בשבע 293: לא נשארות לבד

רבנים ומחנכות במדרשות התורניות לבנות גילו בקרב התלמידות והבוגרות את עומק המצוקה של הבנות הנותרות רווקות, ללא הצעות וללא ליווי בדרך לבניית הבית.

רבקי גולדפינגר , כ' באייר תשס"ח

מיכל (שם בדוי), רווקה בת 29, גרה בדרום הארץ. היא מייחלת למצוא את בחיר לִבה ולבנות בית נאמן בישראל, אבל במשך שבעת החודשים האחרונים לא קיבלה שום הצעה רלוונטית להיכרות. "כל שנה אני חושבת לעצמי: הנה, השנה זה יקרה ואמצא את בחיר לבי. אבל כל חג שעובר ואני לבד, כל יום הולדת שמגיע ואני עדיין באותו מצב, גורם לי להתייאש", היא חושפת באומץ את תחושותיה הקשות. "אני בחורה מאמינה ואופטימית מטבעי, אבל מרגישה די לבד במערכה. אף אחד לא באמת חושב עליי. אף אחת מהחברות הנשואות שלי לא דואגת לי. עובדה שבמשך כל כך הרבה זמן לא קיבלתי כל הצעה".


הרב שי גרין, המשמש כר"מ בישיבת ההסדר בקרני-שומרון ורב במדרשה התורנית לבנות 'שילת', רואה בנושא הרווקוּת בחברה הדתית לא פחות מאשר פצצה חברתית מתקתקת. "יש כל כך הרבה רווקים ורווקות שמתמודדים עם מצוקה אישית ומרגישים ששכחו אותם. אם יש בחורות או בחורים שלא מציעים להם הצעות שידוכים במשך מספר חודשים, זה עלול לשבור אותם נפשית ואפילו לשבור אמונית. הם מרגישים לבד, נטושים, ובנקודה הזאת מתחילות הבעיות. זה שדר לכולנו"
מיכל, בוגרת אולפנה במרכז הארץ, סיימה שנתיים שירות לאומי והיא בעלת תואר בכלכלה ובראיית חשבון. כשהיא מתקרבת לגיל שלושים ומאחוריה היכרויות עם בחורים שונים, היא  מגדירה את מצבה כיום: 'חיים בהמתנה'.

למה את מתכוונת, "חיים בהמתנה"?

"כל המחשבות שלי, כל התפילות שלי, מרוכזות בדבר אחד – למצוא את הבעל ולהתחיל לחיות את חיי באמת. כלפי חוץ אני בחורה מוצלחת, עובדת במשרד רואי חשבון מצליח, חייכנית וחרוצה, אבל בפנים אני מרגישה שאני רוצה להתפוצץ. אני לא יודעת מה צופן לי העתיד, וזה מלחיץ. הזמן, כידוע, לא עומד במקום".

מיכל לא לבד. על-פי נתוני הלמ"ס – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006, בטווח הגילאים 25-39 יש 32 אלף בנים דתיים פנויים ו-25 אלף בנות דתיות פנויות. סך הכל 57 אלף רווקים ורווקות דתיים, מה שמצביע ללא ספק על תופעה רחבת היקף. יש לציין שעל-פי נתוני הלמ"ס, נמשכת מגמת העלייה באחוז הרווקים והרווקות בארץ, ובכללם גם בציבור הדתי.

הרווקות כבעיה חברתית

הרב שי גרין, המשמש כר"מ בישיבת ההסדר בקרני-שומרון ורב במדרשה התורנית לבנות שילת, רואה בנושא הרווקוּת בחברה הדתית לא פחות מאשר פצצה חברתית מתקתקת.

"אני מגלה סביבי כל כך הרבה רווקים ורווקות שמתמודדים עם מצוקה אישית ומרגישים ששכחו אותם. אני תמיד אומר, חצי בצחוק, שצריך דבר ראשון למנות שר לענייני משפחה. אם יש בחורות או בחורים שלא מציעים להם הצעות שידוכים במשך מספר חודשים, זה עלול לשבור אותם נפשית ואפילו לשבור אמונית. הם מרגישים לבד, נטושים, ובנקודה הזאת מתחילות הבעיות. זה שדר יותר כללי לכולנו".

רבים רואים ברווקוּת בעיה אישית בלבד. אתה רואה בה גם בעיה חברתית?

