חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 295ראשיהפצה

עשרת הגדולים - בגליון השבוע

עשרה ציוני דרך בתולדות הספרות הדתית במדינת ישראל.
05/06/08, 14:42
עמנואל שילה, עדי גרסיאל, אבי סגל, אסתי רמתי, עפרה לקס

כפי שנהוג לומר במקרים כאלה, הבחירה היתה קשה. אתגר יומרני הצבנו לעצמנו: לבחור, לרגל שבוע הספר, את עשרת הספרים הבולטים ביותר שנכתבו בידי יוצרים דתיים, או שזכו לחשיפה ותהודה בעיקר בקרב הקהל הדתי במדינת ישראל.
אין כאן מחקר מדעי המתבסס על קריטריונים ספרותיים נוקשים או על  נתוני מכירות - ובלאו הכי הספרות אינה מדע מדויק. אולם כמעט כל הספרים שבחרנו משלבים ערך ספרותי, מכירות משמעותיות, וברוב המקרים גם פריצת דרך לז'אנר שהיה עד אז מחוץ לתחום עבור היוצרים הדתיים. 

במסגרת ההתלבטות נותרו מחוץ למסגרת יוצרים קנוניים שומרי מצוות כש"י עגנון והמשוררת זלדה, כיוון שהעדפנו להתמקד במי שכתיבתם נובעת מתוך הווי החברה הדתית שהתגבשה במדינת ישראל המתחדשת. גם ספרות תורנית מובהקת לא נכללה בפרויקט, ועל כן לא תמצאו בו רבי-מכר כמו 'אמונות' של הרב ישראל הס או 'עיונים' של נחמה ליבוביץ'. לא כללנו גם ספרי שירה, בין השאר בשל העובדה שהמכירות של סוגה זו כמעט תמיד זעומות, והיא מותירה את רישומה בקהל מצומצם, גם אם איכותי.

במהלך העבודה על הפרויקט נוכחנו שבין הספרים שהצליחו במגזר הדתי יש מקום בולט לספרות ילדים, אולי בזכות ריבוי הילדים במגזר, אולי משום שעבור מבוגרים קריאת ספרים נתפשת כמותרות, ואולי פשוט משום שקל יותר לכתוב לילדים.
מיעוט ספרי הפרוזה שברשימה עושה עוול מסוים למאמצים היפים שכבר החלו להניב תוצאות בתחום. אך בינתיים, פרט לספרי הרב חיים סבתו, קשה להצביע על ספרי פרוזה שזכו לתפוצה רחבה ותהודה רבה. הפריחה המתחדשת של ספרות הפרוזה במגזר הדתי בשנים האחרונות נותנת יסוד לתקווה כי בעוד כמה שנים ניתן יהיה להרכיב רשימה מאוזנת יותר.

תיאום כוונות / הרב חיים סבתו

"איפה הסופרים שלכם", קריאתו המיתולוגית של עמוס עוז לתושבי עפרה, מתחילה לקבל מענה בשנים האחרונות. ספרי פרוזה של מתנחלים, או של כותבים דתיים אחרים, יוצאים לאור על ידי הוצאות נחשבות בקצב של כמה בשנה.

רוב הכותבים הוציאו עד כה ספר אחד, מקסימום שניים, וספק אם הם כבר ראויים להיחשב כסופרים. בין כולם בולטת בעקביותה, באיכותה, בהצלחתה המסחרית ובהערכה הרחבה לה זכתה - דווקא יצירתו של מי שספרותו אינה אומנותו, הרב חיים סבתו.

ארבעה רבי-מכר הוציא הרב סבתו תוך עשר שנים (כולם בהוצאת 'ידיעות אחרונות'), הבולט והמצליח שבכולם הוא 'תיאום כוונות'.

הספר, בו מגולל הרב סבתו את חוויותיו כלוחם בן-ישיבה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, אולי אינו מאפיין במובהק את יצירתו של מחבר 'אמת מארץ תצמח', 'כעפעפי שחר' ו'בואי הרוח'. אולם דווקא החיבור לחוויה הטראומטית הכלל-ישראלית של אותה מלחמה קשה הפך את 'תיאום כוונות' להצלחה ספרותית (זכייה בפרס ספיר וביקורות מחמיאות) וגם מסחרית.

