בשבע 296: זועקים חמס בבג"ץ

בתגובה לעתירות השמאל והערבים נגד הפסקת הזרמת הדלק לעזה, המדינה נאלצה להגיש התחייבות מפורטת של זמנים וכמויות שיסופקו לאויב ● לא תמיד שופטי ישראל ממהרים לגזור מעצר ממושך על בני נוער.

יאיר שפירא , י"ב בסיון תשס"ח

אם תהיתם איך נגררת מדינת ישראל לדשדוש מדיני וצבאי אל מול הדרום המופגז, הרי לכם חלק מהסיפור. לפני שמונה חודשים החליט הקבינט המדיני-ביטחוני כי מדינת ישראל תפסיק לספק דלקים לממשל החמאסי, המפגיז את יישוביה. ארגונים של ערבים ישראלים וארגוני שמאל מיהרו לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה, ושם החל להתפתח דיון מלומד בהספקת הדלקים המינימלית שישראל מחויבת לספק לשלטון החמאס.

המדינה נאלצה לצייד את השופטים ואת העותרים בהתחייבות מפורטת של כמויות הדלקים המדויקות, על-פי סוגים וזמנים, שהיא מתחייבת להעביר לחמאס. העתירה הוסרה. הדלקים עברו, ויישובי הדרום המשיכו לספוג התקפות פגזים וטילים.
גם בארגוני הערבים והשמאל המשיכו לעבוד. נתונים שהתקבלו מעזה שלחו אותם במהרה שוב אל שופטי בג"ץ.

המדינה, למשל, התחייבה בפניהם כי תאפשר העברת סולר תעשייתי בכמות שלא תפחת מ-2.2 מיליון ליטרים לשבוע, ובפועל, בתקופה שבין 6.4.08 ו-8.5.08, הועברה כמות של כ-70% בלבד מהכמות שישראל התחייבה לאפשר את העברתה. גם באספקת הסולר לתחבורה והבנזין מצאו הארגונים הללו כי מדינת ישראל לא עומדת במחויבותה אליהם, לשופטים ולחמאס. בעוד המדינה התחייבה לאפשר את העברתם של 74,500 ליטר בנזין ו-800 אלף ליטר סולר לשבוע לרצועת עזה, הרי שבין התאריכים 9.4.08 ו-5.5.08 כלל לא התיר הצבא להכניס סולר רגיל ובנזין לרצועה. מסקנת הארגונים היתה פשוטה: המדינה לא עומדת בהתחייבותה למכסות מינימאליות, ועל כן על השופטים להורות לה לאפשר הכנסת דלקים ללא כל הגבלה.

נרגיע את הקוראים המודאגים כבר עכשיו ונספר כי השופטים דחו את העתירה. לא שהשופטים שינו את טעמם ונתנו יד חופשית לממשלה אל מול שלטון החמאס, אלא קבלו את טענת המדינה "כי ארגון החמאס השולט ברצועת עזה מנסה ללא הרף לפגוע במעברים ובמפעיליהם, וכי מצב הלחימה השורר באזור הדרום בכלל, ובאזור המעברים בפרט, מקשה עד מאוד על העברה סדירה של דלק ואף מוצרים אחרים דרך ישראל לשטח רצועת עזה".

סכין? לא מסוכן
 
אם תהיתם על לבם של שופטי ישראל, שנראה שהתקשה אל מול קטינים עצורים שבועות וחודשים ללא משפט, דעו שכך הוא המצב אולי במפגינות דתיות, אך במקרים חמורים פחות, יודעים השופטים גם להקל. לפני מספר חודשים, בשעת לילה מאוחרת, בכניסה לאחד המועדונים, התווכח קטין נער עם חברתו, נערה שהיתה במקום. מיד נחלץ לעזרתה נער אחר, חברהּ של הנערה, וביקש הבהרות, אך נענה כי הוויכוח אינו מענינו. החבר ביקש מהנער לסור עמו לצד, ושם שלף סכין ודקר את הנער בבטנו.

