בשבע 291:שיסתדרו בעצמם

כל עוד נדחים מועמדיה מלכהן כדיינים, אולי מוטב שהציונות הדתית תניח לחילונים ולחרדים לטפל בעצמם בסוגיית הגיור.

עמנואל שילה , ו' באייר תשס"ח

טבעת החקירות מתהדקת סביב צווארם של ראש הממשלה ומקורביו, ובמקביל משחררת לשכת ראש הממשלה הודעות על 'התקדמות' משמעותית במשא ומתן עם הפלשתינים. ראש הממשלה חשוד כבר בחמש פרשות שחיתות, והודעות על נכונות לסגת מהגולן עד מימי הכנרת מועברות באמצעות טורקיה אל נשיא סוריה, בשאר אסאד.

יואל מרקוס, יד ימינם התקשורתי של ראשי ממשלה שפונים שמאלה, ממשיך את הקו המוצהר של אמנון אברמוביץ' וחונטת שומרי האתרוגים. על רקע הדרישות להתפטרות ראש הממשלה, חשוד סדרתי בפרשיות שחיתות, הוא כותב: "לא ברור מדוע שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון וכפיליהן הגבריים מאיצים בעבודה להפיל את ממשלת אולמרט... כל עוד לא הוכח שאולמרט חטא, אין זה העיתוי המתאים להדיח עסקן פוליטי שהבשיל באקראיות היסטורית למנהיג של שלום".

פעם גרסו בחוגי השמאל את האמרה כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. בשנים האחרונים מוכיחים אנשי שמאל בפוליטיקה ובתקשורת כי בישראל של היום, התבוסתנות המדינית היא מפלטו האחרון של המושחת.

שפרידמן ורמון יגיירו

1.  ערב יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל פרסם בית הדין הרבני הגדול החלטה שמערערת על תקפותם של אלפי גיורים שנערכו במסגרת מערכת בתי הדין המיוחדים לגיור. במחי החלטה של הרכב מזדמן שהתכנס לצורך דיון בתיק ספציפי, הוטל דופי ביהדותם של אלפי גרים, שרבים מהם מוחזקים כיהודים כבר שנים רבות.

ההחלטה המסעירה והמכאיבה הזאת מקפלת בתוכה הרבה היבטים בעייתיים של יחסי דת ומדינה, ושל מערכת היחסים המשולשת בין דתיים, חילונים וחרדים. אין זה המקום לדון בשאלות העקרוניות של מדיניות הגיור, ובמחלוקת ההלכתית בין המצדדים במדיניות גיור תובענית לבין מי שדוגלים בגיור מקל יותר. דבר אחד ברור: לא יכול להיות שמדינת ישראל תחזיק שתי מערכות של בתי דין שהאחת פוסלת מן היסוד את מעשיה ואת עצם קיומה של חברתה. לא ייתכן שמערכת בתי הדין לגיור, שפועלת מטעם המדינה ובמימונה, תטריח עולים המעוניינים להיחשב כיהודים לעבור תהליך גיור ארוך ומאומץ, ולאחר שהתהליך הוכר והמתגיירים זכו בתעודה רשמית המכירה ביהדותם, יבוא בית דין ממערכת מקבילה שגם היא פועלת מטעם המדינה ויכריז שהתעודה הזאת היא חספא בעלמא.

2.  לא על החרדים המחמירים עיקר התלונה במקרה הזה, אלא על החילונים. הם שיצרו את הבעיה של הצפת הארץ בגויים, כאשר מצד אחד סרבו בעיקשות לאורך שנים לשלול ממי שאינם יהודים על פי ההלכה את הזכאות לעלייה במסגרת חוק השבות, ומצד שני הפעילו ומפעילים בחו"ל, בעיקר במדינות ברית המועצות לשעבר, מערכות שבחוסר אחריות עודדו והמריצו לעלות ארצה גם את מי שאינם יהודים. בנסיבות מסובכות שכאלה, וכשרוצים למנוע פצצת זמן חברתית ולאפשר לעולים להתערות בחברה הישראלית ולהינשא ליהודים, ברור שיש צורך חיוני במערכת בתי דין שנוקטת בגישה מקלה. אלא שבשנים האחרונות עושות מפלגות השלטון החילוניות כמעט הכול כדי לא לאפשר את קיומה של מערכת כזאת.

