למען יאריכון ימיִיך

עודד מזרחי , כ' באייר תשס"ח

מרגלית מכרמי-צור עלתה בבוקר עם תינוקה אהליאב על האוטובוס לירושלים, כשהיא מוודאת שנמצאת ברשותה רשימת כל הסידורים. לאחר כמה שעות שבהן בוצעו חלק ממשימותיה, החליטה לבקר את אביה במשרדו בבניין 'כלל'. אם כבר הגיעה למרכז העיר, מדוע שלא תגרום לו קצת נחת רוח?


"אני לא רוצה להטריח אותך, אבא, אל תשכח שאתה כבר סבא...". היא הסבירה לו שתוכל להתקדם לבדה במעלה המדרכה ולוותר על המדרגות, אבל אביה המשיך להתעקש. בראשה של מרגלית חלפה מחשבה, שגם מילוי בקשתו הקטנה היא כיבוד אב. אמהּ כבר אינה בין החיים, ומי יודע עד מתי תוכל לזכות במצווה היקרה הזאת
היא עלתה עם עגלת התינוק במעלית לקומה השנייה של הבניין הרחב. אביה שמח מאוד על הביקור המפתיע, ולמרות שהיה עסוק ביותר, התפנה להשתעשע מעט עם נכדו הפעוט. לאחר זמן מה, מרגלית טיפלה בתינוקה, ואמרה לאביה כי עליה להמשיך בדרכה. האב ביקש: "רק רגע. תיכף אני יורד ללוות אתכם". 

מרגלית ניסתה לשכנעו שאין צורך לטרוח, אבל האב התעקש, והם ירדו במעלית ויצאו בפתח הפונה לרחוב יפו. השעה הייתה שעת אחר צהריים הומה.

"לאיזה כיוון את ממשיכה מכאן?", שאל האב.

"אני פונה לשוק, אבל קודם כל, אני צריכה להגיע לשען שנמצא ברחוב כל ישראל חברים".

"אם כך, אעזור לך לעלות עם העגלה במדרגות", אמר והצביע על המדרגות שמשמאל לבניין.

"אני לא רוצה להטריח אותך, אבא, אל תשכח שאתה כבר סבא...". היא הסבירה לו שתוכל להתקדם לבדה במעלה המדרכה ולוותר על המדרגות, אבל אביה המשיך להתעקש. בראשה של מרגלית חלפה מחשבה, שגם מילוי בקשתו הקטנה היא כיבוד אב. אמהּ כבר אינה בין החיים, ומי יודע עד מתי תוכל לזכות במצווה היקרה הזאת. וכך, למרות שלא רצתה להקשות על אביה, בחרה לכבד את רצונו. היא חזרה עם תינוקה לעבר אביה, וביחד פנו שמאלה. לאחר חצי דקה התכופף האב להרים את העגלה, ואז נשמע פיצוץ מחריד. כל הבניין הזדעזע. פיגוע.

מרגלית הרימה במהירות את בנה, חיבקה אותו, והתיישבה על המדרגות כשהיא רועדת מבכי. לאחר מכן הביטה מסביבה, והבחינה בקיר ארעי בין המדרכה למדרגות, שהסתיר מהם את התופת. כל שברי הזכוכיות שהתנפצו בבניין מההדף העצום נפלו על הפיגומים שעמדו שם באותה עת במקום ליפול  עליהם. האב הביט לעבר בתו ונכדו, וכאשר ראה שלא ניזוקו, רץ לבדוק מה אירע כדי להגיש עזרה לנפגעים. בניסיונו כחובש קרבי, ידע שהשניות הראשונות הן הקריטיות ביותר להצלת חיים.

כעבור כמה דקות חזר האב כשחולצתו הלבנה מוכתמת בדם. הוא סיפר שמחבל מתאבד התפוצץ בקדמת אוטובוס קו 14 בעת שנעצר בתחנה, ויש נפגעים רבים מאוד. מרגלית התקשתה לקלוט את דבריו. קולות אזעקה וזעקות שבר נשמעו מכל עבר. בעל חנות למכשירי חשמל פתח את דלתו האחורית והכניס אותם פנימה, וכאשר התיישבה, נתן לה לשתות מים. לאחר שמרגלית נרגעה, עלתה למשרדו של אביה. אנשי המשרד, שחרדו מאוד לגורלם, שמחו לראותם.

שם בכתה ושפכה את לבה: "אני לא מאמינה, זו כבר הפעם השלישית שאנחנו ניצלים מפיגוע, ועכשיו זה היה הכי קרוב. הפעם הראשונה היתה קצת אחרי שהתחתנו. הסתובבתי בצהריים עם בעלי בחנויות ברחוב יפו. הצלחתי למצוא כל מה שחיפשתי. משום מה התעקשתי שנמהר הלאה, זירזתי את בעלי באופן שלא מתאים לי בכלל. הייתי על קוצים ולא התרכזתי בקניות. עד שהגענו למקום פינתי ליד כיכר ציון, שם פגשתי חברה טובה ודיברתי איתה. פתאום נשמעו יריות ואחריהן צעקות בהלה. מחבל מחופש לחייל החל לרוץ וירה ירי אוטומטי לכל עבר. עמדתי משותקת במקום, ובהיתי לעבר האנשים הרצים ברחוב. בעלי החל לנוס ותפשׂ שאני תקועה במקום. כשראה שצעקותיו לא הועילו, רץ לעברי ודחף אותי לחנות 'קרביץ' הסמוכה. 

"הפעם השנייה היתה בחברון. התאכסנו בבית שנמצא בשורת החנויות. יצאנו מהבית עם התינוק בעגלה כדי לאכול סעודה שלישית אצל חברים, ופתאום שמענו פיצוץ נוראי. תפסתי את התינוק, ורצנו חזרה לבית. הסתבר שזה היה מחבל מתאבד שהתפוצץ ליד בני זוג, ורצח אותם. והנה הפעם, הפעם זה היה קרוב מתמיד...".
מרגלית הביטה אל אביה כשסיימה את דבריה: "אם לא היית מלווה אותי ומבקש ממני לפנות שמאלה, הייתי נכנסת עם אהליאב ישר לתוך התופת. אין לי מושג מה הציל אותנו בפעמיים הראשונות, אבל הפעם אני בטוחה שזה בזכות כיבוד אב".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedmiz@actcom.co.il