שם הספר מבטא את רוחו: תיאום הכוונות של תותח הטנק, אל מול תיאום הכוונות בתפילה. העברית המיוחדת, שדומה שהיא ממשיכת דרכו של עגנון משתלבת היטב בספר זה יחד עם ההתמודדות האמונית עם אימי המלחמה. הסרט, שהופק על בסיס הספר, הוסיף אף הוא לפופולריות שלו.

תיאום כוונות הפך את הרב סבתו לסופר מוכר לא רק במגזר הדתי, והקנה לו הערכה רבה גם בזכות אישיותו המשלבת אמונה ואומנות. הצלחת הספר היוותה תמריץ להוצאות הספרים לטפח ספרות אמונית, ונתנה השראה ליוצרים דתיים צעירים לנסות את כוחם בכתיבה.

מכתבים לטליה / דב אינדיג

כמובן שאי אפשר להשוות, אבל לאחר ההסתייגות נאמר בכל זאת: מאז ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי לא היה ויכוח מרתק שכזה על היהדות, אמונתה, מצוותיה ואורחותיה.

דב אינדיג, תלמיד ישיבת הסדר, השיב במשך כשנתיים באריכות ובהתמדה למכתביה של טליה, קיבוצניקית בגיל תיכון מצפון הארץ, שאביה המליץ לה להפנות אליו את שאלותיה על היהדות לאחר שהכיר אותו בשירות מילואים משותף. טליה קראה בשקיקה, והגיבה לעיתים בהסכמה ולפעמים בקושיות נוספות, כשהערכתה לדב ולאמונה שהוא מייצג גוברת ממכתב למכתב.

סיפור המסגרת הסתיים באורח טרגי. ערב יום הכיפורים תשל"ד כותבת טליה לדב את המכתב האחרון בשרשרת, בו היא מבשרת לו על כוונתה, על רקע החשש מפני מלחמה עם סוריה ובזכות השפעתו המתמשכת עליה, לצום ולהתפלל ביום הקדוש לראשונה בחייה. אבל את המכתב הזה דב כבר לא קרא. בעיצומו של יום הוא הוזעק לחזית הצפון ושם נפל בקרבות השריון, כמתואר בהרחבה בספר אחר - 'תיאום כוונות' , שכתב חברו הרב חיים סבתו (ע"ע).

למעלה מעשרים שנה נשמרו מכתביו של דב הי"ד, עד שקם להם גואל בדמות חברו חגי בן-ארצי, שערך והוציא לאור (הוצאת 'ידיעות אחרונות') את חלופת המכתבים המרגשת והמאלפת בין בן-הישיבה לקיבוצניקית.

'מכתבים לטליה' כבש בסערה את לבו של הנוער הדתי, ומופץ גם בציבור החילוני על ידי גופים שעוסקים בהפצת יהדות. השילוב שבין סיפור רקע מרתק ואותנטי לבין הסברים קריאים וידידותיים שנוסחו עבור תלמידת תיכון ונכתבו מתוך ידע רחב, כישרון ואמונה יוקדת, הופכים את 'מכתבים לטליה' לשער כניסה מצוין להכרת האמונה היהודית ולדיונים על נושאי יהדות ומודרנה.

כמי שמכתביה תופסים בערך שליש מן הספר, ראויה טליה לדעתי להיחשב גם היא כאחד ממחבריו. אבל טליה, שלאחר נפילתו של דב המשיכה במסלול שבתוכו צמחה ובנתה את חייה בקיבוץ, מעדיפה לוותר על הקרדיט שלה ברב-המכר הזה, ולהמשיך לשמור על אלמוניותה.

אורי אורבך / אולי בשבת יזרקו סוכריות

עד אמצע שנות ה-90 לא זכה הציבור הדתי לייצוג הולם בתקשורת הכללית, ואז הגיע אורי אורבך. עד אמצע שנות ה-90 לא זכה הילד הדתי לייצוג הולם בספרות הילדים הכללית, ואז הגיע אורי אורבך. המשופם הנצחי, שהיה מוכר אז בעיקר כמייסד ועורך עיתון הילדים 'אותיות' וכעורך מדור סאטירי ב'נקודה', הביא לבתי ישראל את בשורת "תעיפו מכאן את מוסר ההשכל". ספרו מ-1996 'אולי בשבת יזרקו סוכריות', הראשון בסדרת ספרים מחורזים על חיי הילד הדתי, הציג בפני העולם את היופי שביהדות: גדלים בה ילדים ממש רגילים.

