בשבע 296: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , י"ב בסיון תשס"ח

שאלת השבוע: האם מועמדותו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב היא סיבה לדאגה עבור ישראל והעם היהודי?

המועמד המועדף על איראן/ איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית, אונ' בר-אילן

התשובה מורכבת, אבל יש סיבה לדאגה. יש סיבה לדאגה כי יש פער וסתירה בין הדברים שאובמה אומר. למשל, בתשובה לשאלה אם הוא תומך במשא ומתן אמריקאי עם חמאס הוא אמר לא, ומנה שתי סיבות: חמאס הוא ארגון טרור שרוצה להשמיד את ישראל. מנגד, הוא אמר שהוא רוצה לנהל משא ומתן עם איראן. ואני שואל, מה ההבדל בין חמאס לאיראן? זו מדינה טרוריסטית שמצהירה על השמדת ישראל וזה ארגון טרור שמצהיר על השמדת ישראל. כלומר רואים שאי אפשר לסמוך עליו, כי הוא סותר את עצמו.

גם יש לו השקפת עולם בעייתית, כי הוא חושב שאפשר לשכנע דיקטטורים ולשנות את עמדתם, ולכן הוא בעד משא ומתן עם איראן. אנגליה וצרפת מנהלות משא ומתן עם איראן למעלה מארבע שנים, בתמיכת ארה"ב, ולא יצא מזה כלום. מדוע אובמה חושב שהוא יצליח?

עוד בעיה עם אובמה הם היועצים שלו, שהם אויבים של ישראל או שישראל אינה מעניינת אותם. למשל, רוברט מואלי, שטען שישראל אשמה בהכשלת המו"מ בקמפ-דיוויד מול הפלשתינים. אם אובמה ייבחר, מואלי יקבל תפקיד בממשל שלו.
אובמה גם צעיר וחסר כל ניסיון. מעולם הוא לא ניהל דבר, והוא בקושי נמצא ארבע שנים בוושינגטון, כך שהוא כלל לא מכיר אותה. מהניסיון, נשיאים כאלה עושים שגיאות, כמו קרטר וקנדי.

זאת ועוד, אדם חסר ניסיון שרוצה לתקן את העולם כולו – בעיניי זה בן אדם חשוד: או שהוא מפריח סיסמאות או שהוא מנותק מהמציאות. רק לפני כמה ימים הוא נשא נאום ואמר שירושלים צריכה להיות מאוחדת. הוא הלך הכי רחוק בעניין הזה מכל הנשיאים האמריקאים, והוא הצהיר את ההצהרה הזו לא כי הוא לטובתנו בהכרח, אלא כי הוא תמים ולא מכיר את הנושא לעומקו.

יש להביא בחשבון שאיראן בטוחה שהוא מועמד מצוין בשבילה, וכך גם חמאס. אז מה זה אומר לגבינו?

מנגד, יש צד אחר: כשבוש הנוכחי נבחר, פחדנו שהוא ימשיך את המדיניות הביקורתית של אבא שלו כלפי ישראל. בסוף התבדינו. יכול להיות שנתבדה גם עם אובמה. ויש עוד גורם מאזן: הוא ירצה להיבחר שוב, ולכן לא יוכל לשבור את הכלים עם ישראל.

הנשיא האמריקני הוא הבעיה הקטנה/ זלמן שובל, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב

על-פי הרקורד הפוליטי המתמשך של אובמה, יש בהחלט מקום לשאלות בצד ישראל. גם הנאום הנלהב שלו בוועידת אייפק, שם דיבר על זכות מדינת ישראל, צריך להישפט בתור נאום בחירות ברור ולא בהכרח כהצהרת כוונות מדיניות ממשיות. והראייה לכך היא העובדה שלמחרת ההצהרה, דוברו של אובמה תיקן חלק מהדברים שאובמה אמר בעניין אחדות ירושלים. עם זאת, התוצאות של הבחירות עדיין אינן ידועות בשלב זה; ומכל מקום, ידענו גם בעבר להשיג הישגים ניכרים כשבבית הלבן ישב נשיא פחות נוח לישראל. 

כשלעיל אמרתי "שאלות", הרי שהתכוונתי בעיקר להשקפת העולם שמנחה אותו, כנראה, לגבי האופי האמיתי של האיומים הנשקפים לא רק לישראל, אלא לעולם החופשי כולו, מצד הטרור ומצד הפונדמנטליזם האסלאמי. וצדק, כנראה, הנשיא בוש בנאומו בכנסת, כשהזכיר לעולם, למורת רוחם של אנשי אובמה, שגם ערב מלחמת העולם השנייה היו פוליטיקאים אמריקאים ואחרים שבתמימות או בהיתממות אמרו ש"אילו רק אפשרו להם לדבר עם היטלר", היו בוודאי מורידים אותו מדרך הרעה. איני עוסק בהשוואות, אבל שלא כמנהיגי אמריקה בעבר רוזוולט וטרומן, כנראה מאמין ברק אובמה שעל-ידי שיחות ומפגשים עם אישים כמו נשיא איראן הוא יצליח לשנות ביסודיות מגמות מסוכנות.