הנער המתלונן הובהל לבית-חולים, שם בוצע ניתוח אשר כלל גם את פתיחת בית החזה. הפרקליטות הגישה נגד הצעיר התוקף כתב אישום חמור, וביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, שכן חומרת המעשה, עם עברו הפלילי, עולה, כך סברו בפרקליטות, כדי סכנה לציבור. בית-המשפט המחוזי לא נעתר לבקשת המדינה, והורה על שחרורו של הצעיר בתנאים אשר כללו, בין היתר, את אלה: מעצר בית מלא בדירת הוריו, פיקוח רצוף של אחד הערֵבים בכל שעות היממה, וכן איזוק אלקטרוני.

לפני מספר שבועות נעצר הנער, לאחר שנמצא כי הוא מפר את תנאי שחרורו תוך שהוא מנסה לחדור בכוח לבית-ספר בעיר למרות התנגדות המאבטח. שוב פנתה הפרקליטות אל בית-המשפט המחוזי, וזה אישר הפעם לעצור את התוקף עד לסוף משפטו. הנער ערער לבית-המשפט העליון, שהתפנה לדון בעתירתו כי בשל גילו הצעיר, עוד לא מלאו לו 17, הרי יש לתת לו הזדמנות נוספת ולא להשאירו במעצר כה ממושך. הוריו נדרשו להפקיד דמי ערבות, והוא שוחרר למעצר בית.

הרפורמים נגד החרדים

זכויותיה של היהדות הרפורמית בישראל מעולם לא ידעו ימים יפים מאלו. כך לפחות מתברר מהמשאבים המשפטיים שהתנועה מסבה בתקופה האחרונה מהמאבק בהכרה ממלכתית בה כזרם יהודי לגיטימי אל עבר הצקות לממסד החרדי. עתירות אחרונות של התנועה עוסקות לא פעם בזכויות היתר של החרדים ובניסיונות לסכלם בדרך משפטית. הניסיון האחרון היה מוצלח במיוחד, מבחינתם של הרפורמים, והנחיל מכה קשה במיוחד למערכת החינוך החרדית.

מערכת ממוחשבת במשרד החינוך קובעת באופן אוטומטי את זכאותו של תלמיד למימון הסעתו לבית-הספר על-פי קריטריונים קבועים, בעיקר מרחק מקום לימודי התלמיד לבית-הספר הקרוב של הזרם החינוכי בו הוא ביקש ללמוד. כך, תלמיד הגר ברשות מקומית שאין בה בית-ספר ממלכתי-דתי בה הוא מבקש ללמוד, יהיה זכאי להסעה אל בית-ספר מרוחק יותר. אלא שבחינוך החרדי העצמאי העניינים מורכבים יותר. הרי לא יעלה על הדעת כי ילד חסידי ילמד בתלמוד תורה ספרדי הקרוב למקום מגוריו. ואפילו האפשרות שנער ליטאי ישכים בכל בוקר אל מקום לימוד חסידי סמוך אינה באה בחשבון. בשל ריבוי הזרמים ותתי-תתיהם (תרתי משמע), הרי שהסעות מקובלות מאוד בחינוך החרדי בכלל, ובפרט בזרם העצמאי, הממומן מכספי משרד החינוך. לו היו מותירים את ההחלטה למימון על מחשב המשרד, היה חלק הארי של ההסעות במגזר מסורב בשל קרבה של מוסד חינוכי חרדי כלשהו למגוריו של התלמיד.

התנועה הרפורמית עטרה לבג"ץ בבקשה להכיל את כללי ההסעות הנהוגים גם בציבור החרדי. מרכז החינוך העצמאי ביקש שהות כדי להיערך ולהגדיר את השוני במוסדותיו השונים, כך שהמחשב יוכל להבין שאין דין חב"דניק כחסיד גור, וסמינר של ש"ס אינו דומה לסמינר ליטאי. אך החודשים חלפו, והקושי של הציבור החרדי להסדיר את הגדרת מוסדותיו מתגלה כבעיה לא פשוטה. השבוע התחייב משרד החינוך בפני בג"ץ כי לא יעביר כספים להסעות מבלי להיוועץ במחשב תחילה, דבר שעשוי להכניס את עולם החינוך החרדי לבעיה תקציבית קשה, ואם תישאר ממשלת אולמרט על כנה, בדרך כלשהי, עד לסוף הקיץ, הרי שגם משבר קואליציוני קשה בדרך.