מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חגית ריטרמן, חני לוז, ישראל מידד , כ' באייר תשס"ח

בנחישות ללא רגישות/ עדי גרסיאל

"לא סומכים על המפקדים" היתה כותרת ידיעה במעריב על דו"ח נציב קבילות החיילים. לפי הדו"ח, חוסר אמון הדדי בין חיילים למפקדים הוא אחת מהבעיות העיקריות. לידיעה, שהתפרשה על פי שלושת-רבעי עמוד (ראו תמונה), צורפה תמונת המחשה של חייל שלראשו כיפה גדולה. הכיתוב אמנם טוען כי "למצולם אין קשר לידיעה", אך המסר הסמוי ברור: החיילים הדתיים לא סומכים על המפקדים ומעדיפים את הרבנים שלהם.

הקו האנטי-דתי של מעריב, אולי בהשראת עורכיו החדשים, בלט גם ממודעת ענק ביום שישי שכותרתה 'ישו=ישוע=ישועה' של הארגון המיסיונרי 'יהודים למען ישוע'. נכון, המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות, אולם כשמדובר בנושאים כה רגישים, אנשי מחלקת המודעות אמורים להתייעץ עם העורכים והמו"ל, ומן הסתם עשו כך. עיתונים דתיים דוחים לא פעם מודעות לא צנועות, או כאלו שפוגעות ברגשות קוראיהם. כנראה שראשי מעריב סבורים שלקוראים הדתיים שלהם אין הרבה רגשות.

להעריץ את העריץ? / חגית ריטרמן

לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, ניצן הורביץ, יש הרבה חן וקסם אישי, וחשוב יותר: ידע נרחב ויכולת לרתק את הצופים. דווקא בגלל זה התבאסתי קשות מהפרק הראשון בסדרה החדשה שלו, המשודרת בערוץ 10.

שם הסדרה הארוך גומר את כמות המילים המוקצבת לכותבי מיקרוסקופ, אבל שיהיה: "העולם הבא – ניצן הורביץ מחפש את המחר". וזו רק התקלה הראשונה. השנייה והמשמעותית יותר היא ההתלהבות הבלתי נתפשת שלו, כמעט לכל אורך הפרק, מהישגיה של סין – על אף שאלו הושגו בעזרתו הבלתי אדיבה של שלטון עריץ הרומס את אזרחיו. והנה זה בא: "לצורך הקמת הסכר הענק הזה", הסביר הורביץ בהתלהבות באחד מרגעי השיא המרטיטים, "פונו מבתיהם שלושה מיליון איש, ואנחנו עם 8,000 איש בהתנתקות בקושי הסתדרנו".

למעשה, ניצן הורביץ נפל למלכודת ה"איזה כיף להתקואקווק על המתנחלים ולהראות שאני עיתונאי בצד הנכון", וכך ביצע, שלא בטובתו, קישור בין שתי דיקטטורות: סין וישראל.

אילו ניצן היה מבקר בניצן, "מחנה הפליטים היהודים הגדול ביותר במזרח התיכון", כפי שהגדירו העיתונאים אורלי וילנאי וגיא מרוז, ייתכן שהוא היה חוסך מעצמו את ההתלהבות המיותרת ומהצופים את המבוכה.   

למה מי מת?/ חני לוז

במושב ישע ובכפר עזה נהרגו שני אזרחים מפגיעת קסאם. עוד לא יבש הדם, ממש תוך שעות ספורות, היו ברוב העיתונטים כותרות אחידות המצטטות את נשיא ארה"ב בוש. המוות ירד לכותרת משנה. באתר 'הארץ' החליטו שיש נושא עוד יותר חשוב מאזרח יהודי הרוג: התבטאותו של אהרן ברק, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, שיש להוציא את המונופול על הנישואין מידי הרבנים הדתיים. ברק כיכב בכותרת הראשית, והרוגי הדרום נדחפו אל מעבר לכותרת המשנית לתת-כותרות זעירות.