"בהחלט. זה משליך על החברה שאנחנו יוצרים. בחברה מתוקנת, כל פרט תורם את תרומתו לכלל, וכך מתקיימת חברה יוצרת. כשיחיד בחברה חש שהכלל אינו דואג לו, הוא ימשיך לחיות את חייו רק לעצמו. כשהפרט חי בתודעה שלא אכפת לאף אחד ממנו, אז הוא יוריד מעליו את האחריות לכלל. לצערי, אנחנו מאבדים רווקים ורווקות בדרך". 

"בעיית הרווקוּת צריכה להטריד את כולנו", אומרת הרבנית דנה סליי, ראש מדרשת הרובע. "לא ייתכן שאנשים יפטרו את עצמם מלהכיר ולשדך בטענות שונות כמו: 'אני עסוק מדי', 'אני לא מתאים לזה' ועוד. כולם צריכים להירתם לכך, להיות אכפתיים, לחשוב ולהשתדל".

גם הרבנית רונית שוקר, ממדרשת בינת בשבות-רחל, רואה את בעיית הרווקים והרווקות בציבור הדתי-לאומי כקריטית. "יש כיום הרבה בנים ובנות מעולים שהם פנויים, ואין מספיק אנשים שלוקחים אחריות על כך. נכון, יש מספר עמותות ואגודות שפועלות בעניין, אבל זה בהחלט לא מענה מספק לשטח. המצב קשה מאוד".

מעל 25 מדרשות תורניות לבנות פזורות בכל רחבי הארץ, ובהן לומדות מעל אלף בנות, לפני ואחרי שירות לאומי. הבנות מגיעות ללמוד במדרשות מתוך שאיפה להרחיב את ידיעותיהן בלימודי הקודש, ומתוך רצון לבנות ולבסס את עולמן הרוחני. הבנות במדרשות לומדות באווירה חברתית תומכת ובהדרכה צמודה של הצוות החינוכי. במהלך לימודיהן, הן זוכות לשיעורי הכנה לחיי משפחה. "אנו רואים את הקמת הבית כשלב הטבעי הבא בחיי הבנות, ולכן אנו נותנים לכך את הבמה הראויה", אומרת הרבנית דנה סליי.

"זו אחת הנקודות המרכזיות במסגרת לימודי המדרשה שלנו", מסביר הרב גרין. "גם הדרכה תורנית וגם הדרכה מקצועית של פסיכולוגית ויועצת. הבנות עוברות תהליך של הכנה משמעותית לחיי הנישואין".

הרבנית שוקר מוסיפה: "מלבד הסדנאות והשיעורים על בניין הבית היהודי, הדגש הוא בעיקר על הקשר האישי. הבנות יודעות שגם לאחר שהן מסיימות את לימודיהן במדרשה, יש להן כתובת להתייעץ ולשפוך את לבן. וברוך ה', אנחנו מחוברים לבנות".  

כתוצאה מהקשר המיוחד שנוצר עם הבוגרות, גם שנים לאחר סיום לימודיהן,  נחשפו הרבנים והמחנכות במדרשות השונות ליותר ויותר מצוקה בקרב בוגרות רווקות, והגיעו למסקנה שהשטח בוער ויש לקום ולעשות מעשה.

"הבנתי שחובה לפעול בנדון"

מספר הרב גרין: "מובן שישנן בוגרות שמתחתנות ומזמינות לחתונה וזה מאוד משמח, אבל מצד שני אנחנו רואים עוד בוגרת רווקה, ועוד אחת רווקה... הבנות עצמן מתארות בפנינו את הקשיים איתם הן נאלצות להתמודד. לעתים הן חסרות אונים. הבנתי שחובה לפעול בנדון".

"אני נתקלת כל הזמן בעוד ועוד בנות, בוגרות שלנו, מדהימות ומיוחדות שהשנים חולפות ושום חתן לא נראה עבורן באופק", מוסיפה הרבנית רונית שוקר. "בקרית משה בירושלים, לדוגמה, יש דירות מלאות ברווקות מבוגרות שבמשך שנים מקוות למצוא כבר את המיועד. הן מתחננות בפניי שאבוא 'להושיע אותן'. ראינו את המצוקה שלהן, ולא יכולנו להישאר אדישים".

הרב שי גרין ממדרשת שילת גייס למשימה בוגרות נשואות, וביחד הם ריכזו את שמות כל הבנות הרווקות מהמדרשה. בשלב שני, הם הכניסו למאגר את שמות הבחורים הרווקים המוכרים להם, ולאחר מכן התאימו בין הבנות לבנים. מספר רב של שידוכים יצאו לדרך.

