בשבע 291:כפייה חרדית

העסקנים החרדים הליטאים מנסים לכפות את הקו הקיצוני של רבותיהם גם באמצעות שליחת דיינים לבית הדין הגדול ● השבוע פסל הבולט שבהם, הרב חגי איזירר, את כל הגיורים שנעשו בבית דינו של הרב חיים דרוקמן.

יאיר שפירא , ו' באייר תשס"ח

מעניין מתי ילמדו עסקני הציבור החרדי כי הישגים כוחניים מרחיקי לכת מביאים איתם במוקדם או במאוחר תגובה ששבה ומזכירה להם ולנו כי מדובר בציבור שאומנם רואה את עם ישראל כתלוי בקיומו, אך למעשה קיומו כציבור תלוי מאוד ברצונו הטוב של עם ישראל.

חוק הלפרט, שהכפיל את קצבאות הילדים הנדיבות שהיו נהוגות עד ראשית העשור, הביא לקיצוץ חד בקצבאות הילדים, והפך אותן ממשענת כלכלית מרכזית בפרנסת משפחה ברוכת ילדים, להכנסה זניחה בלבד. הניסיון לכפות על כל שדרות העם שמירת שמיטה בנוסח חרדי הביא, למעשה, להתחזקות מערך היתר המכירה כבר בשמיטה זו, להליכי חקיקה לשמיטות הבאות ולפסיקת בג"ץ שחיסלה את היכולת של רבנים מקומיים לקבוע סטנדרטים מחמירים לכשרות בתחומי רבנותם.

לא מזמן רמז הרב יוסף אפרתי, מראשי העסקנים המנווטים את חצרו של הרב יוסף שלום אלישיב, כי הוא וחבריו ניחמו על כי המליכו את הרב יונה מצגר לראשות הרבנות הראשית. סוד גלוי הוא כי הרב אפרתי ועסקנים ליטאים אחרים הובילו את בחירתו של הרב מצגר תוך ידיעה כי הוא יגמול להם ויחסל את היתר המכירה הנהוג בשנות השמיטה עוד מימיו של הראי"ה קוק. הרב מצגר ניסה, באמת שניסה, אבל הכוחניות שכפו עליו אפרתי וחבריו הביאה, כאמור, לתוצאה הפוכה.

סביר כי לפחות כרגע, בחצרו של הרב אלישיב שובעים נחת משליח אחר: הרב חגי איזירר, דיין בית-הדין הרבני הגדול, המיישם ביד רמה את הקו ההלכתי של הקיצונים שברבותיו. הדיין איזירר הולך וכובש את מעמדו כאידיאולוג רב השפעה בבית-הדין הרבני הגדול בפרט ובקרב הדיינים החרדים האשכנזים בכלל. הוא נסמך לא מעט על עוד דיין המקורב לחצרו של הרב אלישיב, הרב אברהם שרמן, ושניהם הובילו בשבוע שעבר את פסיקת בית-הדין הגדול שערער על גיוריו של בית-דינו של הרב חיים דרוקמן, ולמעשה על כל הגיורים הנעשים שלא במסגרת חרדית.

תורף העניין הוא דרישתו של הדיין איזירר כי שמירת המצוות של הבא להתגייר לא תיבחן באופן חד-פעמי בידי בית-הדין לגיור, אלא תוכל להיבחן לאורך שנים בידי רבנים ודיינים להם יזדקק הגר במהלך חייו. אלו יוכלו לבחון אם כנה היתה קבלתו את עול המצוות, ובעיקר אם ניתן לחשוד כי בעת הגיור הגר לא היה כן בהצהרתו כי ישמור מצוות מזמן גיורו ואילך. למשל אם עיקר חייו מתנהל בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות.

