בשבע 292: שירות לאומי למי ולמי

האם קיצוץ התקנים מהשירות הלאומי נועד להגביר את גיוס הבנות הדתיות לצה"ל? ● מה שמבינים היום בקיבוצי עוטף עזה.

עמנואל שילה , י' באייר תשס"ח

בשנים האחרונות שם לעצמו צה"ל למטרה להגביר באופן משמעותי את שיעור הבנות הדתיות המתגייסות. בינתיים זה לא כל כך מצליח, אבל הרבה כסף, כוח אדם ומאמצים יח"צניים מושקעים לשם השגת המטרה.

במקביל נודע השבוע על קיצוץ אלפי תקנים של בנות שירות לאומי המשרתות במסגרת משרד החינוך. לא ברור אם מדובר במאמץ מתואם שנועד להעביר בנות דתיות משירות לאומי לצבא, או שההתעללות הנוספת של השרה תמיר בציבור הדתי ובחינוך הדתי היא מטרה נפרדת שעומדת בזכות עצמה. בכל מקרה, הציבור הדתי-לאומי נדרש לגלות עמידה איתנה וכבוד עצמי גם בנושא הזה. השירות הלאומי הוא תרומה של הציבור הדתי למדינה ולא להיפך. אם מסיבות פוליטיות לא נותנים לבנותינו לשרת, יש להן מה לעשות. הן לא משועממות, וזה לא יגרום להן ללכת בדרך פסולה ולהתגייס לצה"ל, בניגוד לדעתם של כל גדולי הרבנים והמחנכים.

כדאי לחשוב על יצירת מסגרות עצמאיות לשירות לאומי שאינן תלויות בתקציב המדינה. זה יאפשר להפנות בנות למשימות לאומיות שאינן יכולות להיעשות במסגרת הממוסדת, למשל איוש מאחזים או שירות בתקשורת 'משלנו', כתחליף לגל"צ. בנות אחרות יבחרו לדלג על השירות הלאומי ולהשלים את הכשרתן המקצועית בטרם יינשאו ויהיו מטופלות בבעל וילדים.
וכדי שיהיה ברור שלא מדובר בפריבילגיה שהדתיים מבקשים רק לעצמם, יש להעלות בכל מושב של הכנסת הצעת חוק לביטול גיוס החובה לבנות.

כל מי שמתעמק בתחום יודע שגיוס החובה של החיילות רב נזקו מתועלתו גם מנקודת מבט חילונית. אפשר ליצור קואליציות מעניינות של תמיכה ברעיון הזה, למשל בשיתוף ארגונים פמיניסטיים שיכירו בכך שהמסגרת הצבאית מועדת לבעיות בתחום היחס השוביניסטי וההטרדות, שלעולם לא יושג שוויון אמיתי לנשים בתוך הצבא ומעמדן בו יהיה תמיד נחות, ושמוטב לאפשר לנשים אפליה מתקנת שתיתן להן הזדמנות להיכנס מוקדם יותר ולהתקדם במערכות האזרחיות.

את אותו אחוז קטן של נשים שהן באמת חיוניות לצה"ל אפשר יהיה לקבל כאזרחיות עובדות צה"ל, שברצונן יכולות לפרוש מתפקידן. גם מבחינה הלכתית זה הרבה פחות בעייתי.

כמו בגוש קטיף

חברים יקרים בקיבוצי עוטף עזה,
במשך שנים רבות חלקתם צירי נסיעה משותפים וחלקות אדמה שכנות עם מתיישבי גוש קטיף. כמוכם גם הם היו חקלאים ציונים, מלח הארץ, שרק רצו לפתח את יישוביהם ולגדל ירקות בשדותיהם. כמוכם גם הם שרתו בצה"ל בסדיר ובמילואים, ועודדו את בניהם לשרת במיטב היחידות הקרביות. רבים מהם הגיעו לגוש מהיישובים הסמוכים לכם, מעיירות הפיתוח וממושבים דתיים בסביבה. כן, נכון. הם היו דתיים. וימניים, רחמנא ליצלן. אז מה. בעומק ליבכם אתם יודעים שמדובר באנשים טובים וערכיים, המיטב שאפשר למצוא כאן במדינה.

