בשבע 296: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , י"ב בסיון תשס"ח

המועמד האולטימטיבי

כמו זה נראה כעת, אנו נכנסים לתקופה של בחירות. וכדי שהציבור יוכל לבחור פעם נוספת את המנהיג הטוב, המוכשר וההגון ביותר, אנו מביאים השבוע ראיון בלעדי עם המועמד לראשות הממשלה הבאה.

"שלום לך, האם תוכל בבקשה לענות על מספר שאלות?"
"זה לא אני!"
"סליחה?"
"וגם אם זה אני – הכול היה חוקי. וגם אם זה לא חוקי – זה לא יגיע לידי כתב אישום".
"לא התכוונתי לשאלות כאלו. בסך הכול זהו ראיון עיתונאי, ואני מבקש לשאול על הבחירות הקרובות: מה עושה אותך מועמד מתאים לראשות הממשלה".
"מוסר וערכים, בדיוק בסדר הזה".
"טוב... ומה עוד?"
"ובכן, יש לי המון ניסיון בהנהגת המדינה".
"האם הניסיון הזה לא היה כושל?"
"בוודאי כושל, מה חשבת? שאני אדע להפיק לקחים מניסיון שהצליח? הכי חשוב זה ללמוד מהכישלון. לכן אני מתכוון להיות ראש ממשלה גרוע גם בעתיד, כדי שאוכל ללמוד הרבה יותר".
"אני מבין".
"אבל הכי חשוב זה ערכים ומוסר, בדיוק בסדר הזה".
"רגע, אבל מהן הדעות שלך? למשל, האם אתה בעד ויתור על הגולן?"
"זה תלוי".
"תלוי במה?"
"תלוי אם אני בקואליציה או באופוזיציה. אם אני באופוזיציה – אני נגד, ואם בקואליציה – אז בכיף, למה לא".
"ומה בעניין המתקפה הגדולה בעזה?"
"תלוי. אם אני באופוזיציה – אני בעד, ואם בקואליציה – אז נגד... רגע, יש עוד משהו: אם אני בקואליציה אבל מסובך בחקירות – אז אני בכל זאת בעד".
"אולי נסיים בנימה אישית: ממה אתה הכי נהנה בעבודתך המקצועית?"
"יותר מכל אני נהנה לשוחח עם האזרח הקטן, עם הפועל הפשוט שאני פוגש כמעט מדי יום".
"זה נהדר, מה אתה שומע ממנו?"
"בדרך כלל הוא אומר: האם המסאז' לשביעות רצונך, אדוני? מובן שהוא אומר את זה באיטלקית".
"ולסיכום: האם יש לך מסר לאומה לקראת הבחירות?"
"כן, אבל רגע, תן לי להסתכל ישר במצלמה. אזרחים יקרים, אנחנו עומדים בפני בחירות גורליות לעם ישראל. אני מקווה שתבחרו בי. וגם אם לא, מילא – מקסימום נתראה בעוד שנתיים, ביי".

חיים בזמן שאול

איזה גבר השאול מופז הזה, הא? אני מעריץ את האיש הזה, איך שהוא מדבר על האיראנים. ככה מדבר מנהיג חזק, להפציץ להם ת'צורה, לא כמו האחרים שרק מפחדים להיראות טיפשים. מופז לא מפחד, למה הוא כזה גבר שיכול להפציץ מדינות אפילו ממשרד התחבורה. גם בממשלה הבאה, כשיהיה השר לפיתוח אזורי, גם משם הוא יפציץ את איראן ועיראק וכולם. גבר-גבר.

אני בכלל לא מבין למה אומרים שמחיר הנפט עלה בגלל מופז. הרי ברגע שמופז מתכונן להתקיף, ברור שאנחנו ננצח ואחר כך יהיה שקט במזרח התיכון. כן, עד כדי כך אני סומך עליו. למה אתם חושבים שהוא יושב בממשלה הזאת? כדי להתעסק עם שטויות כמו תאונות דרכים? נו באמת. מופז נמצא שם כדי לדאוג לתיקון הליקויים ממלחמת לבנון השנייה, לוודא שהצבא שלנו יהיה מוכן למלחמה למרות כל הרמטכ"לים הפאשלונרים שהזניחו אותו במשך שנים וששכחתי את שמם.

מדבר כל כך יפה, שאול מופז. ולא כמו הפוליטיקאים האלה שמדברים פעם בשבוע סתם כדי להיות בחדשות. מופז יכול לשתוק במשך שנים, ופתאום בחודש אחד הוא מוציא 20 אלף כותרות לעיתונים: פעם זה איראן ופעם ציפי לבני, פעם הוא בונה בית ברמת הגולן ופעם משחרר רוצחים תמורת גלעד שליט, פעם מדיניות השמיים הפתוחים ופעם מהפכה בנהיגה, וכל הידיעות האלו באים משיקולים ענייניים בלבד, לא משום שיקול אחר. איך אני יודע? זה כתוב בבלוג הנחמד שלו שנפתח ממש השבוע.

