גדר הטרדה

חשיפת מעשי השחיתות של הפוליטיקאים דווקא מעידה על חברה ישראלית מתוקנת ● מדוע בועט פתאום השמאל בצעצוע שכל כך רצה, גדר ההפרדה, ולמה הערבים לא רוצים בה?

אליקים העצני , כ' באייר תשס"ח

נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, ח"כים – חשודים ו/או נחקרים ו/או נאשמים ו/או מורשעים בדין: האומנם "ותמלא הארץ חמס"? ליהדות אין אשליות לגבי המין האנושי. עוד בספר בראשית נאמר "יצר לב האדם רע מנעוריו". לעומת זאת, הנצרות חלמה על עולם של אהבה, ובמציאות הפיקה מעשי דיכוי, אכזריות ושפיכות דמים ללא שיעור. גם "עידן האורות" של המאה  ה-18, שאחד מנביאיו, ז'אן ז'ק רוסו, האדיר את "האדם הטבעי" שכביכול נולד טוב ומטיב ורק הציוויליזציה השחיתה אותו – הוליד את הגיליוטינה ואת שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית. מתקני עולם חוזרים ומגלים שוב ושוב את האמת העצובה, שאכן יצר לב האדם אינו טוב מנעוריו.


הערבים מתנגדים לגדר מפני שהיא מפריעה לגנוב מכוניות, טרקטורים ובעלי חיים, להבריח תוצרת אסורה ומפוגלת ומותגים מזויפים, ולהערים על המכס הישראלי במיליונים רבים; מפני שהיא מפרידה בין ערביי ישראל לערביי יש"ע, ומונעת הידוק עניבת חנק על צווארה של ישראל משני צדי הקו הירוק; מפני שהיא חוסמת את דרכם של עשרות אלפי עובדים בלתי חוקיים והמוני מהגרים-לצמיתות מלהצטרף למאות האלפים מיו"ש שכבר "התנחלו" בתוך "המדינה", שמשנים בה את המאזן הדמוגרפי ושמסכנים את ביטחונה; והעיקר: מפני שהגדר באמת חוסמת את הדרך בפני טרוריסטים. והשמאל מתיישר אוטומטית עם הערבים
והואיל ונקודת המוצא של היהדות לגבי טבע האדם היא פסימית, היא לא סמכה עליו וקשרה אותו בעבותות של דת, חוק ומשפט. אלפי שנות היסטוריה הצדיקו את הגישה הזאת, ועל כן אל תשאלו אם יש מושחתים – בוודאי שיש ותמיד יהיו, ולא עצם קיומם עושה חברה למושחתת; שאלו אם יש לחברה כלים – חוקים, כללי התנהגות, גופי בקרה, שופטים ושוטרים, פרקליטות ויועץ משפטי לממשלה, תקשורת ככלב שמירה – הלוחמים בשחיתות ובמושחתים. אם יש, והם מתפקדים באומץ וללא רתיעה, החברה היא מתוקנת, ולא חשוב כמה גנבים ולוקחי שוחד יימצאו בה.

וכאן טמון הפרדוקס. דווקא כאשר הגופים הממונים על שלטון החוק עושים את מלאכתם נאמנה, עולה הזעקה "המדינה מושחתת". לא, רבותיי! האבק אומנם עולה, והוא מחניק – מפני שעושים ניקיון! ולהפך: דווקא אצל מבקר מדינה חסר שיניים, משטרה פוליטית ויועץ משפטי חלש או "גמיש" ולידם תקשורת שבמקום לנשוך מכשכשת בזנבה, ניתן להשיג דימוי כוזב של "שקט תעשייתי" בחזית השחיתות. תור הזהב של שלטון החוק בישראל היה בימי כהונתם של שלושה יועצים משפטיים גדולים: שמגר, זמיר וברק. מדינת ישראל לא התבזתה כאשר ראש ממשלה נאלץ להתפטר בגלל חשבון דולרים של אשתו, להפך – אותה העמדה לדין של לאה רבין הקפיצה את ישראל אל שורת המדינות המתוקנות.

לכן, יש לפרגן ליועץ המשפטי, לפרקליט המדינה ולמשטרה בניסיונם, שאינו קל ואינו נעים, לנהוג בראש הממשלה כמו בכל אזרח, על-פי הכלל המקודש שהכל שווים בפני החוק. היועץ מזוז כשל מיד עם תחילת כהונתו בפרשת האי היווני, אך טיפולו בתיקי קצב, עומרי שרון, הירשזון ועתה אולמרט נותן תקווה שהיתה זו אך מעידה חד-פעמית. אם אנשי החוק והמשפט, עם התקשורת, יעשו את חובתם בפרשיות אולמרט ללא משוא פנים, עד הסוף – תהא זו תחילתו של תהליך טיהור הכרחי. "הדג מסריח מהראש", ולכן משם צריך להתחיל הניקוי הגדול.

