חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 294ראשיהפצה

ניצוץ אלוקי על הספה - בגליון השבוע

לקליניקה של הפסיכולוג החרדי ד"ר עוז מרטין מגיעים דרך קבע גם משגיחים מישיבות קטנות, שבאים לקבל כלים לחינוך תלמידיהם המתבגרים.
29/05/08, 18:53
עפרה לקס

"לפני כ-15 שנים, בליל שבת חורפי מעורפל וגשום, ישבתי עם מורי ורבי הרב מרדכי צוקרמן זצ"ל. למדנו ספר מוסר, ושוחחנו על קירבה לה'. סיפרתי לו שזה זמן שאני מנסה, אך ללא הצלחה, לחוש ולהבין באמת את משמעות מאמר חז"ל 'קירות ביתו של אדם מעידים עליו'. מו"ר לא מיהר לענות. הוא התבונן בי בעיניו העמוקות והחכמות, הביט בי ברחמים ובאהבה, ואמר לי בפשטות: 'ודאי שזה נכון'.


"הרכיב החשוב ביותר להשגת האושר הוא ההגעה לערך עצמי, שאינו מותנה בהישגים. זה תהליך שקיים בפני עצמו. אני שואל את היושב מולי: 'האם אתה מעריך את עצמך כקיים גם אם לא תהיה יפה?', והוא משיב 'כן'. 'גם אם לא תהיה חכם?', אני ממשיך ושואל, והוא משיב: 'כן'. כשאני שואל מדוע, הוא משיב: 'כי אני קיים'. אז אני אומר: 'נכון, כי יש בך ערך שהוא מעבר לכל דבר, וגם לאשתך יש את זה'. נוצרת אצלם ההבנה שיש בהם משהו שהוא יותר מסך הנתונים שלהם. ההבנה הזאת מספיקה להתחיל לקבל אחריות שונה משהיתה להם עד כה על ניהול החיים"
"וזהו. הוא לא אמר יותר מכך, ואני גם לא הייתי זקוק למילים נוספות. באותו רגע חשתי שהמילים נאמרו ממקום כל כך עמוק ואמיתי בנשמתו... עד שהכוח של הידיעה הפנימית העמוקה הזו שלו הצליח לעבור לתוך לבי, ולהרים אותי לרמת אמונה גבוהה מזו שהייתי בה עד כה".

דוקטור עוז מרטין, רופא ופסיכותרפיסט, מספר את הסיפור הזה מכלי ראשון, כדי להמחיש את עוצמתו של המטפל בהעברת מסרים רוחניים לתלמידיו. בתיאוריה הטיפולית שפיתח, משתלבים כבפאזל עקרונות מעולם הפסיכולוגיה החילונית עם תכנים מעולם התורה והמוסר.

לפני שנתיים וחצי, החליפה קבוצה של משגיחים בישיבות קטנות את ספסלי בית-המדרש בספות הבהירות של הקליניקה של מרטין. הם נהגו להגיע אליו יחד מדי שבוע, כדי ללבן סוגיות של חינוך תלמידים לקרבת אלוקים. מרטין, המטפל לרוב בזוגות, מצא את עצמו נכנס יותר ויותר לעולמם של בני נוער, בחורים ומתבגרים, והחל להעביר שיעורים לאברכים ולמורים העוסקים בחינוך. בימים אלה רואה אור ספרו 'קשר של השפעה', המבקש להביא את התיאוריה הזאת לכלל העוסקים בחינוך, כולל הורים.

מרפואת הגוף לרפואת הנפש

ד"ר עוז מרטין, שמסייע לאנשים להתחבר אל עצמם ולמצוא את ייעודם, עבר בעצמו תהליך לא קצר עד שמצא את תפקידו בעולם. מרטין אומנם משמש כבר שבע שנים כפסיכותרפיסט, אבל למקצועו זה קדמו מספר התמחויות ותפקידים. תחושת ה'זה לא זה', שהייתה תמיד ברקע, דחפה אותו למקום הבא, עד שהגיע אל עיסוקו הנוכחי, בו הוא חש שליחות מיוחדת.
מרטין נולד בתל-אביב במשפחה לא דתית, והדבר לא הציק לו עד לימודי הרפואה בבאר-שבע. "בשנה הרביעית החלטתי לעשות שינוי. הלימודים הראו לי את החוכמה של הטבע, ומאוד נהניתי ממנה. אבל אני חיפשתי תשובות. המדע בקושי ידע לומר 'איך' הדברים עובדים, אבל לגבי ה'למה' לא היה לו בכלל מה לומר. הסקרנות שלי הובילה אותי לארון הספרים היהודי, ובחרתי את הארון הזה".