בהשראת ספריו של יהודה אטלס ('והילד הזה הוא אני'), כתב אורבך על הווי הילד הדתי: זה שמשחק כדורגל עם כיפה ביד, זה שחותך המון נייר טואלט לשבת, וזה שמנשק בטעות ספר שנפל ומגלה שמדובר ב'קופיקו'. ההומור טוב-הלב, שטיפל באופן הוגן בדתיים וחילונים כאחד, התקבל באותו לב טוב על ידי שני הצדדים. שותף מלא להצלחת הסדרה היה מאייר צעיר ומוכשר בשם שי צ'רקה, שכבר אז שיחק אותה בגדול, בין היתר כמעצב בובות 'החרצופים'.

בשבתו כמראיין-אורח ברשת ב', ניצל אורבך את ההזדמנות והקריא קטעים מהשירים באוזני הציבור הרחב (אז עדיין האזין ציבור רחב לרשת ב'), והשאר היסטוריה: דמות הדתי שודרגה בספרות ובתקשורת, ילדי המגזר זכו לספרים שנכתבו עליהם, אורבך הפך לתאגיד, וכל מיני דתיים הגיעו למסקנה ש"הטובים לתקשורת", וגם קצת לספרות. רק הילד הדתי (או הדתייה, או החרדי) נותר אותו ילד חביב ומעלה חיוך גם בארבעת הספרים הבאים בסדרה. והעיקר, ילד רגיל ככל הילדים, למעט העובדה שהם נולדו בשני לשישי או בעשרים לעשירי, ורק הוא נולד בתאריך עברי.

חגי סגל / התנחלות דמה

"אין סאטירה בימין", הסיסמה המרגיזה הזו ביטאה הלך מחשבה ששלט בתקשורת הישראלית עד לפני כשני עשורים. כיום, כשאפשר להרכיב יותר ממניין של סאטיריקנים דתיים (וגם עזרת נשים מכובדת), האמירה השמאלנית הישנה נראית שייכת לעידן אחר.

אחד מהמבשרים של המהפכה השקטה הזו היה 'התנחלות דמה', אוסף של פיליטונים א-לה אפרים קישון ז"ל, שכתב בשנת תשנ"ב (92') חגי סגל.

הספר שיצא לאור בהוצאת ספריית בית-אל, נולד מהמדור הסאטירי 'שיישאר בינינו' בירחון מועצת מטה-בנימין. אולם ל'התנחלות דמה' יש הרבה יותר מזכות ראשונים – מדובר ביצירה יוצאת דופן, שלמעשה טרם קמו לה יורשים. הספר, בדרכו המעודנת מפנה את חיצי הסאטירה פנימה, ולא פחות מאשר כלפי קודש הקודשים של המפעל – ההתנחלות. זהו "יומנו הכמוס של יישוב יהודי מתבגר מעבר לקו-הירוק", כפי שהוא מתואר בכריכה האחורית, והוא עוסק ב"מאבקיו העקובים עם מבקשי נפשו, ערבים כיהודים. בעיקר יהודים".

בין שלל הטיפוסים המאכלסים את דפי הספר: הרב נחמיה טהורי, "מרא דאתרא, נולד בכפר הרא"ה וגדל בישיבת 'מרכז הרב'..." פרשטיג הפעלתן, בוריס, העולה הישן מבריה"מ שמאשים את גוש אמונים בשמאלנות וכמובן ר' מוישה, שאמנם אינו מתגורר פיזית ביישוב אך מחזיק ב-98 אחוז ממניותיו.

יחסי האהבה-שנאה עם גורמי הצבא, התיעוב והחנופה כלפי התקשורת, 'ההתחרדות', ניצני הפמיניזם הדתי וגם בעיות הגינון ושיחות המכולת – כל אלה משמשים קרקע סאטירית פורה עבור סגל, הרבה לפני שמישהו חשב על ערוצי 'היהדות' באינטרנט.