עם זאת, באופן בסיסי, ביחסים הדו-צדדים בין ישראל לארצות הברית לא תחול הרעה, ולו בזכות תמיכתו של הקונגרס בישראל; ויש נושאים, כגון המשא ומתן עם הפלשתינים, שלגביהם אני מודאג יותר מממשלת ישראל מאשר מנשיא אמריקאי כזה או אחר.

מוקף ביועצים שעוינים את ישראל/ יורם אטינגר, לשעבר איש השגרירות בארה"ב

בהחלט. הסיבה לדאגה נובעת מתפישת העולם שלו, ולאו דווקא מיחסו לישראל. תפישת עולמו מכתיבה יחס סובלני יותר כלפי משטרי טרור עוינים. במקום לראות את הטרור הבינלאומי בתור יעד צבאי, הוא רואה אותו בעיקר כבעיה של אכיפת חוק. כלומר, במקום לנהל את המאבק נגד הטרור הבינלאומי בשדה הקרב, הוא מעדיף לנהל אותו מול שולחן הדיונים, במשא ומתן, ולא אחת הדבר כרוך בוויתורים ובנסיגות כלפי משטרי טרור אלו. תפישת העולם שלו אינה רואה את העולם היום בתור זירת מאבק בין חברות דמוקרטיות לבין משטרים פורעי חוק ומשטרי טרור, אלא בתור זירה של משאים ומתנים. המשקל הסגולי של ישראל, כבעלת ברית אסטרטגית לארה"ב, יורד מאוד לעומת תפישת עולם המבינה שמדובר בעימות רעיוני בין המשטר הדמוקרטי לבין משטרי טרור.

תפישת העולם של אובמה גם מייעדת לאו"ם תפקיד מרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים. כל מי שמעלה את קרנו של האו"ם למעשה פוגע הן בארה"ב והן בישראל, והוא משדרג את המעמד של המשטרים העוינים הן את ארה"ב והן את ישראל.
תפישת עולמו גם מייעדת למחלקת המדינה בוושינגטון תפקיד דומיננטי. מחלקת המדינה, באופן מסורתי מאז 1947, היא גורם ביקורתי עד כדי עוין כלפי ישראל. כמו כן, אובמה מסתייג מהשקעות גדולות בפיתוח אמצעי לחימה וטילים בליסטיים, ולפי תפישתו יש הסתייגות וצמצום להזרמת תקציבי ביטחון. כך גם מעמדה הבינלאומי של ארה"ב נפגם, והדבר פוגע גם בבעלות בריתה, כגון ישראל.

בין היתר, חשוב לשים לב ליועצים שאובמה נעזר בהם. יועצים אלו נמנים עם המחנה היוני בארה"ב, דבר המרמז על השקפת עולמו. יועצים אלה תומכים בקו של הפלשתינים נגד ישראל, והם קוראים לחלוקת ירושלים , להקמת מדינה פלשתינית ולירידה מן הגולן.

חשוב גם לשים לב למעורבותו עם הכנסייה ולקשריו עם הכומר ירמיה רייט, שהוא כידוע אנטישמי. דבר זה מרמז די ברורות על תפישת עולמו של אובמה, ודבר זה בעל משקל רב הרבה יותר מאשר נאום פרו-ישראל בוועידה כזו או אחרת.

אובמה טוב לישראל/ שלדון שורר, נציג המפלגה הדמוקרטית בישראל

בחירתו של ברק אובמה לנשיאות של ארצות הברית תביא ברכות גם לארה"ב וגם לישראל.

אובמה יוציא את ארה"ב מהשפל הנוכחי שבו היא נמצאת. כאשר ג'ורג' בוש קיבל לידיו את שרביט המנהיגות, ארה"ב היתה המדינה מספר 1 בעולם, מדינה אשר בלעדיה לא ניתן היה לעשות פעולה בין לאומית כל שהיא. היום סין, רוסיה והודו עלו בחשיבותן הכלכלית, וארה"ב ירדה; היום יש שנאה נגד ארה"ב בהרבה מקומות בעולם. בוש כבר אינו נחשב למנהיג העולם אלא נתפש בתור מטרד. גם העובדה שהדולר ירד והכלכלה בצרות, גורמת לכך שהכוח של ארה"ב להשפיע על העולם הולך ונחלש. רואים זאת בשטח: ארה"ב לא הצליחה, לדוגמה, לגרום לאיראן להפסיק לפתח תכנית גרעינית.

אובמה דורש שינוי. הוא יחזק את ארה"ב על ידי שינוי המצב האומלל שציינתי לעיל. נשיא טוב לארה"ב יביא תועלת גם לישראל. החולשה של ארה"ב בענף הבין לאומי תרמה למצב הלא יציב בישראל. אובמה ער לבעיות של מדינת ישראל והרצון להשמידה, ושאיפתו לשלום. הוא אמר שיגרום לפלשתינים להיות שותפים אמיתיים לשיחות שלום והבטיח כי לא ירשה לאיראן לפתח גרעין.

ברק אובמה הוכיח את עצמו, גם בסנאט וגם במירוץ לנשיאות, כחבר טוב לישראל עם אוזן קשבת לבעיותיה, והבנה לצורכי המדינה. בחירתו לנשיאות תביא את השינוי הדרוש כדי להבטיח שלום באזור, וארה"ב וישראל חזקות.