את הפנייה שעשה מרטין במסלול חייו קיבלו הסטודנטים הסובבים בהבנה. גם משום שהוא עשה זאת בתהליך איטי, וגם בגלל המניע שלו, שהיה חיפוש אחר החוכמה. "היכולת של האדם להיות מלא בתוכן שמשלב בתוכו תובנה קיומית ותובנה רוחנית הקסים אותי".

בתום לימודי הרפואה, פנה מרטין להתמחות ברפואת ילדים ב'הדסה עין כרם'. על השנים האלה הוא אומר שהיו "מקסימות ומלאות ידע וחוכמה. ההחייאות שביצעתי נתנו הרבה אדרנלין, והידע על התפתחות המדע היה מרתק. אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שצריך משהו מעבר ל'מוקסיפן לכל ניתן'. העדפתי ללכת ולחקור דברים: למה שפעת פורצת בחורף, מה הקשר בין תזונה לבריאות וכדומה".

מרטין התמחה בתחום בריאות הציבור, וכשסיים הגיע למסקנה ש"לא החיידקים גורמים למחלות, אלא המערכת היא הבעיה". כשההתמחות הזאת בכיסו, הוא נכנס לתחום ניהול מערכות בריאות, מתוך אמונה שצריך לטפל במערכת וכך לקבוע איזו תרופה נכנסת ואיזו יוצאת, היכן יהיו שירותי הבריאות ואלו שירותים יינתנו איפה. בתפקידו האחרון בתחום, בו כיהן ארבע שנים, הוא ניהל את מחוז ירושלים של אחת מקופות החולים הגדולות. הוא ניהל 25 סניפים ו-700 עובדים, והרבה מיליוני שקלים עברו תחת ידיו. אולם למרות ההצלחה שנחל, הוא הרגיש ש"המערכות חזקות יותר מן העובדים בתוכן" וגם שהקשר האישי והיכולת להשפיע על אנשים חסרים לו.

מרטין, שמאמין שאדם צריך להתחבר לנקודה האלוקית שבתוכו ולשאול מה היא שליחותו בעולם, לא התעצל. הוא החל ללמוד פסיכותרפיה באוניברסיטה העברית. בתום שלוש שנים, פתח קליניקה והחל לטפל. 

האדם מחפש אלוקות
 
בדרכו ללימודי הפסיכולוגיה, הצטייד מרטין בנפה גדולה וסינן את כל מה שלא עולה בקנה אחד עם היהדות. "מדף התיאוריות על מבנה הנפש הוא עצום ורב, אבל אני לא לקחתי אף אחת, כי אף אחד מהחוקרים לא היה בתוך הנפש. התיאוריות שלהם מבוססות על מיטב השיפוט שלהם, והוא קטן. מה שלקחתי מהלימודים זה את הדרך להפעיל את נפש האדם שיושב מולך. למדתי איך להתחבר לאדם ולהביא אותו למצב שהוא מסוגל יותר".

האדם המאמין חייב לקחת את התיאוריות על מבנה נפש האדם מן היהדות?

"כן. אני חושב שהתיאוריות שאינן דתיות אינן מתאימות משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שאין בהן בורא עולם, והדבר השני, שנובע מזה, הוא שהן משאירות את האדם מפוחד, ללא תכלית וכיוון. הן ממקמות אותו במרכז עולמו, ומטילות על כתפיו הדקות אחריות שהוא לא יכול לעמוד בה. כתוצאה מכך, האדם המודרני, על-פי תפישתי, נכנס למצב של חרדה וייאוש. ההוכחה היא שלמרות העלייה ברמת החיים בעולם המערבי, כמות הדיכאון, החרדות, ההתאבדויות והתפרקות המשפחה היא עצומה. התרופה הכי משומשת בעולם המערבי היא תרופת הרגעה ולאחר מכן תרופה לכאבים. רוב האנשים בעולם מתים מאלימות פנימית וחיצונית, וזו תוצאה של מאה שנים שבהן השאירו את האדם במרכז עולמו.

