חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 297ראשיהפצה

אין סיבה להירגע - שולחן עורך

הסכם הרגיעה המסוכן עם חמאס צריך להביא את ממשלת אולמרט לסוף דרכה ● חתרנות אנטי-הלכתית בערוצי היהדות באינטרנט.
19/06/08, 14:22
עמנואל שילה

עם היכנסו לתוקף של הסכם הרגיעה בין ממשלת אולמרט לממשלת החמאס נפתחת תקופה מסוכנת ביותר, שבמהלכה צפויה האצה בתהליכי ההתחמשות, ההתבצרות, ההתארגנות וההתמקצעות הצבאית של צבא החמאס.

גם אם אכן יאכוף משטר החמאס את הפסקת האש על אנשיו ועל שאר ארגוני הטרור - ברור שבכל מקרה לא מדובר אלא בהפוגה זמנית עד לחידוש הכמעט-ודאי של הפעילות הטרוריסטית, בעיתוי הנוח לאיסמעיל הנייה וחבריו.

אפשר להשתתף בשמחתם של תושבי מערב הנגב, שאולי יזכו סוף סוף למעט מנוחה עם בוא החופש הגדול. למרבה הצער, מסתבר שהמחבלים לא ייצאו גם הם לחופשת צפייה באליפות אירופה בכדורגל, אלא ינצלו את הזמן כדי לחזור לזירה בעוד מספר שבועות או חודשים כשבאמתחתם עוד כלי מלחמה, מסוכנים וקטלניים יותר. הזמן הנוסף יאפשר לחמאס להכין בשקט עוד מוקשים, מטענים, מנהרות תופת והפתעות קטלניות אחרות שיארבו לחיילינו כאשר המבצע הגדול בעזה ייצא לדרך.

ממשלת ישראל יודעת שמדינת חמסטאן בעזה היא פצצה מתקתקת מסוכנת ביותר. כמו כל אזרחי ישראל, גם אולמרט, ברק וחבריהם יודעים שהסכנה רק גוברת והרדיוס של איום הרקטות מקיף עוד ערים ויישובים ככל שהזמן עובר. בגלל עכבות של מוסר מעוות וחוסר יכולת עמידה בזירה הבינלאומית, הם מנועים מלהציב מאזן אימה של הפגזת אזרחי האויב וגביית מחיר כואב על הפגיעה באזרחינו, או לאלץ את האויב להניח את נשקו על ידי מצור ומניעת אספקה חיונית. על פי תפישתם, אין דרך להושיע את תושבי מערב הנגב מלבד פלישה לעזה, למרות שמחירה עלול להיות כואב והתועלת זמנית בלבד - שהרי הם לא מתכוונים לחזור לעזה על מנת להשתלט ולהישאר.

אז מדוע הם מתמהמהים? מדוע הוחלף המבצע הצבאי המתוכנן ברגיעה זמנית, מאחזת עיניים ומסוכנת? הגורם הראשון הוא החשש לגורל החייל החטוף גלעד שליט. צה"ל והממשלה חוששים שבמהלך מבצע צבאי עלולים חוטפיו להעלים אותו, ולהפכו לרון ארד מספר 2. לכן דורשת ישראל, מייד עם כניסת הרגיעה לתוקף, להאיץ את המו"מ על שחרורו של שליט בתמורה למאות מחבלים, כדי להשיב לידיה את חופש הפעולה הצבאי שלה. גם החמאס יודע זאת כמובן, ולכן יצטרך להחליט אם להחזיק בגלעד כמה שיותר, כדי לעכב את המתקפה שעלולה לשים קץ לשלטונו, או ללכת בכל זאת על העסקה שתעניק לו יוקרה עצומה בדעת הקהל הפלשתינית והערבית.

גורם נוסף ומרכזי לדחיית הפעולה בעזה הוא חולשתה של ממשלת אולמרט.

היסוסים שמעכבים פעולה צבאית הם מצב טבעי עבור ממשלה שימיה ספורים, שבקואליציה עליה היא נשענת יש סדקים עמוקים, ושכבר כשלה בניהול מערכה אחת לפני שנתיים - גם אם לשר הביטחון קראו אז עמיר פרץ ולא אהוד ברק. ברק, אגב, הוא אמנם קצין קומנדו מהולל ומעוטר, אך מעולם לא הוכיח את עצמו כמצביא במערכות גדולות, ובוודאי שלא כאסטרטג. המורשת הביטחונית של ברק כשר הביטחון כוללת את הבריחה מלבנון ואת החידלון מול אינתיפאדת אל-אקצה. גם בצבא הוא הצטיין בעיקר כמפקדן של יחידות קטנות, ולא רשם פרקים מזהירים כשעמד בראש עוצבות גדולות.

