לב אבות על בנים

עונש קל יחסית נגזר על אב שהורשע בחטיפת בנו לאחר שגרושתו עשתה הכל כדי שלא יוכל לראותו ● יש עיריות שנלחמות בעסקים עברייניים שפועלים בשבת, ויש כאלה שמשאירים את המאבק המשפטי לתושבים הנפגעים.

יאיר שפירא , כ' באייר תשס"ח

לפני שנתיים בדיוק הגיע בשעת בוקר הגיע לתלמוד תורה בירושלים אדם בגיל העמידה, תלמיד חכם חסידי, ניגש אל המנהל, וביקש לפגוש את בנו. לאחר כמה דקות נעלמו האב ובנו למשך שבועות ארוכים. גרושתו של האב, בסיוע שוטרים ומתנדבים, חיפשו את הילד ואביו במשך שבועות ארוכים. רק חודש וחצי מאוחר יותר נמצאו השניים בשכונת הר-נוף בירושלים. היהודי נעצר, והילד הושב לאמו בריא ושלם. גניבת קטין היא עבירה חמורה מאוד בספר החוקים, הגוררת בעקבותיה עונש מאסר של שנים רבות. מדוע, אם כן, גזר עליו השבוע שופט בית-משפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, שלושה חודשי עבודות שירות בלבד?

ובכן, האיש כבן חמישים שנה, שירת בצבא, העמיד תלמידים הרבה, עשה מעשי צדקה וחסד, מעולם לא הסתבך בפלילים, עד שאהבתו לבנו יחידו הכריעה אותו. שנים ארוכות ניסה האיש להביא ילדים לעולם, ורק בגיל מאוחר נפקדה אשתו ונולד להם בן זכר. אך השמחה הגדולה גררה בעקביה משבר בין בני הזוג, ובמלאת לילד שנה, התגרשו ההורים הטריים.

עד שמלאו לילד שש שנים, התקיימה בין בני המשפחה מערכת יחסים טובה. הילד ביקר אצל אביו כעניין שבשגרה. הם בילו חופשות בצוותא, נסעו לחו"ל. גם אם לא כדבר יום ביומו, הילד גדל על ברכי אביו, והאב לימד אותו תורה ושמח בו. לפני ארבע שנים נישאה האם בשנית. הבדלי השקפות בין בעלה החדש ובין האב גרמו להרעה במערכת היחסים, ובית-הדין נאלץ לקבוע הסדרי ראייה פורמאליים ונוקשים כדי שהבן יזכה לראות את אביו.

עיקשות האם ומערכת הסעד המעוותת אילצו את האב לפגוש את בנו רק במרכז קשר ובנוכחות עובדת סוציאלית. האב, מושפל ופגוע, כיבד את ההסדר ושיתף פעולה עם המערכת. אך האם ניתקה את הקשר, ונעלמה. חודשים ארוכים לא ניתן היה לאתר את הילד ואמו, אך מובן ששום שוטר לא יצא לחיפושים. גם כשהופיעה לאחר זמן והודיעה כי היא מתכוונת להיעלם שנית עם בנה, והפעם באמצעות שם בדוי ונסיעה לחו"ל, איש לא חשב לעצור אותה. האב, שלא ידע את נפשו, פנה לרשויות שוב ושוב, אך נענה כי האֵם כנראה בחו"ל עם בנו, ואי אפשר לאתרם.

אחרי חודשים רבים, הגישה האם בקשה לשלש את סכום המזונות בו חויב האב. אז נודע כי כל אותם חודשים היא התגוררה עם בנה בבני-ברק. היא המשיכה למנוע מהאב לפגוש את בנו. בית-הדין הרבני קיבל את בקשתה, ושילש את המזונות. האב פנה שוב ושוב לרשויות, ולא נענה.

