בשבע 294: פותח פה

האלבום החדש של אריאל זילבר מתאים לכל מי שנמאס לו מסתימת הפיות ורוצה לעודד יצירה מגוונת. לזילבר יש לחנים ועיבודים קליטים וחוש הומור.

מרים הופמן , כ"ד באייר תשס"ח

אינפו': 'פוליטיקלי קורקט', אריאל זילבר, א"ש הפקות, http://www.arielzilber.com

אריאל זילבר, אחד היוצרים הישראליים המקוריים, כבר שלושה עשורים לא נכנס למשבצות קבועות. לאורך השנים הוא התנסה בסגנונות מוזיקליים שונים ולא הסכים לייצר להיטים על-פי נוסחה. אבל בשנים האחרונות זכה זילבר לכותרות לא רק בגלל המוזיקה שלו, אלא בעיקר בעקבות התבטאויות שונות שלא נעמו לאוזניהם של 'אבירי חופש הביטוי', שאף דאגו לחרם על יצירותיו.

לאריאל זילבר נמאס מהתקינות הפוליטית, והאלבום החדש של היוצר, שחצה את הקווים הפוליטיים המקובלים בעולם 'התרבות' הישראלי, לא עושה הנחות וצועק את האמת האישית שלו על אף התגובות הקשות והתווית השלילית. כשם האלבום ושיר הנושא, הוא לא רוצה להיות 'פוליטיקלי קורקט', ומוכן להיות זמר מחאה למרות המחיר הכבד ששילם.

להמנונים ולשירי מחאה יש משמעות והשפעה בעיקר כשהם מסייעים לקבוצות אנשים להתאגד סביב רעיונות וערכים משותפים. אבל כדי ששיר מחאה יישאר רלוונטי ומשפיע לאורך זמן, דרוש שלא יעסוק בנושאים ובאנשים של ההווה, אלא בעקרונות העל המוסריים שהאמן הולך אחריהם.

'פוליטיקלי קורקט' הוא אלבום מחאה. יש בו שירים שכבר הופיעו באלבום הקודם, 'אנבל', שיצא בתקופת ה'התנתקות', ושירים נוספים שסובבים סביב חוויות הגירוש והמציאות הפוליטית הקשה בארץ. זילבר, שנושא עמו את צער הגירוש, מגיש כאן שירים משני הסוגים. שירים כמו 'יש דין ויש דיין' ו'יהודי לא מגרש יהודי' הם ממוקדים מאוד ועכשוויים, ועם חיי מדף קצרים.

אך לעומת זאת, השיר האירוני 'בריון השכונה' הוא גירסה עברית לשיר שכתב בוב דילן (בתקופת שפיות פרו-ציונית, בעקבות הגינויים שספגה ישראל על תקיפת הכור בעירק). אליו מצטרף גם 'הכריש', שכתבה נעמי שמר בתקופת פינוי ימית. התחכום והאירוניה בשני השירים הופך אותם לעל-זמניים ומתאימים (לצערנו) גם לתקופה הנוכחית.

בעיקר בולטים כאן השירים 'קומי, חוזרים הביתה' למילותיה של מנורה חזני, שיר הנושא 'פוליטיקלי קורקט' למילים של ד"ר שלום פליסר, ו'כמו דג קטן', שמצליחים להיות שירי מחאה עם פוטנציאל המנוני וגם לעמוד בפני עצמם כשירים לשמיעה נטולת אג'נדה פוליטית.


בכל האלבום הסגנון הוא 'אריאל זילברי' לגמרי – לחנים ועיבודים פשוטים וקליטים, וגם כשנאמרים דברים קשים יש קריצה וחוש הומור בהגשה.

אז למי האלבום מתאים? למי שאוהב את אריאל זילבר והסגנון הייחודי שלו. למי שמתגעגע לעצרות המוניות ורוצה לייצר אווירה שכזו בסלון הביתי. וכמובן, לכל מי שנמאס לו מסתימת הפיות החד-צדדית ורוצה לעודד יצירה ותרבות על כל ספקטרום הדעות.

תגובות חיוביות וביקורת בונה ניתן לכתוב לדוא"ל : thejrhythm@gmail.com