בשבע 291:מדברים ישראלית

מה מקורם של ביטויים כמו להבריז, מלח הארץ וקפה הפוך? מאות ביטויים שאנו משתמשים בהם בשפת היומיום כונסו לספר שלמרות החולשות שלו, הוא מהנה ומעניין.

חגית ריטרמן , ו' באייר תשס"ח

אינפו': 'שולמן ישלם בתרפפ"ו – הסיפורים שמאחורי הביטויים', מאת יאיר מחט, איורים: יובל מרום, הוצאת אורנית, 108 עמודים.

מה יותר ישראלי מהשפה העברית? השפה הישראלית, כמובן. זו הכוללת גם סלנג וגם צירופי לשון שנכנסו אל השפה המדוברת, היומיומית, מבלי שנטרח לברר את מקורם. אז יאיר מחט טרח. מחט, איש מחשבים דווקא, החליט להתחקות אחר מקורם של ביטויים כמו "פיל לבן", "מימי טיכו" (או: משעמם טיכו), "לחם אחיד", "בוקר טוב אליהו" "ג'ינג'י" ו"קור כלבים", ולתפור אותם לספר. ואם אתם צריכים חומרים לחלק האמנותי של חגיגות המנגל, כלומר העצמאות, אז הנה משהו משעשע וכייפי בין נפנוף לנפנוף.

הידעתם, למשל, ש"פיצוציה", שהפכה מילה נרדפת לקיוסק, היא שילוב של פיצוחיה ופיצוץ, שם שניתן לקיוסק תל-אביבי מסוים ב-1989 ומאז פשט בכל הארץ? או פרֵח'ה, למשל, זו שקונה לפעמים בפיצוצייה, הידעתם מאין היא באה? ובכן, אותה בחורה קלת דעת, מסביר לנו מחט, היא בעצם פרגית (תרנגולת צעירה) בערבית. בכתיב שונה, פרחה זה גם השם שִמחה, שהיה נפוץ בקרב עולות חדשות מארצות ערב. הכינוי דבק בבנות מבתים מסורתיים שגילו את החילוניוּת והחלו להתנהג בהתאם, כך מחט. כדאי היה להוסיף לדבריו שלכינוי הגנאי הזה יש ניחוח גזעני, כי הוא הופנה בעיקר כלפי בנות מעדות המזרח, וש'שיר הפרחה' שכתב אסי דיין הוא שהפך את "פרחה" למילה שגורה בעברית הישראלית.

וככה זה: 'שולמן ישלם בתרפפ"ו' הוא לא בדיוק לקסיקון מסודר ומלא, אלא יותר ספר מתנה קליל. המחבר לא התיימר להקיף את כל הביטויים הקיימים, אם כי הוא אסף מאות מהם, וגם לא בטוח שהמקורות של כולם תמיד מדויקים (הוא מודה בכך וכותב לא פעם שההסבר הוא "ייתכן" ו"כנראה"). ואולי זה טבעי שהשושלת המשפחתית של ביטויים שהצטרפו אל משפחת השפה העברית, כמו גרים המצטרפים לעם, לא לגמרי ידועה.  

חולשה של הספר היא הערבוב בין סוגים שונים: מה ל"הזֵר של הכלה" ול"מנהג הקשָה בעץ נגד עין הרע" – שהם מנהגים (ואגב, מנהגי נוצרים, בעיקר) – ולצירופי לשון? פה ושם יש גם מפגעי לשון שמוטב היה להסיר אותם בטרם דפוס. דוגמאות? בבקשה: "מופרך מהמציאות", "המושג תפס כביטוי לכך ש...", "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך" במקום "אסירייך" ועוד.  

בין הביטויים שנאספו יש גם לא מעט צירופים מהמקורות, שלקורא הישראלי שאינו בקיא יהיו חידוש מרענן, ולקורא הדתי יהיו מוכרים ולפעמים גם בלתי הכרחיים. כמו למשל "אות קין", "לא נס ליחו", "עד חצי המלכות", "עד מאה ועשרים" וכדומה. ואם כבר הזכרנו קורא דתי, והרי הדברים מתפרסמים כאן ב'בשבע', צריך לציין שכמה מהביטויים ומהאיורים הנלווים אליהם לא ינעמו למי שסף הקיבולת שלו לדברים שנקרא להם מיותרים ואף וולגריים הוא מוגבל. נכנסתם לחנות הספרים? דפדפו בטרם תשלמו (אלא אם כן אתם מכירים איזה שולמן שישלם).   
      
אז מה בכל זאת? 'שולמן ישלם בתרפפ"ו' הוא ספר מהנה ומעניין, גם אם אינו מציע מפה רוביק-רוזנטלית לביטויים שהוא מציג. כמו הספרים 'הוצא מהקשרו' ו'לא יעלה על הדעת', הוא מתחקה אחר הישראליוּת מהפן הלשוני, ובשונה מהם, אינו משמיט, מדגיש ומפרש ביטויים לפי טעמו הפוליטי של המחבר, וטוב שכך. החן שלו ייראה לא רק לאנשי האקדמיה ללשון עברית, או אם להשתמש בביטויים המופיעים בספר: לא רק מי שיושב במגדל השן יגזור קופון.

ritter.b7@gmail.com