ראשומון הגדר

שני לוחמים בולטים של השמאל הקיצוני, אל"מ (במיל') שאול אריאלי ועו"ד מיכאל ספרד, השיקו ספר חדש, 'חומה ומחדל' שמו, ונחשו את מי הם תוקפים? את גדר ההפרדה, זו שהוקמה בלחץ השמאל, ועד לא מזמן היתה בבת עינו של "מחנה השלום". הגדר, לא רק שאינה תורמת לביטחון, הם טוענים היום, אלא שמלכתחילה הוקמה לצרכים פוליטיים.

אודה ולא אבוש שבמקום הזה – איבדתי את המחברים הנכבדים לגמרי. שהרי עד עתה חשבנו שהגדר היא כל כולה מזימה לסמן את גבול הנסיגה העתידי ולגרום למתנחלים היושבים מן העבר השני לברוח "מרצון", ומתוך כך היא פוליטית. מה קרה שלפתע השמאל הקיצוני מוצא בה פסול פוליטי? מתברר שלדעת הקצין הדעתן ועורך הדין המלומד, הגדר הוקמה כדי לשרת את ההתנחלויות דווקא, להגן עליהן ולספח אליהן אדמות ערבים. דברים אלה הם כמובן קשקוש, סילוף גמור של המציאות, ואין טעם להתפלמס עליהם לגופם. אבל יש ויש עניין לחקור מה גרם לשמאל לשנות פתאום חזית ולהפנות עורף לצעצוע הכי אהוב עליו, צעצוע יקר שלדברי המחברים עלה לא פחות  מ-15 מיליארד שקל.

הפתרון גלוי לעין. השמאל נתקל בתגובות בלתי צפויות משני הצדדים – הערבי והיהודי (המתנחלים) גם יחד. הערבים מתייחסים לגדר כאל מעין נכבה, ותובעים את הפסקת בנייתה בלא פחות נחרצות מהקפאת ההתנחלויות. וגם המתנחלים הפתיעו. השמאל האמין, שרוב גדול מתוך השמונים עד מאה אלף שימצאו את עצמם מעבר לגדר פשוט יקומו ויברחו. כי השמאלן חי "במדינה", לא בארץ, והוא מתקשה להבין יהודי המרגיש בבית בכל מקום בארץ ישראל, לא חשוב היכן עוברת גדר. מכל מקום, עובדה היא שהאוכלוסייה היהודית, גם ממזרח לגדר, הולכת וגדלה כל הזמן. על הרקע הזה צמחה יוזמתם של ח"כ אבו-וילן ומרעיו, לשחד מתנחלים לנטוש את הארץ ולעבור לחיות "במדינה".

התנגדות הערבים לגדר הגיעה לממדים כאלה, שאיימה לסכן את תהליך אנאפוליס ואת הסיכוי להגשים את חלום המדינה הפלשתינית עוד השנה, ולכן נמנעת ממשלת ישראל – שמאל קיצוני בעצמה – מלהשלים את הגדר, כביכול "מהיעדר תקציב", ומעדיפה שלום הזוי על החיים והביטחון של אזרחיה.

מדוע מתנגדים כל כך הערבים לגדר, שרובה ככולה עוברת בקו הירוק או סמוך אליו? מפני שהיא מפריעה לגנוב מכוניות (חמישים אלף בשנה), טרקטורים, בעלי חיים וכל רכוש אחר, להבריח תוצרת אסורה ומפוגלת ומותגים מזויפים, ולהערים על המכס הישראלי במיליונים רבים. ומפני שהיא מפרידה בין ערביי ישראל לערביי יש"ע, ומונעת הידוק עניבת חנק על צווארה של ישראל משני צדי הקו הירוק. ומפני שהיא חוסמת את דרכם של עשרות אלפי עובדים בלתי חוקיים והמוני מהגרים-לצמיתות מלהצטרף למאות האלפים מיו"ש שכבר "התנחלו" בתוך "המדינה", שמשנים בה את המאזן הדמוגרפי ושמסכנים את ביטחונה. והעיקר: מפני שהגדר באמת חוסמת את הדרך בפני טרוריסטים, והא ראייה, שרוצחים-מתאבדים בדרכם לתל-אביב הולכים כל הדרך משכם עד ירושלים, אל הפרצות בגדר. ואם לא די בכל אלה – רואה הערבי את המתנחל היהודי עובר בקלות את הגדר ומתעלם ממנה, בעוד הוא מתייבש במחסומים, שם שוללים ממנו את הלוקסוס – גם לנצל את ישראל כלכלית, וגם לחבל בה באמצעות טרור. והשמאל, כמו השמאל, מתיישר אוטומטית עם הערבים. 'חומה ומחדל' הם קוראים לספרם? 'חומה וצביעות' הולם יותר.