הנה דוגמה: "חברים, הוא (יענקל'ה) פותח ואומר, אין צורך להסביר מדוע התקבצנו פה. הערבים מרימים ראש ואנחנו משפילים זנב... הגיעו מים עד נפש. צורה לנו אם לא תצא מכאן הערב החלטה לביצוע". "מועצת יש"ע יושנים", קוטע אותו עצבני אחד מקרית ארבע, אפילו ר' מוישה ישן".

ככה זה, לסאטירה טובה אין תאריך תפוגה.

שמחה רז / איש צדיק היה

יום אחד, בביתו של הסופר והרב שמחה רז צלצל הטלפון. על הקו היתה אישה חרדית עלומת שם מבית וגן. "שלום", היא אמרה, "רק רציתי לספר לך שקראתי את ספרך 'צדיק יסוד עולם'. קראתי אותו פעמיים". הרב שמחה רז שמח לשמוע. "אבל לא בשביל זה אני מצלצלת", היא המשיכה. "כשסיימתי לקרוא את הספר, החלטתי שאי אפשר שספר כזה יישאר רק באוויר, חייבים להשתנות בעקבותיו. אז קיבלתי על עצמי שתי קבלות, והיום עשיתי שני מעשים טובים בזכותו. זה מה שרציתי לומר". והיא ניתקה.

כפי הנראה, המטלפנת האלמונית אינה לבד. קשה לקרוא את 'איש צדיק היה' ואת ספר ההמשך 'צדיק יסוד עולם' ולא להפוך לאדם קצת (או הרבה) יותר טוב. דמותו המופלאה של הצדיק הירושלמי  הרב אריה לוין זצ"ל נוגעת בנו בעד המילים הכתובות, ומשאירה אותנו עם געגוע אמיתי ליד החמה ולעיניים הצוחקות.

חסד גדול עשה איתנו הרב שמחה רז. בגיל 12 הוא זכה להכיר את ר' אריה מקרוב, ולאחר פטירתו עמל על איסוף חומרים אודותיו ועל כתיבתם בלשונו הבהירה והנעימה. כך זכינו לפגוש את גאון החסד ר' אריה, אבי האסירים, שחסדיו ממשיכים להדהד גם שנים רבות אחרי פטירתו. מסתבר שגם בדורנו הציני – ואולי דווקא בו – יש צמא לדמות טהורה, נטולת אינטרסים, שכל כולה אמונה וטוב לב, והביקוש האדיר לספר יעיד: עד כה הוא הודפס בכשלושים מהדורות, שהם כמאתיים אלף ספרים.  
 
שי צ'רקה / בבא


בבא כבר בן 12, וייתכן שזאת הסיבה לתחושה שהוא בעצם תמיד היה שם: נלחם ברומאים, ממחיש משניות ומתאמץ להבין את פרשת השבוע. אבל הולדתו של בבא, והספר הראשון בסידרה (הוצאת מודן תשנז') היא בלי ספק ציון דרך בהתפתחות הקומיקס הישראלי בכלל והספרות הדתית בפרט.

שי צ'רקה, אביו של בבא, ברא וגידל אותו בין דפי עיתון הילדים 'אותיות'. זה לא שהעיתונות הילדים הדתית לא הכילה סיפורי קומיקס, אבל צ'רקה הגדיל לעשות. אם עד אליו היו דמויות נערים נלחמים בפושע/ היצר הרע/ מלך הרומי הרשע, הרי שצ'רקה הלך על הדבר האמיתי: משניות. הוא המציא יצור קריקטוריסטי בעל אופי מיוחד שבכל פעם נזרק למשנה חדשה במסכת אחרת. כך העניקו בבא המפסידן הנמוך בעל האף האינסופי, וחברו זוטא הגבוה בעל הזיפים, נופך מיוחד ללשונה של המשנה ולמשמעותה. 

צ'רקה, תמיד עם קריצה, סיפק פרשנות מיוחדת למשניות, ובכך הרחיב את עולמם של הילדים (ואת זה של המבוגרים שהציצו מאחורי גבם), וקירב אליהם את עולמם של חכמים על הלבוש, הסביבה והאווירה של ימי המשנה והמדרש.
בתוך כל אלה התמיד צ'רקה להכניס מוטיבים מן האומנות הכלל עולמית, באופן השולח מסרים תת קרקעיים למי שהעולם הזה מוכר לו.