יחסי שכנות, אחווה ורעות יכלו לשרור ביניכם. הם שאפו לכך, אבל אתם, בהשראת אדמו"רים חילונים ופוליטיקאים מהשמאל הקיצוני, העדפתם לדגול ביחסי שכנות ואחווה עם האויב הערבי מעזה, ולטפח עוינות כלפי אחיכם חלוצי ההתיישבות. האמנתם שלמען השלום צריכה התובענות הפלשתינית האלימה לבוא על סיפוקה, כי אין טעם למות בגלל חלקת אדמה. במיוחד כשהיא לא שלכם. כאשר במסגרת 'יוזמת ז'נווה' הוצע למסור לפלשתינים חלק מאדמותיכם, זעקתם חמס. למה שדווקא אתם, אנשי שלום, תשלמו את מחיר השלום.

לא היססתם להוקיע את מפעל חייהם של אחיכם ולהציגו כמכשול לשלום. ראיתם בהם גזלני אדמותיו של עם אחר, למרות שאיש לפניהם לא ניסה או האמין שניתן לגור ולפתח חקלאות על החולות של חוף עזה. בימי שישי נהגו נציגים שלכם להתייצב על ציר כיסופים שבו נסעו, ולדרוש מהם 'לחזור הביתה'. הבית שעד היום, כמעט שלוש שנים אחרי הגירוש, עוד לא הצליחו שלוחיכם בפוליטיקה לארגן עבורם, לאחר שגזלו מהם בכוח ברוטאלי את ביתם בגוש.

לאחר שמהלכי אוסלו המופקרים שבהם תמכתם החלו לגבות את מחיר הדמים הצפוי, הצטרפתם לתובעים את נסיגת צה"ל והחרבת ההתיישבות, כי למה שנשלם בדם בנינו בשביל לשמור על המתנחלים. תמכתם בכל ליבכם באריאל שרון כשקם עליהם לגרש ולהחריב.

קיבלתם את מבוקשכם. התוכנית המדינית לה התאוויתם בוצעה בקשיחות אכזרית. היישובים חרבו, בתי כנסת הוצתו באש, מתים נעקרו מקבריהם, והמתנחלים גורשו אל עתיד לא ברור, ללא בית וללא מקורות פרנסה.

ועכשיו אתם נמצאים במקומם. בתיכם הפכו למטרות. שדותיכם מטווחים ביריות. בכל רגע אתם וילדיכם נתונים לסכנה של פצצות שנופלות מהשמים וזורעות הרס ובהלה בין הבתים.

בניגוד לעמידת הגבורה של שכניכם לשעבר, אתם לא רוצים להיות הפראיירים של המדינה. בכפר עזה, שם נרצח לאחרונה אחד החברים, מבקשות עשרות משפחות לעזוב. בעצם הייתם רוצים שכבר יעשו משהו. מבצע צבאי גדול עם כניסה מאסיבית לעזה שתעשה שקט להרבה זמן. אבל אתם לא יכולים להגיד את זה, הרי אתם אנשי שלום. אולי אתם גם מתביישים. הרי כולם מזהירים מפני מחיר הדמים הצפוי, ואיזו זכות יש לכם היום לדרוש את זה מעם ישראל? ביחידות הקרביות של צה"ל יש נוכחות דומיננטית ביותר של הכתומים. הם הזהירו מפני התוצאות החמורות של הנסיגה. האם הם צריכים לשלם את מחיר השגיאה המוסרית והביטחונית שלכם? ומה אחרי שניכנס לעזה, שהיא היום הרבה יותר חמושה ומבוצרת, ונכבוש אותה? האם נשלם מחיר דמים כדי להעביר את השלטון מאויב א' לאויב ב', מחמאס לפתח, מגדודי עז א-דין לגדודי אל-אקצה, מידי הנייה לידי אבו-מאזן?

כדי שתהיה לכם מעט זכות לצפות לכל הקרבנות הללו לשם הצלת בתיכם ויישוביכם, לפחות תבקשו סליחה. הודו בטעותכם, המוסרית והביטחונית. עזרו לעם הזה לפקוח את עיניו, כפי שנפקחו עיניכם. אמרו לנבחריכם שיחדלו מלזמום מהלכים דומים נגד תושבי היישובים שנותרו ביהודה ושומרון. דרשו ממנהיגיכם הטועים והמטעים לשלם את מחיר איוולתם המופקרת ולהניח מידם את הגה השלטון. הצטרפו לדרישה שהשיבה לעזה תהיה לתמיד, תוך הקמתו מחדש של מפעלם המופלא של שכניכם בני עמכם. סורו מהדרך העקלקלה של כריתת ברית עם האויב על חשבון אחיכם. חיזרו לדרך האחווה והמסירות ההדדית בין חלקי העם השונים.

זו לא רק הדרך הראויה, זו הדרך היחידה.