מה הניע את הבוגרות הנשואות להקדיש שעות רבות מזמנן למשימה?

"אכפתיות וערבות הדדית. הן הרגישו את המצוקה של החברות שלהן. אני זוכר מקרה של מתנדבת נשואה שהתקשרה לאחת הבוגרות כדי להציע לה בחור, והופתעה מההתרגשות הרבה של אותה רווקה רק מכך שחושבים עליה. הן נחשפו לקושי של החברות, והשתדלו לעזור.

"אחרי שנה וחצי, עשינו הפסקה קצרה שבה הפקנו לקחים, למדנו מאנשי מקצוע כיצד מומלץ לפעול, ויצאנו לדרך שוב". הפעם החליט הרב גרין להתחיל דווקא מהבנים בישיבת ההסדר קרני-שומרון, בה הוא מלמד, ופתח בפרויקט 'חתן את הבוגר'. הוא אסף רשימות בוגרים רווקים המתמקדת יותר ברובד הצעיר של הבחורים, בשיעורים ו'-י"ג (גילאי 23-30), והחל לראיין אותם. במקביל, נשים מקרני-שומרון ראיינו את הבנות. כך החלו לשדך שידוכים.

"בחצי השנה האחרונה יצאו כחמישים שידוכים לדרך", מציין הרב גרין בהתרגשות. "בעזרת ה', שנשמע בשורות טובות. אני מרגיש שהשטח דורש את זה. יש צימאון אדיר לזה. צריך ליצור את המסגרת הנכונה, שתענה על הצורך הגדול".

לבנות יש כתובת

גם הרבנית שוקר ממדרשת בינת לקחה על עצמה את האתגר להשיא את בוגרות המדרשה. "זה פרויקט חיים שלי", היא אומרת בגאווה. הרבנית שוקר מקדישה לנושא, במסירות נפש, כמעט את כל זמנה. מדי יום ראשון וחמישי במשך שעות הבוקר, היא מראיינת בחורים ובחורות רווקים. ומדי ערב היא עוסקת בהצעות שידוכים לבוגרות, בשיחות נפש, בתמיכה ובייעוץ לזוגות שבדרך. "אני פועלת מתוך רצון עז לעזור. הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל".

יש ימים שהרבנית שוקר נכנסת לאוטו ונוסעת לראיין בחורים בישיבות בכל רחבי הארץ.

ואיך הבחורים מקבלים את זה? הם מסכימים להתראיין?


"הם עומדים בתור. גם הם רוצים להתחתן. אני פונה לראשי ישיבות, ומבקשת שישתפו איתנו יותר פעולה".

חשוב לך ללוות את הזוג שהכרת ביניהם מרגע ההיכרות ועד ההחלטה. מדוע?

"מבחינתי, העיקר זה הליווי. אני רואה שיש צורך גדול בקרב הצעירים למישהו שידריך ויכוון אותם. הרי מדובר בשלב עדין וקריטי לעתידם. אם הזוג מתלבט, הוא מגיע אליי ואני משוחחת עם כל אחד בנפרד ועם שניהם ביחד, ואנחנו מלבנים את הנושא ובוחנים מה באמת מפריע. זה כמו לזרוק זוג לכנרת מבלי שהם יידעו לשחות".

אבל מדובר בבחורות ובחורים בוגרים.

"כן, אבל בזוגיות ובבניית קשר אין להם די ניסיון. הרבה פעמים מדובר בדברים שניתנים לגישור או לפתרון, וחבל שבגללם הזוג ייפרד. הם צריכים אוזן קשבת והדרכה. מבחינתי, הליווי זה  הכרח המציאות. אני מכירה את הבוגרות שלי כמו את כף ידי, וזה בהחלט יכול לסייע. הבוגרות  יודעות תמיד שיש להן כתובת".

הרבנית סליי, ראש מדרשת הרובע, רואה גם היא במתן תמיכה לזוג בשלביו הראשונים של הקשר מפתח חשוב להצלחה: "אין לי ספק שזה אחד המפתחות. לא מספיק רק להציע, אלא יש להיות בשבילם לאורך כל הדרך".