מצד שני, משניות שנלמדו ברצינות מרובה קיבלו פירוש אחר, הומוריסטי, מה שלא תמיד היה לרוחו של קהל הקוראים הפוטנציאלי. הדילמה הלכה והחריפה בספרים הבאים, עם העברתו של בבא במנהרת הזמן לתקופת התנ"ך, שם הפך ליוסף, לשמשון וגם לדוד המלך.

הדילמה הזאת הונחה כבר לפני 5 שנים לפיתחו של הרב יעקב אריאל שהשיב על השאלה איך להתייחס לספריו של צ'רקה "אין ספק שכוונתו של שי צ'רקה טובה ויש ילדים הנעזרים בציוריו ללמוד תורה וליהנות ממנה. מי שסובר אחרת שלא ישתמש בספריו".

הוצאת מודן אמנם איננה מפרסמת את נתוני המכירות של ספריה, אבל בבא הוא אישיות מפורסמת עד מאוד במגזר, והעובדה שצ'רקה ממשיך וכותב עליו, מעידה על עדת מעריצים לא מצומצמת.

את המחמאה הגדולה ביותר קיבל צ'רקה, שהוא גם מאייר, קריקטוריסט ועוד כל מיני דברים, מאלי אשד. זה האחרון כתב ב'הארץ' שצ'רקה הוא אמן הקומיקס השני המצליח ביותר בארץ. וזה הישג נאה. בהחלט.

דוד בן יוסף / 'האם יש סיכוי לאהבה'

ספרו הראשון של דוד בן יוסף 'האם יש סיכוי לאהבה', ראה אור לפני 24 שנים. הייתה זו תקופה שבה החלו לפרוח סיפרי האמונה לצעירים ולבני נוער (זוכרים את 'אמונות' של הרב ישראל הס, שיצא כמה שנים לפני כן?). באותה תקופה היה נדמה כי הדור שגדל כדתי- לאומי מבית לא מתבייש לשאול ובקול, ואולי החידוש היותר משמעותי היה שהמבוגרים מעזים להתמודד, ומשיבים.

לתוך המקום הזה נכנס ספרו של דוד בן יוסף הנותן מענה לשאלות אמונה בפרט ותהיות קיומיות בכלל. 'האם יש סיכוי לאהבה' היה במשך שנים ספר חובה לכל חניך ב'בני עקיבא' וב'עזרא'. יכולת למצוא אותו תחת בית שחיו של כל בחור ישיבה כמו גם בארוניתה של כל סטודנטית צעירה (המדרשות, תסלחנה הבנות, היו אז בחיתוליהן). ספרו של בן יוסף, שנמכר באלפי ואולי עשרות אלפי עותקים (ההוצאה, כך נראה, כבר לא קיימת) יורד לעומקן של שאלות האמונה בלי לחשוש. בן יוסף לא עושה זאת באופן פורמלי כשאלה ותשובה, אלא מציג את הדברים כחלופת מכתבים בינו ובין אישה בשם מרים. בן יוסף איננו מתיימר לדעת את כל התשובות. הוא מספר סיפורים עם לקח מאיר עיניים בצד כאב צובט, מציג תובנות ותחושות, ואינו מתבייש לומר 'איני יודע'. בן יוסף משתף את מרים ואת הקוראים כולם בסיפורו האישי: התייתמותו מאימו בגיל צעיר ואובדנה של אחותו, העובדה שקץ במאה שערים, בה גדל, בין היתר בגלל חיצי הלעג שספג בהיותו 'ילד עם פיאות', והליכתו למחוזות אחרים.

נדמה כי כנותו של בן יוסף, העמדה ה'לא יודעת כל' שהוא תפס, הסגנון המיוחד והזורם שלו, וכמובן המסר של אהבת הבריות, אהבת החיים ובריאות נפשית ופיזית, שבו את ליבם של קוראים רבים.