"המקצוע הזה השקיע שנים ב'כיצד לעשות': כלים של שתיקה, הכלה, הדרכה, בניית דרך והקניית ערך עצמי לאדם מולך. את זה כדאי לקחת, אבל את התיאוריה על המהות צריך לזרוק".

את הבורות הגדולים שהותיר אחריו תהליך הסינון שעשה, תפר מרטין בעצמו, והוא בנה תיאוריה שלמה הנשענת על רציונל תורני. בשיחה עם מרטין ניכר כי מדובר בתפישה שאחוזה אצלו אחיזה עמוקה, ואליה וממנה הוא מטפל באנשים המתדפקים על הקליניקה שלו.  

נפש האדם, אליבא דמרטין, היא בעלת ניצוץ אלוקי הנמצא במרכז חיי האדם, והוא נתון במאבק מתמיד בין הנטיות לשים את עצמו במרכז עולמו לבין לשים את בוראו שם. מרטין מלמד את האדם למצוא את דרכו ומקומו בעולם המורכב הזה.

נדבך נוסף בתיאוריה אומר שקיימת תקשורת רוחנית ואינטליגנציה רוחנית. כך מקבלים האב ובנו או האיש ואשתו ערך שהוא בלתי תלוי בהישגים חיצוניים כמו יופי, תעודות והצלחה. הם 'שווים' משום שנבראו עם נשמה אלוקית וייעוד. הדבר הזה גורם גם לשליחות משותפת בין בני זוג, ייעוד רוחני שהוא מעבר ל'כאן' ול'עכשיו'. "בצורה כזאת, מעבר לכלים הרגילים ותקשורת נכונה ונימוס, אני מגיע לכך שאנשים מתקשרים יותר טוב כי הם רואים באדם רובד נוסף. האדם אינו עובד אצל אשתו, האישה אינה עובדת אצל בעלה, לשניהם יש תפקיד".

אצל מרטין לא נעדרת תחושה חזקה של השגחה בכל תהליך הטיפול. הוא לא מתבייש לפנות לקב"ה בבקשת 'הצילו, איך ניגשים אל המטופל הזה', ונראה שמהמקום הזה, של ענווה, הוא בדרך כלל נענה.

"כשאדם מאמין שיש בו נקודה אלוקית, יש לו עוצמה ויכולת שרידות גדולה יותר. היכולת של האדם לשים אלוקות במרכז החיים יוצרת פרופורציות בשאלות 'מי אני' 'מה אני' ו'מה מגיע לי'. ויקטור פראנקל (נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, ע"ל) היה אדם גדול, אבל הוא פספס. הוא אמר 'האדם מחפש משמעות', ואני אומר 'האדם מחפש אלוקים'.

"פראנקל ראה אנשים ששורדים בשואה כי יש להם משמעות בחיים, אבל הוא לא חדר לשלב הבא. הוא לא בירר מדוע אנשים מחפשים את המשמעות, למי בתוכי אכפת מהמשמעות? אכפת לאותה נשמה שיש לה שליחות. אנשים מחפשים אותה כי יש להם נשמה אלוקית. פראנקל פספס את זה או שהוא לא רצה לספר על זה".

פיטרו אותך? מצוין!

לא קשה להבין כי התהליך שעוברים מטופליו של מרטין קשור בטבורו לאמונה באלוקים ולחיפוש אחר דרישת אלוקים מן האדם, ואולם הוא מספר כי גם זוגות ויחידים חילונים רבים מגיעים אליו לטיפול. "תהליך הדיבור הדתי אינו מפריע לחילונים, כיוון שהבסיס הוא שהאנשים מחפשים אותו ניצוץ אלוקי שייתן להם משמעות לחיים".

גם אנשים שאינם שומרי מצוות?

