בשבע 291:רכבת אל החיים

עודד מזרחי , ו' באייר תשס"ח

אסתר בת ה-15 שוטטה בקרבת תחנת הרכבת בעירה בהונגריה. למרות גילה הצעיר, חשה שאין לה מקום בעולם. אומנם יש לה בית ובו מיטה הניצבת במטבח, בה היא ישנה עם אחיה הקטן יענקי, אבל הוא לא יוכל להיות יותר ביתה! חלפה למעלה משנה מאז שאמהּ האהובה נפטרה משחפת, והבית התרוקן ואיבד מחִנו. היא התגייסה לעזור במלוא כוחה ועשתה הכל: ניקתה, בישלה, אפתה וכיבסה, וכל הזמן התגעגעה מאוד לאמה.


האיש שירד מהרכבת החל להסביר לה על התנועה הציונית האוספת בני נוער ומכשירה אותם לעלייה לארץ ישראל, ועל תנועתם, תנועת 'המזרחי' הציונית-דתית, שחבריה שומרים את מצוות ה'. התנועה ארגנה מקום בעיר אחרת, שם לומדים מקצוע וקצת עברית כהכנה לעלייה לארץ ישראל. לאחר הסברו שאל שוב: "האם את מכירה מישהו שיהיה מעוניין להצטרף להכשרה?". אסתר, שראתה את יד ה' בדבר, השיבה ללא היסוס: "אני מעוניינת!"
היום נודע לה שאביה עומד להינשא לאישה אחרת. אסתר הבינה אותו, אבל היא לא מוכנה בשום אופן להתגורר בבית שבו אישה אחרת תחליף את אמה! נותרה בעיה קטנה: היכן תתגורר כעת? היא חשבה על כל האפשרויות בעולם, אפילו כתבה מכתב מלא תחנונים לאחיה הגדול הירש'ה, שנמצא בבודפשט ולומד זגגות, אבל ידעה שלא יוכל לעזור לה. ריבונו של עולם, מה עושים כעת?!

הרכבת נעצרה בתחנה בשריקה רמה, שקטעה את הרהוריה הנוגים. הנוסעים ירדו ממנה ואחד מהם ניגש אליה ושאל: "האם תוכלי להראות לי את הדרך לבית-הכנסת בעיר הזו?". אסתר הנהנה בראשה, והצביעה אל עבר הדרך המבוקשת. "האם את מכירה בחורים או בחורות מהמקום המעוניינים לצאת להכשרה?". היא לא שמעה מעולם את המילה "הכשרה" ושאלה את האיש למה כוונתו. הוא החל להסביר לה על התנועה הציונית האוספת בני נוער ומכשירה אותם לעלייה לארץ ישראל, ועל תנועתם, תנועת 'המזרחי' הציונית-דתית, שחבריה שומרים את מצוות ה'. התנועה ארגנה מקום בעיר אחרת, שם לומדים מקצוע וקצת עברית כהכנה לעלייה לארץ ישראל. לאחר הסברו שאל שוב: "האם את מכירה מישהו שיהיה מעוניין להצטרף להכשרה?". אסתר, שראתה את יד ה' בדבר, השיבה ללא היסוס: "אני מעוניינת!".

כאשר בישרה לאביה על החלטתה, התנגד לכך נחרצות, וממש הפציר בה שלא תעשה צעד נמהר ותעזוב אותם בגיל כה צעיר. אסתר לא ויתרה, ויצאה מהבית עם מזוודה קטנה אל עבר תחנת הרכבת, כדי להגיע ליעדה.

החיים בהכשרה לא היו קלים. עשר הבנות שהיו שם עבדו קשה מאוד כדי להרוויח את לחמן. כך חלפו להן ארבע שנים. אביה של אסתר התחתן בינתיים ואף נולדו לו ילדים. הוא נהג לשלוח לה מכתבים, והיא שמרה עליהם כעל אוצר.

יום אחד הודיעו לבנות ההכשרה שיש כעת אפשרות להשיג עבורן סרטיפיקט, אישור כניסה לארץ ישראל. זה היה אישור יקר ערך, מפני שהבריטים ששלטו בארץ הגבילו מאוד את עליית היהודים. אסתר חשקה בכל מאודה בסרטיפיקט, אבל לא היה לה מושג מנין תשיג את סכום הכסף העצום שנדרש עבורו. בצר לה חזרה לעירה, פנתה לדודתה, אחות אמה המנוחה, וסיפרה לה על כך. הדודה שמעה את דבריה, הרהרה מעט ואמרה: "כאשר אמך, עליה השלום, הייתה בחיים, היא חסכה כסף לנדוניה עבורך, ובכסף קנינו בשותפות כרם קטן. אני מוכנה לתת לך חצי משווי הכרם, שזהו בעצם חלקך, ועשי בו כהבנתך".

אסתר לקחה את הכסף מדודתה, רכשה את הסרטיפיקט המיוחל, ונפרדה בהתרגשות מכל בני משפחתה, סבה וסבתה האהובים, הדודים ובני הדודים, וכמובן מאביה ומשני אחיה. 

היא הגיעה לארץ לאחר הפלגה בת חמישה ימים, והשתכנה בתל-אביב. לא היו לה קרובי משפחה ומכרים, רק מעט חברות, אבל היא הצליחה למצוא עבודה ומקום מגורים.

אז פרצה מלחמת העולם השנייה.

קשרי המכתבים עם בני המשפחה נותקו, ושמועות רעות החלו להגיע לארץ. החשש לגורל יהודי אירופה הלך וגבר. דווקא בתקופה כה קשה זכתה אסתר להינשא לגבריאל, ואף ללדת בת. המשפחה הצעירה התגוררה בדירה קטנטנה שלא הצליחה להכיל אפילו את חפציהם המעטים. אסתר חיפשה מה ניתן להניח מחוץ לדירה במדרגות העולות לבית, ומצאה מזוודה ובה בגדי בעלה שהיה מגויס אז לצבא הבריטי, וכן מכתביו של אביה. למחרת בבוקר גילתה שהמזוודה נעלמה. מכתביו היקרים של אביה נגנבו. היא חשה שזהו סימן מבשר רעות.

עברו כמה שנים של חוסר ודאות. המלחמה הסתיימה, והאמת הייתה מרה יותר מכל החששות: כמעט כל בני משפחתה של אסתר נספו בשואה. יענקי בן העשרים הוצא להורג יום אחד בלבד לפני שבעלות הברית הגיעו, ורק אחיה הירש'ה, שגויס בעל-כורחו לצבא ההונגרי ונלקח על-ידי הרוסים בשבי, שרד את התופת הנאצית. 

שנים רבות לאחר מכן סיפרה אסתר, שחיה כיום ברמת-גן, את סיפורה לנכדתה רבקה. הנכדה התפעלה: "מדהים לראות איך ה' השגיח עלייך, איך שדווקא אירוע כל כך נורא כמו מות אמך האהובה הצמיח עבורך ישועה גדולה". סבתא אסתר השיבה: "את טועה, נכדתי. זה לא סיפורי האישי בלבד, אלא הסיפור של כל עמנו בדורות האחרונים..."

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedmiz@actcom.co.il