לבן יוסף היו ספרים נוספים, בתחומי החינוך, הבריאות הפיזית והחוסן הנפשי. באתר ויקיפדיה נכתב כי בן שלמה אינו שומר את זכויות ספריו לעצמו משום ש"כל הזכויות שמורות לכל אחד מיצורי האנוש שרואה את עצמו תמיד בכיוון תיקון ומאמין שאין גבול לשכלול טיב הנגו"ן: נפש גוף ונשמה".

רונית לוינשטיין / תריסים ירוקים פתוחים

רונית לוינשטיין בכלל לא התכוונה להיות סופרת, אבל עם זאת, הספר הראשון שכתבה, עוצב כראשון מתוך סידרה. לוינשטיין, מורה במקצועה, פנתה אל הכתיבה בעקבות שכנועים והפצרות של הרבנית אסתר שטרנברג, שטענה שאין לילדים מה לקרוא ושלוינשטיין היא האדם הנכון להקיש על המקלדת. וכשהיא התיישבה ליד מסך המחשב, התחילו המילים לזרום.

ספר הביכורים שלה, 'תריסים ירוקים פתוחים' מספר על נערה, ראובנה שמה, שמקבלת, כמו כל בנות כיתתה, פנקס בו עליה לתעד את המסע שהיא עושה בעקבות שמה. ראובנה, בעל השם המקורי, חושפת באיטיות טפח אחר טפח מחייו של סבה האהוב, ודרכם את תולדותיה של המושבה זיכרון יעקב. בהמשך היא מגלה סוד גדול ושמור מעברו, מה שמפתיע אותה ומבלבל אותה מאוד.

יודעי דבר עימם התייעצה לוינשטיין אמרו לה שהיא צריכה לייעד את ספריה לקהל יעד מסוים, כמו כן, הוסיפו, כדאי ומומלץ לכתוב מתוך עולם שהיא מכירה. כך יצא שלוינשטיין ייעדה את ספרה לציבור הדתי. בהוצאת הספרים אמרו שזהו דווקא ספר לציבור הכללי וגם היום אומרים ב'ידיעות אחרונות ספרים' ש"הספר מאוד מצליח. קוראים רבים כלל לא יודעים שהסופרת היא דתייה". לוינשטיין מסבירה זאת בכך שהיא מתרחקת מכל דידקטיות ('קם, התלבש, נטל ידיים') ומהימנעותה העיקשת לומר לקורא מה עליו לחוש בכל רגע נתון. הספר, אל דאגה, מלא בתוכן, מוסר, מורשת ואהבת הארץ, אך לוינשטיין עושה זאת בדרך מעניינת ועקיפה, כך שכיף לילדים לקרוא. 

'תריסים ירוקים פתוחים' נכנס ל'מצעד הספרים' של משרד החינוך והיא אף נבחרה לסופרת האהובה על הילדים.
כיום, שנתיים וחצי אחרי הוצאת הספר הראשון, לוינשטיין יכולה כבר לעטות את אדרת הסופרת. לאחרונה יצא לאור 'בין ים לים' ספרה הרביעי בסדרת 'מסע בעקבות שמי' ש'תריסים' הוא הראשון בו. שני ספריה האחרים (והמומלצים גם כן) הם: 'נס של אהבה' ו'מעבר לפינה'.

יוכבד סגל / כה עשו חכמינו

כידוע, אחת הדרכים לדרג פופולריות של חפצים היא לפי מצב הצבירה שלהם. אצלנו, חמשת הכרכים של "כה עשו חכמינו" מרופטים למשעי, ולא בכדי.

בלי איורים צבעוניים, בלי מכתבים מארנבים ובלי חורי הצצה, עיבודיה של יוכבד סגל לאגדות חז"ל ממשיכים לרתק ילדים דור אחרי דור. הם ציוד הכרחי לגננת ולמורה בכיתות הנמוכות, ולמען האמת, קשה לדמיין ילדות בחברה דתית בלעדיהם. מעל 9,000 אזכורים קיימים ב'גוגל' לסדרה, ולמרות שהספרים יצאו לפני יותר מארבעים שנה, רק בחודשים האחרונים נמכרו כאלפיים עותקים מהמהדורה המחודשת שלו.