"הרכיב החשוב ביותר להשגת האושר הוא ההגעה לערך עצמי, שאינו מותנה בהישגים. זה תהליך שקיים בפני עצמו. אני שואל את היושב מולי: 'האם אתה מעריך את עצמך כקיים גם אם לא תהיה יפה?', והוא משיב 'כן'. 'גם אם לא תהיה חכם?', אני ממשיך ושואל, והוא משיב: 'כן'. כשאני שואל מדוע, הוא משיב: 'כי אני קיים'. אז אני אומר: 'נכון, כי יש בך ערך שהוא מעבר לכל דבר, וגם לאשתך יש את זה'.

"נוצרת אצלם ההבנה שיש בהם משהו שהוא יותר מסך הנתונים שלהם. ההבנה הזאת מספיקה להתחיל לקבל אחריות שונה משהיתה להם עד כה על ניהול החיים. היא לא עושה משהו בגלל בעלה, אלא כיוון שזה נכון, זה נכון לשליחות המשותפת שלהם".  
 
גם בטיפול בציבור החילוני מרטין קורא לילד בשמו, כלומר משתמש במושג 'נקודה אלוקית'. "אני לא מסתיר דבר".

המושגים האלה לא מרתיעים אותם?

"להפך. הם באים אליי בגלל זה. הם רואים אותי וקונים את מה שאני מייצג. הם באים אליי כדי לחזק את יכולת הקיום שלהם. בתהליך הטיפול אני מביא אותם להכרה שהחיים שלהם יושפעו משינוי המבט על הסיפור האישי שלהם. לרבים מאיתנו יש חוסר בסיפור האישי. אני מביא אותם למקום שבו החוסר הופך ליתרון. פיטרו אותך? עכשיו תוכל לחשוב מה באמת אתה רוצה לעשות בחייך. גם הנקודה הזאת מבוססת על רציונל אמוני. הרי 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד'. כך גם עם קשיים שיש לנו בחינוך הילדים. כל קושי כזה הוא הזדמנות לברר אצלנו את נקודת האמת. אם הילד אומר שהוא לא רוצה לעשות משהו, זאת הזדמנות בשבילנו לשאול 'האם אני אומר לילד לבצע את הדבר כמו אוטומט או שאני מאמין במה שאני אומר?'".

אין דרך קלה, יש דרך נכונה

מספר שנים לאחר שהחל מרטין בעבודת הטיפול שלו הגיע אליו משגיח ב'ישיבה קטנה' (גילאי 13-16) ושאל כיצד הוא מצליח לגרום לזוגות שבאים אליו להכיר בערך עצמם, לקחת אחריות על חייהם ולצאת מהקשיים שבהם הם נתונים.

השניים נפגשו מספר פעמים, וניתחו את דרך הטיפול של מרטין. המשגיח הביא עמו עוד שבעה משגיחים, וכך יצא שפעם בשבוע, בין השעות עשר לחצות, התיישבו בקליניקה של מרטין שמונה משגיחים שרצו לדעת עוד על נפש האדם, ולהרחיב את ארגז הכלים שלהם כדי להגיע לנפשותיהם של הצעירים שעל חינוכם הם מופקדים.

"ההיענות שלהם היתה כל כך מרשימה והיכולת שלנו לעבוד ביחד היתה כל כך גדולה, שמזה התפתחה מערכת שבה אני נותן הרצאות פעמיים בשבוע לקבוצות של גברים שמעוניינות להגביר את היכולות הפנימיות שלהם לתקשר עם עצמם ועם סביבתם, ולחבר את תפקיד החינוך למקום גבוה ולא למקום של שוטרים וגנבים".

 עוד לפני מתן ההרצאות, העביר ד"ר מרטין שיעורים לאברכים החונכים בני ישיבות ומחזקים אותם. בתום אחת הסדרות האלה, הגיע אליו אדם והציג לו את ההרצאות שלו משוכתבות. העומד מולו אמר שרבים נעזרו בקובץ הזה, ומרטין ראה בכך רמז לכך שהתיאוריה שלו צריכה להגיע לאנשים רבים יותר. אז התחיל לעבוד על הספר 'קשר של השפעה'.

