני. "אז למכונית אני מחבר גם מוט ארוך – נראה לי שהמקל של המטאטא יהיה בסדר – ונקשור עליו עוד מקל, כמו חכה כזאת, שהמגנט יהיה תלוי עליה. נסיע את המכונית לאורך השולחן, הסכו"ם ייתפס במגנט, ונסיע אותה לכיור. בטח מרוב כובד הסכו"ם פשוט ייפול פנימה. גאוני, אה?".

"ממש", מלמל עופר והתחיל לרכז את השאריות לאחת הצלחות.

"אבל מה עם הצלחות...?", המשיך מני להרהר בקול. "אני צריך משהו שירים אותן – וואללה! תשמע איזה רעיון! נכון יש בלוני הליום שקנו לסבא? מה דעתך לחבר לאחד הבלונים קולב הפוך, ואז לכוון את הבלון שיעוף מעל השולחן וירים את הצלחת עם הוו?".

עופר אפילו לא ענה. הוא היה עסוק בהשלכת הצלחות לתוך שקית האשפה הגדולה שהוא החזיק ביד.

"כן... זה דווקא רעיון לא רע... אבל אני צריך משהו כדי לכוון את הבלון לעבר הצלחות... רק שנייה – בשביל מה יש לי מאוורר כיס?! זה דווקא נשמע לי רעיון מוצלח. וואו, איזו מכונה מגניבה! תשמע, עופר, תשמע איך זה עובד: אני מביא את המכונית עם השלט שלך מהבית, ואז אני מחבר לזה כמה דברים: למטה את ראש המטאטא, למעלה את המקל של המטאטא עם החכה עם המגנט, וגם מאוורר כיס קטן. חוץ מזה, אני קושר קופסה ריקה מאחורי המכונית, שיהיה אפשר לזרוק לתוכה את האשפה, ולשם אני אכוון את הבלון עם הצלחת ו... זה פשוט מגניב! תודֵה שזה מגניב. טוב, אני ניגש הביתה להביא את הציוד".

"אהמממ", השתעל עופר. "נראה לי שאתה יכול לחסוך לעצמך את המאמץ".

מני הרים את הראש והביט בשולחן. הוא היה מפונה ונקי, והרצפה היתה מטואטאת לתפארת.

"אתה מוכן לעזור לפחות להוציא את האשפה?", הביט עופר באחיו במבט מוכיח, "או שאתה צריך לבנות מכונה גם בשביל זה...?"