נותר עוד לשאול: עכשיו, כשהשמאל הוא כבר אנטי-חומה, מהי עמדת המתנחלים בראשומון הגדר? נסתפק בכך שהם מצביעים ברגליים, ממלאים כל דירה וכל קרוון פנוי – הרחק מעבר לגדר, בתוך הארץ.

עברית אמריקנית

עברית חדשה: "כזה", "כאילו" וגם – "חלון הזדמנויות".

אישיות ישראלית ידועה כמעט לא הוציאה מפיה, בראיון רדיו, משפט בו לא כיכב הביטוי האמריקני "בסוף היום" ("at the end of the day"), לצורך ושלא לצורך. האם שפתנו כל כך דלה? "בסופו של דבר", למשל, אינו מספיק טוב?

מגיפת העברית האמריקנית מתפשטת בקרב העשירון העליון כמו ה"כאילו" בדור הצעיר. דוגמאות: אין יותר הזדמנות סתם, יש רק "חלון הזדמנויות", בדרך כלל לצורך ויתורים ונסיגות – לקפוץ דרכו ולהתרסק מתחתיו.

 וגם "אין ארוחות חינם", יאמר המתבולל באמריקנית, כשהוא מתכוון לומר שקשה למצוא מציאוֹת. ועל דבר אופנתי יאמר: "המשחק היחידי בעיר". העיר היא וושינגטון, כמובן, אולם עבור הישראלי האופנתי "וושינגטון זה כאן".
מספיק!

חשופים ברפיח

מה מתחבא מאחורי התהדייה? במו"מ המתנהל בין ישראל לחמאס עולה בהכרח, ליד נושאים כמו שחרור גלעד שליט והפסקת פעולות האיבה, נושא נוסף וטעון מאוד מבחינה פוליטית: מעבר רפיח. שכן מה שמניע יותר מכל את החמאס לייחל לרגיעה הוא המצור על הרצועה, הצורך הדחוף לחלוץ ממעבר רפיח את הפקק החוסם את הקשר שלהם עם העולם החיצוני. את הפקק הזה פקקו האמריקנים כדי לשרת את האינטרס של אבו-מאזן, הבובה הפלשתינית שלהם, ששלטונותיו איישו את המעבר בטרם גורשו על-ידי החמאס בהפיכה אלימה.

שום הסכם-תהדייה אינו יכול לקום אם מעבר רפיח יישאר סגור. אולם אם ייפתח – מי יפקח בצד הפלשתיני? אין סיכוי שהחמאס יתיר לשלטונות רמאללה לחזור, עם מפקחים אירופים ופיקוח ישראלי מרחוק, כפי שהיה בעבר. מצד שני, ארה"ב לא תרשה לבובה הישראלית שלה לפתוח את המעבר כשהחמאס שולט בו בלעדית.

הבעיה הזאת יוצרת "חלון הזדמנויות" – ויסלח לי החתום מעלה על הביטוי – ל"פיוס לאומי" פלשתיני, שתחילתו בפיקוח משותף במעבר, פת"ח וחמאס ביחד, וסופו ב"ממשלת אחדות לאומית". ומי יפגיש את ארגוני הטרור האלה, שידי שניהם טבולות בדמנו? אנחנו, כמובן! ואל תתפלאו אם יום אחד יתברר שיסודות "האחדות" הפלשתינית החדשה הונחו בקהיר, על-ידי נציגי מצרים ו...ישראל.

שרת החוץ לבני, מכל מקום, לא תיבהל מן התופעה המפלצתית של ישראל כמחברת בין רוצחיה וחורשי חורבנה – תמונה  פרברטית, על סף הטירוף. להפך! הואיל וחיבור מחדש של הרצועה עם יו"ש הוא תנאי קודם לכינונה של מדינה פלשתינית, ומדינה פלשתינית היא "מטרת הציונות היום", כפי שהתבטאה שרת החוץ, הכל בסדר!

וכך, לעולם התעתועים של משטר אולמרט הגיעו "ימות המשיח": שר ביטחון ישראלי ושר מודיעין מצרי יושבים יחד ועוסקים ב"ציונות 2008"!