רק בגלל חולשתה הפוליטית, הציבורית והמוסרית הולכת ממשלת אולמרט-ברק למהלך המסוכן הזה, שבהמשכו צפויים להישלח לחופשי עשרות רוצחים מסוכנים, ובסופו עלולה לפרוץ מלחמה שמחירה יהיה כבד הרבה יותר. את הממשלה המסוכנת הזאת יש להחליף. לאחר כמעט שנתיים של תפקוד ללא עורף ציבורי, הגיע הזמן שאולמרט וחבריו יחזירו את המנדט לעם. המשך שלטונם הוא לא רק עיוות של הדמוקרטיה אלא גם סכנה אסטרטגית לבטחון המדינה ואזרחיה.

בחירה אישית?

לד"ר חנה קהת, מייסדת ארגון הנשים הדתי-פמיניסטי 'קולך', יש טענות נגד הלכות צניעות, ובעיקר נגד הרבנים העוסקים בהן. בראיון שהעניקה השבוע לאתר ynet יהדות, שנכתב בידי תלמידתה הרפורמית ד"ר רוחמה וייס, הגדירה קהת את "השיח המוגזם והמפורט בנושא הצניעות" כלא פחות מאשר "פורנוגרפיה".

אפשר היה לצפות שקהת, מייסדת ארגון נשים המצהירות על מחויבותן להלכה, תקרא לציבור הנשים לקחת לידיהן את האחריות על הנחלת חוקי הצניעות, כדי לייתר את הצורך של הרבנים לעסוק בו. אך קהת מעדיפה להתחמק מגיבוש נורמה מחייבת כלשהיא: "אלה נושאים שחייבים לעבור לבחירה והגדרה אישית", מצטטת תלמידתה מפיה. משום מה נראה כי אצל קהת ותלמידותיה, הבחירה וההגדרה האישית תמיד מובילים משום מה לכיוון של הקלות לעומת הנורמה המקובלת אצל נשים שומרות הלכה.

לא מכבר, לכבוד פרשת 'תזריע', פרסמה אותה רוחמה וייס מאמר אחר ב- ynet יהדות, בו קראה לנשים "להפסיק לשמור הלכות נידה - היום". בעיתון 'ידיעות אחרונות' מיהרו לערוך עם וייס כתבת מגזין, שבמסגרתה נשאלה גם חנה קהת לדעתה על טבילה במקווה, והשיבה כי "מה שבעיניי נדרש זה לא להכריע הכרעה חד משמעית ואחידה, אלא לתת לנשים לבחור את הדרך שמתאימה להן". כאחת הבחירות הלגיטימיות האפשריות, ציינה קהת כי "יש נשים שמחליטות שלא לטבול בכלל".

באותו ראיון בynet-, ולמרות שהיא בוודאי מכירה את ההלכות המפורשות ברמב"ם ובשולחן ערוך אשר אוסרות יחסים לסביים, קובעת קהת שאין בתורה איסור על יחסים בין שתי נשים: "לסביות היא בכלל לא בעיה מבחינה דתית".

עם דעות כאלה, לא ברור איך חושבת קהת שיש לה מקום במכללה תורנית-אקדמית לבנות מהסוג של 'אורות ישראל'. אבל לא על קהת באתי להלין, אלא על שתיקת חברותיה. הנהגת 'קולך' דהיום אינה לוחמנית ומתריסה בסגנונה כמו קהת, אבל אף אחת שם לא מתנערת בפומבי מקהת ומדעותיה העדכניות, וגם היום ניתן לה מקום של כבוד כמייסדת הארגון. התוצאה היא שקהת משמשת דוגמה חיה כיצד הפמיניזם האורתודוכסי הוא מדרון חלקלק, שמתחיל במחויבות מוצהרת להלכה ומסתיים במרידה בכל מה שלא מתיישב עם השקפות והעדפות מודרניות-נאורות.

ולגבי ערוצי היהדות באתרי החדשות באינטרנט, נראה שאלה הפכו למרכז הפצה אינטנסיבי של חתרנות אנטי-הלכתית. נדמה לי שמוטב כי כותבים דתיים נורמטיביים יסלקו את ידיהם מכתיבה משותפת, תחת הכותרת 'יהדות', עם כותבות מסוגה של רוחמה וייס. יש מספיק אתרי יהדות כשרים באינטרנט. כתיבה שוות-מעמד לצידה, תחת הכותרת 'יהדות', מעניקה לרפורמים את משאת נפשם - הכרה בהם כזרם לגיטימי של יהדות אוטנטית.