בחווארה נורה למוות ערבי צעיר שנשא על גופו מטעני צינור. בשפה החדשותית הסטנדרטית הוא היה מכונה "מחבל". אולם במעקב בזמן אמת במבזקים מאתר 'וואלה', ניתן לראות ארבע גרסאות יצירתיות שונות, כיצד להביע את הנרטיב של סולדי 'הכיבוש' בזמן אמת: "צה"ל ירה למוות פלסטיני במחסום חווארה", "מחסום חווארה: צה"ל ירה למוות בפלסטיני",

גרסה שפויה מעט יותר הופיעה לזמן קצר ביותר, "צה"ל הרג פלסטיני שהיה בדרכו לפיגוע". אך הכותרת שנבחרה ללוות את הכתבה להמשך כל הערב היתה "חווארה: צה"ל הרג פלסטיני שנשא מטען". כיבוס כוונת הרצח של מי שבסך הכל "נושא מטען" הוא בערך כמו טענת "פסיק רישא": בסך הכל הורדתי לתרנגולת את הראש, לא התכוונתי להרוג אותה.
השאלה למה הרג יהודים באשר הם יהודים לא זוכה לטיפול תקשורתי הולם במדינת היהודים תעסיק, מן הסתם , את חוקרי התקשורת בדור הבא. בדורנו, רק הישרדות מבוימת בבגדי ים ראויה לטיפול תקשורתי אינטנסיבי.

על האש/ ישראל מידד

בשבוע של ל"ג בעומר גם התקשורת בוערת.
 
נתחיל עם האש שמציתה הילרי קלינטון.  מסע הפרסום שלה במדינת אורוגון בחוף המערבי מבוסס על התקפה על התקשורת.  יועציה, כך דווח, מאמינים שכמו במדינת ווסט-וירג'יניה, שם נוצרה תגובת-נגד למה שהובחן שהתערבות-יתר של תקשורתית נגדה ןנתנה לה תמיכה גודלה, היא מבקשת לחזור על התרגיל באורוגון.  האם זה מזכיר לכם מדיניות דומה של בנימין נתניהו ("הם מפחדים")?
 
תבעירה גדולה יותר יצר ארי שביט בטור בעיתון 'הארץ' ביום ששי האחרון.  התקפה קשה, ארסית, פוגענית ומזלזלת כל כך באנשי תקשורת מזמן לא נכתבה.  שביט בא חשבון עם כל עיתונאי החצר של אהוד אולמרט ברשימה "אל תאמרו לא ידעתם". והנה כמה ציטוטים: "אתם, המאתרגים של אולמרט, ידעתם..."; "אתם, אנשי טבעת המגן של אולמרט, ביניהם עיתונאים בכירים..."; "אתם מוכנים לקבל מאולמרט במשך שנתיים את שאינכם מוכנים לקבל מנתניהו יומיים", ו" הפכתם את השלום למקלטו של הנבל ואת הנבל למשחיתו של השלום".
 
ולסיום, אלפי רבבות אנשים יבקרו בהר מירון ליד קבר הרשב"י השבוע.  אם ל- 20,000 איש במגרש כדורגל משדרים, נגיד, 10 דקות זמן שידור, מעניין כמה זמן שידור יוקדשו לסיקור מדורת-שבט זו.
 
חדשות בחדשות, 22.5.08 / חגית ריטרמן

הרב מאיר ישראל לאו יגיש עם בנו, הרב צביקה לאו, תוכנית שבועית בת שעה ברדיו המקומי 'רדיו תל-אביב'. התוכנית תשודר בימי שישי בצהריים. העיתון 'גלובס' פרסם כי התוכנית החדשה היא פרי מחקרים שעשה הרדיו, מהם עלה כי קיים בקרב המאזינים התל-אביביים רצון לחזק את נושא הרוחניות.

זכיינית ערוץ 2 'קשת' החליטה שלא לשדר השבוע סרט תיעודי על ראש הממשלה אולמרט, כיוון שהיה חד-צדדי לזכותו ו"לא עמד בסטנדרטים עיתונאיים". לפי 'מעריב', הבימאית, ונסה לאפא, היא בתו של יהלומן בלגי שיש לו יחסים קרובים עם אולמרט, וגם עבדה בדוברות עיריית ירושלים כשאולמרט שימש כראש עירייה. היא התבקשה להכניס לסרט שינויים נדרשים לאור החשדות נגד ראש הממשלה, כדי שהתמונה המוצגת לצופים תהיה מלאה, אך סירבה.  

דו"ח מבקר המדינה מצביע על ליקויים חמורים בהתנהלות רשות השידור, "שגרמו לצמצום ההכנסות מפרסומות בקול ישראל". לפי דו"ח המבקר, רשות השידור הפסידה הכנסות במיליוני שקלים בגלל התנהלות רשלנית עם החברה האמונה על מכירת הפרסום ברדיו.