בשבע 294: אחות קטנה גדולה

אסתי רמתי , כ"ד באייר תשס"ח

"הי, נחשון, מתי אתה מאמן אותי היום?", שאל אביתר את נחשון אחרי הלימודים וטפח לו על השכם. "אני משתפר, אה? אתה מאמן חבל על הזמן!".

נחשון חייך במבוכה. היה לו נחמד שאביתר התחבר אליו פתאום. לא שחסרו לנחשון חברים, אבל להיות חבר של אביתר, מלך הכיתה, היה משהו אחר לגמרי. פתאום הזמינו אותו לכל מיני בילויים, פתאום הוא היה במרכז העניינים... זאת היתה חוויה חדשה בשבילו, והוא די נהנה ממנה.

אבל במקרה הזה, הביטוי "חבל על הזמן" היה ממש מתאים. נחשון עמד לחגוג או-טו-טו בר-מצווה, והיו לו דברים דחופים יותר לעשות מאשר לאמן את אביתר בג'אגלינג. ללמוד את הפרשה, למשל. אבל מי יכול לסרב לאביתר? "ניפגש אצלך בחמש", אמר נחשון ורץ הביתה.

"הי, נחשון!", בירכה אותו אסתר, אחותו הקטנה. "תוכל לעזור לי בשיעורים אחרי שתאכל?".

"מצטער, אסתריקה", השיב נחשון, "אבל בחמש יש לי פגישה חשובה, ואני מוכרח להספיק עד אז ללמוד את שני".
אסתר התאכזבה. נחשון תמיד היה עוזר לה, אבל בזמן האחרון אין לו זמן בשבילה. "אין דבר", חשבה אסתר, "אולי אחרי בר-המצווה יהיה לו יותר זמן... וזה באמת מזכיר לי – אני מוכרחה להמשיך לעבוד על ההפתעה!".

בחמישה לחמש נחשון סגר את החומש, והלך לאביתר. הוא פגש אותו בחצר, זורק כדורים אל על. "הבאת את הדיאבולו שלך?", שאל אביתר. "בכדורים אני כבר מומחה, אבל אני מוכרח ללמוד לעבוד גם עם שאר ציוד הג'אגלינג!". כשאביתר קבע לעצמו מטרה, הוא לא נתן לשום דבר לעמוד בדרכו.

"אה... השארתי אותו בבית", אמר נחשון, "לא אמרת לי שאתה רוצה להתאמן עליו...".

"נו, באמת, זה ברור, לא?", התעצבן אביתר, "איך אני אלמד אם לא תביא את הציוד? אתה יודע שלי אין. נו, יאללה, אתה רץ להביא? אחרי זה נלך לאכול פיצה ביחד", הוא הוסיף, למראה פניו הנפולות של נחשון.

אז נחשון הלך וחזר, ולימד את אביתר טריקים משך שעה וחצי. "אני צריך רק עוד אימון או שניים...", אמר אביתר חצי לעצמו, "מחר ומחרתיים זה בסדר מבחינתך, נכון?" הוא קבע, ולנחשון לא נותר אלא להסכים.

בשבוע שאחר כך, נחשון פינה לעצמו מראש זמן לאימונים, אך להפתעתו, אביתר לא פנה אליו. הוא גם לא הציע לו להצטרף לחבר'ה למסע אופניים באזור, וגם לא הזמין אותו לנסוע איתם לגלידה בעיר. למען האמת, הוא בקושי אמר לו שלום. נחשון לא הבין מה קרה, ובאחת ההפסקות פנה אליו. "אביתר, מה קורה עם הג'אגלינג? היום יש לי זמן להיפגש, אם אתה רוצה".

"לא צריך", אמר אביתר בחיוך מעט מזלזל, "סבתא שלי קנתה לי חבילת ציוד חבל על הזמן, ואני מתאמן לבד. נראה לי שאני כבר יותר טוב ממך". והוא פנה והלך עם החבר'ה שלו.  
 
נחשון חזר הביתה כעוס ומצוברח. כמו שאמרנו, זה לא שלא היו לו חברים אחרים, אבל הסיפור נתן לו תחושה לא נעימה.
"נחשון, היום יש לך זמן לעזור לי?", ביקשה אסתר כשהוא נכנס הביתה. "לא", השיב נחשון קצרות ונכנס לחדר. אסתר משכה בכתפיה. "נו, אם אין לו זמן, אז אין לו", היא אמרה לעצמה. "אבל האמת היא שהוא נראה עצוב. אולי אני אתן לו את ההפתעה?". והיא הביאה את כרטיס הברכה הענק שהיא הכינה, שהיה מקושט בהמון תמונות של נחשון עם כתוביות מצחיקות, וניגשה לחדר שלו.

"הי, נחשון, זה בשבילך!", היא אמרה בחיוך, והושיטה לאחיה את הכרטיס המושקע. "וי! תודה!", אמר נחשון בהפתעה. הוא קרא את השורה הראשונה: "לנחשון, אחי הגדול! בהמון אהבה – אסתר".