אז מה הפך אוסף דפים לגננות לסדרה מיתולוגית? אין ספק שחומר הגלם הוא גורם מכריע – למדרשים כנראה אותה יכולת פלאית כשל סיפורי התורה לדבר אל כל אחד לפי רמתו. אך ללא עבודתה המאומצת של יוכבד סגל, שנעשתה בדחילו ורחימו מפני האחריות שבדבר, כדבריה, אוצרות חז"ל היו נשארים עבור רובנו נעולים. ומדובר במאות סיפורים: אני התחלתי לייחס ל"כועשו" (הכינוי הביתי שלנו) סגולות ניסיות כמעט בתקופה שסיפרתי ממנו באופן אקראי סיפורי לילה טוב לילדים. משך חודשים ארוכים הצלחתי למצוא, מדי לילה, עוד סיפור שהתחבא, ועוד אחד, ונדמה היה שהספר פשוט לא נגמר.

ורק הערה לסיום: אישה למדנית הזכירה לי שעם כל הקסם, אסור לשכוח שמדובר בעיבוד לגיל הרך. כשמתבגרים, מומלץ ללמוד וללמד את המדרשים מעט יותר בעיון.

שלום לך אורחת / רבקה אליצור

ספרים בני זמננו על עולמם של הילד הדתי והמשפחה הדתית כמעט שלא היו בנמצא לפני כארבעים שנה. מכאן מקומו המיוחד של ספר הילדים המצוין 'שלום לך אורחת' (הוצאת מורשת) בזכרונות ילדותו של דור שלם.

אמי עליה השלום, שאהבה את הספר ואהבה לספר לנו מתוכו, גם נתנה לנו בכל שבוע הדגמה חיה של השיר 'מהר מהר', שמתאר את המעבר החד מעבודות יום שישי אל שלוות השבת. כמו האם בשיר הזה, גם אמא ע"ה כאילו הפכה לאדם אחר רגע לאחר הדלקת הנרות, כשעל פניה השלוות והמאירות לא נותר זכר מהמתח והעצבנות של ההכנות הלחוצות שאותן סיימה לפני רגע: הנה שבת בבית פנימה / את הנרות הנה הדליקה אמא / ויש עכשיו לאמא פנאי / ושוב היא מקשיבה אליי / ולא תאמר עוד: רוץ וברח / אל תסתובב פה במטבח / כי תחייך, וכך תאמר: / שבת שלום ומבורך //

לא נשכח גם את "איזה פלא איזה פלא / מי הילדים האלה / רחוצים וחפופים / וכל-כך כל-כך יפים // ; את דני-דן הלא-פחדן שמתעקש לגעת בתנור למרות שזה "מאוד מאוד אסור"; את תמר בת השנתיים שסוחבת כל דבר, אבל מכחישה בתוקף שהיא שובבה; את 'רותי חמץ' שנעלמה בערב פסח ונמצאה ישנה בארון בעת בדיקת חמץ; את הסיפור על הילד שהזליף מים על אחיו התינוק כדי שיגדל כבר; את הילדה הקטנה שהראתה לאחיה הגדול מי לא מסוגל ללמוד בתיקון ליל שבועות (ניצנים של פמיניזם?), ואת המלך העריץ בלבול, שהפך לתרנגול.

כאשר גדלנו ולמדנו להכיר את משפחת האצולה הדתית-לאומית-מתנחלית שטיפחה מחברת הספר, רבקה אליצור, הבנו גם מדוע הילד שהולך לכיתה א' נקרא אורי, ותהינו האם התעקשותה של ורד הפעוטה להסתדר "לבד לבד" בישרה את התפתחותה העתידית של ילדת המשפחה שגדלה להיות פובליציסטית דעתנית ודוקטור לתלמוד.

על מדף הספרים של ילדיי יש כבר לא מעט ספרים שנכתבו עבור ילדי המשפחה הדתית. גם גרסת וידיאו מוסיקלית נעימה וססגונית של כמה משירי הספר, בהפקת הבמאי והתסריטאי מולי קימל והמלחינה תמר קירשנבאום, יצאה לשוק לפני למעלה מעשור.

ועדיין, גם אחרי למעלה מארבעה עשורים, הספר היפה והתמים לא איבד כמעט כלום, לא מחינו ולא מהרלוונטיות שלו.