בבואם לקבל החלטות בתחום הרגיש של מינוי דיינים, מעדיפים נציגי מפלגות השלטון החילוניות לעסוק בסחר-מכר פוליטי עם המפלגות החרדיות ולהעניק למועמדיהן את המשרות הנחשקות בבתי הדין הרבניים, כאילו מדובר בעוד חלוקת שלל של ג'ובים בין מפלגות הקואליציה. במציאות הרגישה של ימינו, הן בתחום הגיור והן בתחום סרבנות הגט, התנהלות כזאת של חברי הוועדה למינוי דיינים היא קלות ראש מופקרת וחוסר אחריות משוועת, שתוצאותיה מכות כעת בפרצופה של מדינת ישראל.

3.  שר המשפטים הקודם, חיים רמון, ביטא בגלוי את גישתו לנושא, כאשר הודיע שאינו מעוניין למנות דיינים דתיים-לאומיים אשר, לדבריו, יקראו לחיילי צה"ל לסרב לפקודת עקירת יישובים. נניח לרגע לבורות - הרי דיינים מופקדים על סוגיות של מעמד אישי ודיני משפחה, ומנועים מלנקוט עמדה בנושאים מדיניים. מה שרמון אמר כאן בעצם זה שהמחלוקת המדינית שלו עם הציונות הדתית מצדיקה בעיניו את מסירת הנושאים הרגישים של דת ומדינה בידי המחמירים שבין החרדים. וכך נקרא הרב דרוקמן, איש ארץ ישראל השלמה, אוהב התורה, העם והמדינה, לכבות את השריפה שהדליקו זרועות השלטון החילוני, בעוד שאת צינור הכיבוי, משרות הדיינים, מעדיפים רמון, פרידמן וחבריהם למנוע מתלמידי חכמים בוגרי צבא החשודים על אהבת ההתיישבות, ולהפקידו בידי החרדים.

רמון וחבריו שוחרי הנסיגות יטהרו כל שרץ ויקימו קואליציות מעוותות, ובלבד שיינתן להם מבוקשם העיקרי: להרוס יישובים ולעקור יהודים מאדמתם. בתחום המדיני הם מפנים עורף לבני עמם המסורים כדי שיוכלו לכרות ברית עם המחבלים הפלשתינים. בתחום יחסי דת ומדינה הם מפנים עורף לשותפיהם הטבעיים במגזר הדתי-לאומי ומעדיפים את החרדים. וכל זה למען תהליכים כושלים שכל בר-דעת כבר מבין שאינם מביאים שלום ורק מרבים שפיכות דמים.

4. בנסיבות שנוצרו, כדאי אולי שהרב דרוקמן וחבריו ישקלו להניח לתפקיד כפוי-הטובה שנטלו על עצמם בשירות מדינת ישראל והחברה הישראלית.

במשך השנים הם סופגים חיצי ביקורת וקיטונות של לעג משמאל ומימין. החרדים טוענים שהם מקלים מדי וגיוריהם פסולים. אחרים, חילונים ודתיים-לאומיים, טוענים שהם מחמירים מדי. כעת באים דיינים חרדים שנבחרו בידי אותם פוליטיקאים חילונים, ושופכים על פניהם מקלחת של צוננים. גם פוגעים בכבודם וגם מאיימים לשים לאל את כל עמלם.

יואילו אפוא החרדים והחילונים, שמקיימים ביניהם שיתוף פעולה מוזר בתחום מינוי הדיינים, להוציא בעצמם את הערמונים מהאש. אולי מוטב לו לציבור הדתי-לאומי להמתין בצד עד שהחילונים, ואולי גם החרדים, יבינו את ההשלכות של מדיניות הזלזול והנידוי כלפי הציבור הנאמן והמסור של חובשי הכיפות הסרוגות. רוצים גיור מקל? תנו לנו להיות הגורם הדומיננטי במערכת בתי הדין הרבניים. רוצים לחלק ג'ובים לחרדים? בבקשה, גיירו את העולים בעצמכם או בקשו משותפיכם החרדים שיעשו זאת.