בפסק דין הפוך שפרסם בית-הדין הגדול לפני שנים ספורות, הקשה אז מי שהיה הרוח החיה בבית-הדין, הרב שלמה דייכובסקי, כי "גר שהתגייר... ולאחר מכן יפנה לבית-דין רבני אחר לצו ירושה, ושוב יפנה בתביעה לגירושין ועוד ועוד, האם כל בית-דין יהיה חופשי לפשפש בייחוסו, ולקבוע שאינו יהודי? ואם ילדיו ונכדיו יזדקקו לבתי-הדין הרבניים – האם חייבים כל בתי-הדין לבדוק את הייחוס שלהם עד לאלף דור? האם מותר לנו לענות את הגר בכל עת שיפנה, הוא או צאצאיו, לבית-דין רבני, לכל צורך שהוא? אני חושב שלחזור ולחטט אינספור פעמים בעניין כה רגיש, ולחזור ולפשפש גם בדורות הבאים... בזה גם חשש לעינוי ולהתעללות", כתב הרב דייכובסקי וקבע: "אין מנוס ממסקנה כי בדיעבד אינו כלכתחילה. ולא ניתן לפסול גיור בדיעבד, לאחר שנעשה".

באותו פסק דין היה עדיין הרב שרמן בדעת מיעוט, וקבע כי יש לבדוק אחרי גיורים של בתי-דין רבניים, "שכן בט"ו בסיוון תשד"מ יצאה קריאה והוראת הלכה לרבני ודייני ישראל מפי רבותינו מרנן ורבנן פוסקי הדור וגדולי הדור וראשי הישיבות הגרא"מ שך שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגרי"י קניבסקי זצ"ל". "יש לציין", הוסיף הרב שרמן, "שהוראת ההלכה של מורי ופוסקי הדור אינה מבחינה בין תעודות גיור ומעשה בית-דין שהוצאו על-ידי בתי-דין צדק או בתי-דין רבניים או בתי-דין לגיור אחרים שנמצאים בארץ או בחוץ לארץ, וחובת הזהירות שמוטלת על רושמי הנישואין חלה על כל המתגיירים שמבקשים להינשא".

הפרשה אז דמתה מאוד לזאת של ימים אלו. דיין ברחובות פסל אז גיור של בית-דינו של הרב דרוקמן כאשר הגיעה אליו הגיורת וביקשה להירשם לנישואין. אלא שאז כאמור היתה לחצרו של הרב אלישיב השפעה מוגבלת בבית-הדין הגדול, וברוב דעות של הרב דייכובסקי ושל הדיין הרב עזרא בר-שלום, נדחתה קביעתו של הדיין הרחובותי, שלא במקרה ענה לשם – חגי איזירר.

שרשרת המזון

השבוע חתם שר התעשייה והמסחר, אלי ישי, על הסכם עם האיחוד האירופי לביטול מכסים וחסמים על מוצרי מזון מעובד. ההיגיון הישראלי במהלך פשוט ובריא. בשל קרבתו הגיאוגרפית לישראל, האיחוד האירופי הוא יעד של למעלה משבעים אחוז מיצוא המזון הישראלי. המהלך יקטין את מספר המוצרים בהם יוטלו מכסים על היצוא הישראלי מבערך שלושים אחוז מהמוצרים לחמישה אחוזים מהם, וירחיב משמעותית את אפשרויות השיווק של תעשיית המזון הישראלית בחו"ל, שהיקפה עומד כבר היום על כמיליארד יורו בשנה.

הכל טוב ויפה, אלא שכמובן גם ישראל תגמול לאירופים בהסרה מקבילה של מכסים וחסמי סחר על יבוא מזון מעוּבד מהאיחוד. האיחוד מייצא מוצרי מזון לישראל בהיקף של חצי מיליארד יורו בלבד, בעיקר בשל חסם טבעי שיש בישראל למוצרי מזון מיובאים: נושא הכשרות. החשבון הפשוט של הסכמי הסחר של ישראל בנושאי מזון הוא, אם כך, כי טוב להגיע לפתיחת שערים הדדית בנושאי מזון מעובד, שכן היצוא זוכה לתנופה בעוד שתנופתו של היבוא בעניין מוגבלת.

אלא שבעיתוני הפסח כבר התבשרנו כי סל המזון הזול ביותר לחג נמצא ברשת שאינה כשרה, 'טיב טעם'. הרשת הנזכרת, כמו גם מרכולים אחרים שאינם שומרים על כשרות, נהנית כבר היום מיבוא זול של מוצרי מזון מחו"ל, בין השאר על-ידי יבוא מקביל של מותגים ידועים, רק בזול, ללא עלויות הכשרות הגבוהות. הרפורמה של המשרד בראשותו של השר ישי רק תחזק את המגמה של מיצוב הרשתות שאינן כשרות כרשתות זולות ואטרקטיביות.