הספר החובק 260 עמודים (הוצאת פלדהיים) מציג וממחיש לקורא מגוון כלים פסיכולוגיים לטיפול במתבגר. אולם מרטין אינו מספק ספר בסגנון '10 כללים לפסיכולוגיה בגרוש'. הוא מפרט, מדגים ומסביר את המושגים החדשים שעלו בכל פרק. הקומות בספר לא תמיד מסודרות זו על גבי זו, אך מהמניפה שנפרשת לנגד עיניו הוא בהחלט יכול לספוג מבחר של כלים, שרובם נכונים בכל מערכת יחסים בינאישית: בני זוג, שיחה עם הילדה הקטנה ואפילו עם השכנה על ספסל בגינה.

כך ניתן למצוא גם הסברים על הקשבה והכלה, היחס לשונה והאזהרה מהזדהות יתר, וגם תקשורת רוחנית, אמונה בטוב של הנער המתבגר ובנקודה האלוקית שבו, יושר אישי ושכנוע פנימי עמוק באמיתות שאותן המטפל רוצה להעביר.

קראת לספרך 'קשר של השפעה'. בעולם המערבי לא נהוג להתערב בדילמות המוסריות העוברות על הנער. לעזור לו – כן, למשוך אותו להכרעה כזו או אחרת – לא.

"נכון, וזה אסון. אומרים בהומור על יהדות גרמניה, שבדרשות שלהם היו הרבה קושיות, והם היו נרדמים לפני שהיו מקבלים את התשובות. זה תהליך לא הוגן לתת קושייה בלי לתת תירוץ, במיוחד בדברים ערכיים. החברה מייחלת לגבולות. ההורים איבדו את העוצמה לומר 'זה מה שנכון כי ככה כתוב', 'זה מה שנכון כי זה נצחי'. ההורים צריכים לפעול מתוך שכנוע פנימי ולהקרין שהדברים נכונים. יש הרבה הורים חכמים, אבל לא משוכנעים. הייתי שמח מאוד אם הורים היו לוקחים אחריות לשכנע את עצמם במה שהם אומרים לילדים".

ספרו של מרטין קורא למבקש להשפיע – מחנך, הורה או יועץ – להיות מאופק ומחושב בתגובותיו ולא להיסחף אחר הרגש. מעל כל אלה, הוא דורש מן המטפל להיות כן וישר עם עצמו. אם אתה רוצה לחזק את אמונתו של הנער בבורא, עליך להיות בעל אמונה חזקה.

השיטה שלך תובענית מאוד. מחנך שרוצה להשתמש בה צריך לקרוא את הספר פעמים לא מעטות, להפנים ולעבוד על אישיותו.

"נכון, גם העולם תובע והחיים הם תובעניים. התובענות יכולה להיות רכה ויציבה, אבל חזקה".

אבל כדי שזה יקרה, אתה אמור להיות אדם עשוי היטב.

"זה הסיפור. אנחנו אמורים להיות עשויים היטב".

אבל אתה מדבר גם על הורים...

"אין דרך קלה, יש דרך נכונה, ראויה ומספקת. הסיפוק הוא לא מהתוצאה אלא מהדרך, מהשייכות".

אתה חושב שהתיאוריה שלך יצאה דווקא ממך משום שהעיניים של אנשים שעשו דרך אל היהדות הן רעננות יותר?

"ההיסטוריון שלי יגיד את זה", אומר מרטין וצוחק. "התהליך המרכזי הוא יצירת שינוי וחיפוש, וזה אפשרי רק אצל מי שיש לו בערה לדבר הזה, ואת ההכרה בערך החיים. זכיתי לזה". ניתן להוסיף שמרטין עצמו לא חושש משינויים אישיים, וייתכן שזו הסיבה שהוא מסוגל להעביר אחרים תהליך של שינוי.

חרדים על ספת הפסיכולוג

ד"ר מרטין (52) ואשתו, אורית, מאיירת ספרי ילדים, חזרו בתשובה לאחר נישואיהם. היום הם חובקים חמישה ילדים ושני נכדים. מי שאוהב לדבר בשפת המגזרים יאמר שבית מרטין שייך לזה החרדי. גם בלי להתעכב על משפחת מרטין הפרטית, עיקר בני הנוער וגם הזוגות עמם הוא עובד, מגיעים מן הפלח הזה של האוכלוסייה, והשיחה עמו מספקת חרך הצצה על הנעשה בעולם החרדי מבחינת טיפול וייעוץ. "אלף צבעים לשחור", אומר מרטין במהלך שיחתנו.