חמסה עלינו

א. "המטוטלת קרובה יותר לפעולה צבאית נרחבת בעזה מאשר להסדר רגיעה", אמר ראש הממשלה עם שובו מארה"ב. אבל השאלה היא לא לאן המטוטלת קרובה יותר, אדוני ראש הממשלה, אלא למה היא אף פעם לא זזה.

ב. יותר מפעם אחת בעבר הוכחתי את חוסר כישרוני כנביא, ומן הסתם זה מה שאני עושה גם כעת. ובכל זאת: ברק אובמה עומד להיות נשיא ארה"ב הבא, תרשמו ותתכוננו.

ג. שפע ברכות ותשבחות לראש עיריית חולון, מוטי ששון, המסרב לממן את אלופת המדינה הטרייה בכדורסל, הפועל חולון, ומעדיף להשקיע את הכסף בעניינים שוליים כמו חינוך, רווחה ופיתוח העיר. וזה באמת לא בגלל שאני אוהד מכבי.

ד. אני לא מסוג האנשים הקונים את הספרים לפי ציור העטיפה שלהם, אבל אם הייתי אדם כזה – 'אחד מאלף' של מירה קדר היה בוודאי הרכישה הראשונה שלי.

ה. והנה ספר שדווקא קראתי ואף נהניתי: 'הרב של הקרקס' של העיתונאי החרדי יאיר חסדיאל. זהו קובץ סיפורים העוסק בעולם החרדי ומשלב שפה עברית-יהודית גבוהה בתיאורים ישראליים עכשוויים. אבל עם כל הכבוד ללשון המענגת ועתירת הדימויים (מדי), אותי תפסו בעיקר הבנת נפש האדם של המחבר וחוש ההומור האירוני הנפלא השזור בספר לכל אורכו.

יודע את מקומי

את הסיפור 'כשהכריש והדג נפגשו לראשונה' כתב גלעד שליט בגיל 11, תשע שנים לפני שנחטף על ידי מחבלים פלשתינים. כחלק מהמאמץ הלא-מלחמתי להשיבו, הוציאו הוריו את הסיפור כספר ילדים מאויר שכל הכנסותיו קודש לעמותה למען שחרור החטופים. אישית, הייתי מעדיף להיחטף על ידי החמאס מאשר לגלות כי סיפור שכתבתי בכיתה ה' נמכר בשבוע הספר, אבל מילא – המטרה החשובה מקדשת כנראה גם את האמצעי הזה.

אלא שהמהלך שהחל בספר ילדים תמים וחינני, הפך בחודשים האחרונים למפלצת. הנה תערוכת ציורים על הספר, והנה שיר חדש שכתב יובל דור בהשראתו, והנה יהודים וערבים מבצעים יחד את השיר, וכאן אני יודע שעלי לסתום את הפה ולכבות את המחשב כי חיילים חטופים זה קדוש, אבל אפילו ההזדהות עם משפחת שליט לא מצליחה כבר למנוע ממני את הצרבת.

למי שלא קרא: הסיפור נפתח בכריש הרודף אחרי דג, ופתאום נעצר הדג ושואל את הכריש מדוע, בעצם, שלא ישחקו יחד ויהיו חברים. כך הופכים השניים לחברים, ובדרך גם מתגברים על ניסיונם של הוריהם להפריד ביניהם. הסיפור אינו מקורי, אלא שכתוב של ספר שנכתב על ידי שלי אלקיים. אבל גם אם מתעלמים מהנושא הבעייתי הזה, השאלה היא עד כמה ניתן ללעוס את האגדה התמימה של הילד גלעד, כאשר המציאות מנפצת כל שביב של מסר פציפיסטי העולה ממנה.

לטעמי, אם הדג הנרדף היה נעצר וטורף את הכריש שרדף אחריו, היה הסיפור מוצלח הרבה יותר וחינוכי לא פחות. שכן עלינו ללמוד להגן על חיינו לפני שאנו מתיידדים עם כרישים. רק שאם גלעד שליט היה כותב את הסיפור בדרך זו, סביר להניח כי הוא לא היה נבחר לככב בקמפיין למען החטופים. זאת אומרת שהמטרה לא מקדשת את כל האמצעים. וכאשר אני רואה תערוכה שבה ילדי ישראל מציירים את סיפורו של שליט, אני מבין מדוע אנו עומדים להפסיד גם במלחמה הבאה.

יש להניח כי גלעד נחטף כלוחם, ולא הציע למחבלים לשחק בזמן שחטפו אותו. ובכלל, אין לבוא בטענות לגלעד עצמו, שבוודאי התבגר והתפכח מאז כיתה ה'. חבל רק שאנשים טובים אחרים ממשיכים לשחק עם עצמם, כאשר הם נאבקים למענו מתוך אמונה באותם מסרים ילדותיים ועמוסי סוכר. כמו רבים וטובים, כולי תקווה לראות את גלעד שליט חוזר הביתה במהרה ותובע מיד להוריד את ספרו מהמדפים. את המודעות של הציבור לעניינו אפשר להשיג גם בדרכים אחרות – כתיבת טור מרגיז זה, למשל.