חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 296ראשיהפצה

מכתבים - מכתבים למערכת

15/06/08, 15:28
קוראי העיתון

הידע אינו חשוב? (בתגובה ל'לחזור אל לימוד תורה לשמה', גיליון 295)/ בנימין דה לה פואנטה, מודיעין

אני מניח שאם היתה יוצאת החלטה מלשכתה של שרת החינוך, יולי תמיר, לבטל את חידוני התנ"ך בשל בעיות תקציב, היינו קוראים ב'בשבע' על עוד "גזירה" של תמיר כנגד סממניה היהודיים של המדינה. אבל כנראה שלד"ר דניאל שליט מותר מה שליולי תמיר אסור.

כאשר תמיר הודיעה שמשרדה כבר אינו רואה ערך בהקניית ידע אלא רק(!) בהקניית כלים, בתקשורת הדתית צחקו עליה. והנה בא ד"ר שליט ומגלה לנו ש"התנ"ך בכלל איננו ספר של פריטי ידע שאפשר לבחון עליהם, אלא ספר של פנייה ודרישה". לפי שיטה זו, אין עניין לדעת מה הנביאים דרשו מאיתנו – העיקר הוא לדעת שהם דרשו. גם חבל להתאמץ וללמוד בע"פ חלקים נרחבים מספר משלי, כי העיקר הוא לדעת שיש תביעות מוסריות על האדם ואין צורך לדעת בדיוק מה הן. אני יודע שרובנו לא רואים צורך בלדעת את שמות מלכי יהודה וישראל, אבל להפוך חוסר ידיעה זו לעניין של לכתחילה?!

אין בציבור שלנו הרבה מפעלים המעודדים לימוד תורה של אלפי בני נוער בשנה, מכל קצוות הציבור – מהתיכונים הפשוטים ביותר ועד הישיבות האליטיסטיות ביותר. לפני שמחריבים מפעל כזה, אני ממליץ שקודם כל יבנו מפעל שיכול לבוא במקומו.

החידון נחוץ גם לחילונים (בתגובה ל'לחזור אל לימוד תורה לשמה', גיליון 295)/ דברה בך, חיפה

דבר אחד היה חסר לי מאוד במאמר של דניאל שליט. בגלל חידון התנ"ך, מספר מסוים של תלמידים מבתי ספר הממלכתיים משקיעים יותר מזמנם בלימוד תורה ממה שהיו משקיעים בלי החידון. האם באמת כדאי לוותר על זה?
גם אם אנו לא לגמרי מרוצים מהיחס שהחילונים נותנים לתנ"ך, אני שמחה שלא מתעלמים ממנו וגם אני אדגיש "שמתוך לא לשמה בא לשמה".

שופט עריץ, לא נערץ/ נעם פדרמן, קרית ארבע

לעיתים מזומנות, נוהג יאיר שפירא במדור 'שופטים ושוטרים' להלל ולקלס את שופט בית משפט השלום בירושלים – חיים לי רן.

אני וכל אנשי הימין שספגו את נחת זרועו של לי רן, סבורים שהוא איננו שופט אמיץ ולא משפטן מבריק אלא שמאלן, שאף אינו מצליח להסתיר את סלידתו מכל מה שריח ימין או דת עולה באפו.

להלן רשימה חלקית של פסיקותיו ה'אמיצות':

• ענת כהן מחברון – 5 חודשי עבודות שירות על הוצאת שקע מתקע בלנות של ערבים, לאחר פיגוע בו נרצחו יהודים.

• שמואל בן ישי – מאסר שישה חודשים ויום אחד, על שהיכה שוטר שהיכה אותו באלה בראש, בעת לוויתו של נתנאל עוזרי הי"ד.

• נעם פדרמן – הרשעה בהתפרעות לאחר רצח דוד כהן בחברון, תוך קביעה שהזיק לרכוש ואמירה ששמעשים אלו מזכירים מה עשו לעם היהודי בשואה. בערערו במחוזי נפסלו כל קביעותיו העובדתיות כולל ההשוואה האומללה.

• גדי לבנון – מאסר בפועל על אחזקת סכין (לדרמן). בערעור במחוזי ההרשעה בוטלה.

• איתמר בן גביר, הרשעה על אמירה 'אין ערבים אין פיגועים'.

הייתי מצפה מיאיר שפירא למצוא במערכת המשפט דמות אחרת כמושא להערצה, (אם יש כזו).

יאיר שפירא מגיב: חיים לי רן, שופט בית משפט השלום בירושלים הוא בהחלט שופט יוצא דופן. הוא מתבלט בחוסר קונפורמיות ובאומץ לב נדיר אל מול המערכת של הפרקליטות ושל המשטרה. נכון שהוא אינו עובד אצל פדרמן וחבורתו (אגב, גם אני לא), ולא פעם הוא מרשיע אותם או שולח אותם למעצר. אבל אפילו שופטים בעלי אוריינטציה ימנית מובהקת נאלצים לעשות דין עם החבורה הזאת מעת לעת. לא פעם סקרנו כאן החלטות אמיצות של לי רן שחילצו לא מעט מחבריו של פדרמן מציפורני המשטרה והפרקליטות, כולל אנשים שפדרמן מנה אותם במכתבו.

עניין של עיתוי (בתגובה לשאלת השבוע, גליון 295)/ נתנאל אריאל, בית-אל

צדקו מי שאמרו שבמדינה דמוקרטית הדבר הבסיסי ביותר הוא לקבל את עיקרון 'שלטון הרוב', שפירושו בין השאר לתת לממשלה נבחרת לבצע את תפקידה, ולכן יש לה מנדט מוסרי לבצע פעולות לביטחון המדינה (במקרה שלנו - פעולה בעזה). אלא שהשאלה לא היתה האם לממשלה נבחרת יש מנדט, אלא האם בעיתוי הנוכחי, כלומר, בזמן שתופסים עוד ועוד מושחתים בצמרת, יש מנדט מוסרי לממשלה לצאת לפעולות צבאיות.

כיוון שזו השאלה שנשאלה, התשובה היא שזה יהיה ניצול ציני של המצב ברצועה, ופעולה שם נועדה לשרת את מעמדם של פוליטיקאים מושחתים. ולכן ברור שאין להם שום מנדט מוסרי לפעול ועליהם לפנות את מקומם, לטובת אנשים ישרים, ועדיף שיהיו גם בעלי דעות הקרובות לדעת תורתנו.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות 

המשטרה: אנו שבעי רצון מטלנסקי.
 שמחה לעֵד.

מורה הושעתה: חתכה במספריים מחברת של תלמיד.
 גזִירת הכתוב.

פסיכותרפיסט, לא פסיכולוג/ ד"ר עוז מרטין, ירושלים 

ברצוני לתקן טעות בראיון שנערך עימי בגיליון 294 תחת הכותרת 'ניצוץ אלוקי על הספה'. בכתבה צוין בטעות שאני פסיכולוג, בעוד שלאמיתו של דבר אינני פסיכולוג אלא רופא ופסיכותרפיסט, שסיים את הכשרתו בפסיכותרפיה במכון מגיד באוניברסיטה העברית. לא עברתי הכשרה כפסיכולוג, ואינני מתיימר להיות כזה. כבודו של כל מקצוע במקומו מונח.

הבהרה ותיקון

הזכויות הבלעדיות על הדפסה, מכירה והפצה, של הספר 'האם יש סיכוי לאהבה' מאת דוד בן יוסף שמורות לחברת 'המפיצים' בע"מ, ולא כפי שפורסם בגיליון הקודם.