ובכל זאת: יש היום היפתחות גדולה יותר בציבור החרדי למטפלים וטיפול?

"יש היפתחות גדולה יותר שמבוססת על שני זרמים. הזרם שמחפש אלוקות, כלומר אנשים יראי שמיים, בעלי התנסויות בעבודת ה', שרוצים לקבל עוד כלים, ויש המעגל הרחב והאפור יותר, שמחפש מודרניזציה. הדברים בנויים כך שהחברה המערבית משפיעה, והיא מגבירה את החרדה. במקומה יורדת הפשטות. הצורך לחזק את המקום של החיוּת האלוקית גדל, כי חברת השפע מטשטשת. הפרטים מחוץ לאדם הופכים להיות יותר חשובים לו".

התחושה היא שבחברה החרדית הכל הרבה יותר צר ומלחיץ את המתבגר. בחברות אחרות, מתאים לך מוזיקה – לך על מוזיקה, מתאים לך מחשבים – לך על זה. פה כולם חייבים להיות למדנים.

"החברה החרדית היא עמוקה יותר. אולי המשטח צר יותר, אבל זה עמוק יותר, והחידוד שיש גבולות ושיש משמעות ושיש תפקיד חזק יותר בחברה החרדית, והוא נותן יותר בריאות מאשר הפתיחות".

אתה מדבר על מתן ערך עצמי לאדם. אבל בחברה כזאת, אם אין לבחור ראש שמתאים לגמרא אלא ראש אמנותי, מי יעריך אותו? מי יציע לו שידוך?

"צריכה להיות הצהרה, אבל יש הבדל בין רמת ההצהרה לרמת המעשה. ברמת המעשה, אנשים שאינם בעלי ראש עיוני מסתדרים יפה מאוד ומוצאים בת זוג שאין לה ראש עיוני, ואני פוגש זוגות מעשיים, הם זוגות נפלאים. תמיד יש החלק החמישי של השולחן ערוך, שבתוכו אדם מוצא את הדרך לתפקד בעולם, ויש מגוון עצום של אפשרויות".

הבנתי שיש לך חלום: לפתוח כולל ללימוד מוסר.

"אחרי שאנשים מסיימים את הסדנאות שלי, הם מרגישים צורך להמשיך עוד. חלקם נפגשים. הם, וגם אני, היינו רוצים להגיע למקום שבו היכולת לחוש את הייעוד והשליחות והרגשת האלוקות שבפנים יהיה חזק דיו כדי להשפיע על האחרים. וזה הולך רק עם קבוצה שתתעמק בזה ותפתח את העניין הזה".

חנוך לנער

הורים, כך תעברו את גיל ההתבגרות בשלום

הוא אכזרי ומכה ללא רחמים, הוא גורם לנדודי שינה ללא מעט הורים, ולעתים נדירות חרבו מסוגלת אף לקרוע משפחות לשני חלקים ויותר. קוראים לו גיל ההתבגרות.

ד"ר מרטין מסביר מעט על הרקע העומד מאחורי המושג המאיים הזה. בספרו הוא מביא נספח מורחב העוסק בגיל המדובר ובתהליכים העוברים על המתבגר. אחרי ככלות הכל, הספר שלו כולו עוסק בטיפול בנערים בגיל המדובר. 

"זהו גיל של שינוי", פותח מרטין. "מערכת כוחות הנפש נמצאת במצב של טלטלה. מצד אחד, יש מתקפה של גירויים שחלקם ביולוגיים וחלקם חברתיים, ומצד שני נמצאת הנשמה האלוקית והנער עובר תהליך של גיבוש. מדובר בתהליך קשה, שבו יש אי בהירות לגבי קיומו. מצד אחד החברה דורשת הרבה, הכי  הרבה, וזה גם גיל שבו ההורים כבר השקיעו עשר ו-15 שנה בנער ויש להם ציפיות. כל זה מוקרן לנער, והוא מתבלבל. הוא מקרין בלבול שיוצר פחד אצל ההורים.

כשההורים מקרינים ציפיות ופחדים בחזרה, נוצר מעגל שהוא מעגל היזון שלילי. הבן חושב 'אתמול הייתי בנו המתוק, והיום אני ילדו המאיים'. ואז נוצרים עימותים על רקע החינוך, ולעתים גם חילוקי דעות בין שני ההורים. זה המקום שבו נכנס הוויכוח על 'מי צודק' למרות שמה שחשוב זה 'מה נכון'".