יום אחד נודע לו כי בנו שב לירושלים, ולומד בתלמוד תורה בעיר. האב העיד בבית-המשפט כי ביקש לראות את בנו הקטן, לאחר כל החודשים בהם לא זכה לראותו. "בנו נכרך אחריו. הוא התכוון לחבקו ולאהבו, לקח אותו לכותל המערבי, וכך נתגלגלו להם העניינים", כתב השופט. "בדיעבד העידו עדים על כך שבעת שהותו עם אביו, לא נראה א' מפוחד, אלא בריא, שמח, ולבושו מסודר. לדברי הנאשם, רצה להחזיר את בנו לאמו, אך הבן לא רצה. אינני יודע אם כך הם פני הדברים כהווייתם, אך נאמנים עליי דברי בא כוח הנאשם, כי בלוקחו את בנו לקברי צדיקים, לתפילה, בלומדו עמו תורה, ביקש הנאשם לטעום מטעם בנו שנמנע ממנו במשך שנה".

שלושה שבועות ישב החסיד במעצר. במהלך משפטו, ישב שנה במעצר בית בפתח-תקווה, כשהוא אזוק באזיקים אלקטרונים. עתה הוא נתון בתנאים מגבילים, יושב בצפת ואינו רשאי לעזוב אותה. "בשעתו לימד תורה", כתב השופט סולברג, "לעת הזאת, עזבוהו תלמידיו. פרנסה איִן, ובדרך לא דרך משלם הנאשם לגרושתו מזונות בסך של 1,800 ש"ח מדי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר, ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש, אף לא לשיחת טלפון, עם בנו-יחידו".

קובעים מחיר לעבריינות

אנחנו ממשיכים לעקוב אחר המאבק בעסקים העבריינים המחללים שבת ועוברים על החוק. עיקר המאבק בתופעה כיום, כך נראה, עובר לפסים משפטיים, ובאופן מובהק ולא מפתיע מוביל אותו דווקא הציבור החילוני – למעשה, הנפגע העיקרי מהתופעה.

שתי עיריות הכריזו מאבק על מרכולים של רשתות הנפתחים במרכז הערים בשבת: עיריית רמת-גן ועיריית גבעתיים. באחת, אחוז הדתיים מכלל האוכלוסייה קטן, בשנייה אחוז הדתיים זניח. עיריית תל-אביב, ממנה החל לפשות הנגע, אומנם מטילה קנסות מעת לעת על עסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק, אך נמנעת מלהיאבק בתופעה בצורה אפקטיבית. אשר על כן, נאלצים תושביה לקחת את היוזמה לידיהם.

דיירי שני בנינים בתל-אביב עתרו השבוע לבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב נגד עיריית תל-אביב ונגד משרד המסחר והתעשייה, בדרישה לשלול את רישיון העסק של חנות רשת הטריפה 'טיב טעם', הסמוכה למקום מגוריהם, ולהביא לסגירתה. התושבים טוענים בעתירה כי קנס של מספר מאות שקלים המוטל על הרשת, הרומסת את החוק בראש חוצות ופותחת את החנות בניגוד לחוקי המדינה וחוקי העזר העירוניים, אינו אלא הוצאה עסקית קטנה שבחסותה ממשיכה החנות לגרוף רווחים עצומים מפתיחת החנויות בשבתות ובחגים. הדיירים מתלוננים כי העירייה נמנעת מלשלול את רישיון העסק של החנות ולהוציא צו לסגירתה למרות שזו מפרה את תנאי הרישיון, ומונעת מהם את השלווה המצופה מיום המנוחה שנקבע בחוק.

בגבעתיים העירייה נחושה הרבה יותר. הרשת פתחה חנות חדשה בתוך העיר לפני חודשיים וחצי, ומיהרה לפתוח אותה באחת השבתות. העירייה הוציאה צו סגירה מינהלי, מיהרה לבית-המשפט ותבעה את הרשת ואת בעליה, וביקשה להוציא למקום צו איסור פתיחה.

עורכי הדין של הרשת כבר מטפלים בעוז בניסיון של עיריית גבעתיים לכפות על לקוחותיהם לשמור על החוק. אך נראה כי פסק דין של שופט בית-המשפט העליון סלים ג'ובראן יעניק זריקת עידוד להליכים משפטיים של הרשויות ושל האזרחים נגד מפירי החוק: ג'ובראן דחה השבוע ערעור של רשתות קמעונאיות גדולות נגד החלטת בית-המשפט הארצי לעבודה, שאישר את הענישה נגד עסקים פתוחים בשבת.