הרבנית שוקר מדגישה שאם היא מאתרת בעיות יותר משמעותיות אצל אחד מבני הזוג, היא מפנה אותו לגורם מקצועי שהיא בקשר איתו, לטיפול.

על הקשר העמוק בין בנות המדרשה לצוות החינוכי מעידה בהערכה רבה הדס ד' בת ה-22, תושבת קדומים. הדס למדה במדרשת בינת והכירה את בעלה, יוחאי, דרך הרבנית שוקר. "אנחנו הזוג השלושים שהרבנית רונית הצליחה לשדך. כשהיא הציעה לי את יוחאי, בעלי, סמכתי עליה בעיניים עצומות. האינטואיציה שלה מדהימה. יצאנו שלושה חודשים, במהלכם הגענו לשבות-רחל, למדרשה, ונפגשנו, יוחאי ואני, ביחד ולחוד עם הרבנית רונית ועם ראש המדרשה, הרב רונן טמיר, להתייעצות, וזה בפירוש עזר לנו להגיע להחלטה".

מסתכלים בקנקן

העוסקים במלאכת השידוכין רואים בה שליחות, אך מודים שמדובר בעבודה מורכבת וסיזיפית, ולעתים אף כפוית טובה. "השדכן צריך להיות מוכן שהוא יקבל לעתים גם סטירות לחי", מסביר הרב גרין. "הוא עוסק בנושא רגיש מאוד, וצריך לעשות את ההשתדלות להיות קשוב כמה שניתן לרצונותיו של הרווק. אבל כמה שהשדכן ישתדל, יש לזכור שהוא בשר ודם, ועושה את עבודתו בשאיפה כנה לעזור לזולת".

מתוך היכרותכם את מציאות השידוכים, אלו דברים לדעתכם ראויים לתשומת לבם של הרווקים?

הרבנית שוקר עונה בהחלטיות: "יש בעיה שמציקה לי מאוד. כיום, גם הבחורים הכי טובים, מהישיבות הכי טובות, שמים דגש גדול מדי על המראה החיצוני של הבחורה. במקום לבחון בראש ובראשונה את פנימיות הבחורה, את המידות, את האישיות, הם מתייחסים קודם כל לפן החיצוני. זו השפעה ישירה של תרבות המערב, וזה לא נכון ולא ראוי".

"גם אני נתקל בתופעה הזו שוב ושוב", אומר הרב גרין. הוא מציין דבר נוסף הראוי לתיקון לטעמו, והוא היחס למפעל השדכנות. "לפני שנה וחצי, ניסו לקדם מהלך כדי להעצים את מפעל השדכנות בציבור הדתי-לאומי. אותו מהלך דיבר על החלטה מחייבת של תשלום לשדכן לאחר שהצליח בשידוך".

וכיצד חובת תשלום תעצים את השדכנות?

"זה יעודד אנשים נוספים להצטרף לשליחות החשובה הזו. יש נטייה אצל אנשים לוותר בקלות מלהציע שידוך מסיבות שונות ומשונות, אבל אם אדם ירגיש ששכרו בצדו, זה יעודד אותו לשדך, ומתוך שלא לשמה – יבוא לשמה. עד היום זה לא קרם עור וגידים בציבור, זה התמסמס, וחבל".

כל מדרשה דואגת לבוגרות שלה. מדוע לא תשלבו ידיים ותקימו מערך גדול שייתן מענה מקיף לכל הבנות?

"באופן טבעי, כל מדרשה רוצה לעזור לבנות שלה", מסבירה הרבנית שוקר. "כדי לעזור באמת, יש צורך להכיר את הבנות לעומק, ורק אני מכירה את הבנות שלי פנימה. גם היום יש שיתופי פעולה בין המדרשות. עם הרב שי גרין, לדוגמה, אני מקיימת שיתוף פעולה. אחרי הכל, האינטרס הוא של כולנו".

הרבנית סליי מדגישה את החשיבות שגם החברות הנשואות יקבלו אחריות. "בשבת בוגרות האחרונה, כינסתי את הבוגרות הנשואות וביקשתי מכל אחת מהן לקחת על עצמה לדאוג לבוגרת רווקה אחת. לדאוג לכולן אני מבינה שזה קשה, אבל אם כל בוגרת תתמקד בחברה רווקה אחת, זה יכול בהחלט לעזור. כל בת רווקה היא עולם ומלואו. יש לדאוג להן. אני פונה לכולם בבקשה: פקחו את העיניים, הסתכלו סביב".