יש לך כללי אצבע של 'עשה' ו'לא תעשה' להורים?

1. היה ישר עם ה' אלוקיך.

2. חשוב מה נכון ולא מי צודק.

3. היה מדויק בביטויים שלך.

4. הגבר את השיחות הרגשיות-רוחניות עם הנער, אל תוותר לו ואל תוותר עליו. שוחח איתו על מי הוא, מה הוא בא לעשות בעולם ומה עשה עד כה, במה הצליח ובמה טרם הצליח, מה הם כוחות הנפש שעזרו לו, כיצד התגבר על טעויותיו, היכן לא דייק בעבודת ה' שלו, כיצד יעשה שינוי, איך יתחרט בלי להיפגע, ועוד".

אתה בעד לוותר יותר לנערים מתבגרים? 

"סמכות הורית לא יכולה לבוא מצד האגו. היא יכולה לבוא מצד זה שיש לנו, ההורים, תפקיד בחיים. התפקיד הוא לעזור לך, בני היקר, בין אם אתה בן שלוש, 13 או 23. לעזור לך פירושו לסמן לך את הגבולות ולא לוותר לך עליהם בשום מקרה, כי יש לי, ההורה, חובת 'ואהבת לרעך כמוך', וכך הייתי רוצה שיעשו לי. יש לי חובה למנוע אותך מנפילות. יש לי חובה להתריע ויש לי חובה למחות. זה הצד שלי של לשים גבול. מצד שני, אני יודע שיש בך, בני, ניצוץ אלוקי, אני מעריך אותך ונמצא לרשותך, אבל לא מוותר. המערכת הדו-כיוונית הזאת יוצרת אמון".

מרטין מדבר על החשיבות של שימת גבולות. "המילה 'גבול' פירושה מקום שנוח להישען עליו. כדי להישען, אני צריך שמה שמולי לא יהיה ג'לי. בתהליך ההתבגרות שלהם, זקוקים הילדים לדמות חזקה. הילדים וההורים לא חייבים להיות בהסכמה או בנעימות. להורים יש מעמד שלא צריך לאבד אותו בשביל חנופה. ההורים צריכים להיות בהירים, לא מוותרים, אבל גם להיות בטוחים שבאדם שנמצא מולם יש הטוב שהוא קיבל מהם והטוב שהוא קיבל מבוראו".

בגיל ההתבגרות נמשכים הנערים ביתר שאת אל החברה מעודדת הצרכנות והמותגים. מרטין אומר שהתהליך הנכון הוא להיות כמה שפחות מחוברים לדבר הזה. "השמרנות אינה שמרנות ממיתה, היא שמרנות מחייה המאפשרת חיים בתוך העולם המבלבל, מרובה המוצרים ומקטין האדם, שהחברה המערבית נמצאת בו".

אבל הורה לא רוצה לאסור כל הזמן. הוא גם רוצה לאפשר.

"אני רוצה לאפשר לילד דבר אחד: להתחבר עם עצמו ועם הדמות האלוקית שבתוכו. זאת המטרה במאה ה-21. את כל השאר החברה כבר תעשה, היא תדאג לבלבולים, לשפע ולכל השאר".

אבל כשאני שמה גבולות צפופים מדי לילד שלי, עלולה להגיע תוצאה הפוכה.

"אני רוצה שהנער שמולי יזהה שיש ניצוץ אלוקי בתוכו, ויש סיבה ותכלית לכל. החברה מסביב מפחידה מאוד. יש טראומות בלי סוף, אלימות ברחובות ואפילו טילים בדרך. העולם הזה הוא מסוכן, ואם אין לך בורא עולם והכרה פנימית בקיומך המוצדק, ללא קשר להצלחותיך, אתה אבוד. אם אתה בכל זאת מצליח, זה בגלל כישורים שיישחקו עם הזמן, ואז, בגיל שלושים-ארבעים, תמצא את עצמך מאוכזב, עייף, ולא מבין איך בכלל עברת את השנים עד כה".

ofraax@gmail.com