בשבע 297: מיקרוסקופ

חגית ריטרמן, חני לוז, ישראל מידד , ט"ז בסיון תשס"ח

מציקים לנתניהו / חגית ריטרמן

יכול להיות שעודד שחר (ערוץ 1) לא קיבל 'בשבע' לפני שבועיים. אחרת איך נסביר את הטקסטים שלו, שממשיכים להעיד על מידת אהדתו ליו"ר הליכוד נתניהו? וכה אמר: "שר האוצר בר-און כנראה שכח את התמונות האלה: את ועדת בן-בסט שהמליצה לראש הממשלה ברק להטיל מס על קרנות ההשתלמות; את נתניהו, שר האוצר שרצה מאוד לפגוע בקרנות, וחזר בו בשל איומי ההסתדרות". כלומר ועדת בן-בסט "המליצה", ואילו נתניהו "רצה מאוד לפגוע". חבל, חבל שפרשן בכיר בערוץ הראשון, כלי תקשורת ציבורי, נופל בקטנות האלה.

ואם כבר אנחנו בעניין הצקות הברנז'ה לנתניהו, גם 'מעריב' לא טומנים ידם במקלדת. כך נוסח הפתיח לידיעה על עזיבת יועץ התקשורת אופיר אקוניס את הלשכה: "אחרי שלא מעט אנשים עזבו את תפקידם בלשכת יו"ר הליכוד נתניהו, מגיע היום גם תורו של אופיר אקוניס". ב'מעריב' בטח שמעו על רכבת המתפטרים-מפוטרים בלשכות שרים וח"כים אחרים, ובכל זאת, קצת מוזר לדמיין שנקרא שם משפט שיתאר באופן דומה עזיבת יועץ של ציפי לבני, למשל.

הדוגמאות האלו הן שתי טיפות מתוך ים, זה נכון, אבל כדאי לשים לב לכל אותן מילים שנאמרות כבדרך אגב, ובעצם מחלחלות לתודעה ומעצבות דעת קהל. שנאת נתניהו עוד תיחקר מתישהו בחוגים לתקשורת ולמדעי המדינה.

כל המתנחלים אשמים?/ חני לוז

לפני יותר משנה שודרה כתבה בחדשות 10 שהוצגה במלים אלו: "כך מתנחלים מגדפים קצין צה"ל בשטחים". בתשובה לתלונה של תדמי"ת, ענה ראודור בנזימן, מנהל התוכן, על טענותינו והוסיף בסיום המכתב: "אנו ערים לרגישותם של תושבי יו"ש לתדמיתם הציבורית ולפיכך בכוונתנו לשוב וליידע את הכתבים, העורכים והמגישים בחדשות 10 להיזהר שלא לחטוא בדיבור כוללני". נציב קבילות הציבור ברשות השנייה כתב אף הוא: "צפיתי בתכנית ואני סבור שפנייתך צודקת: אין מקום להכללה האמורה".

למרות זאת, בליל שבת שעברה הוצגה בחדשות 10 כתבה על תקיפת הרועים הערבים בסוסיא בפתיח זה: "וכעת לתיעוד מיוחד של מתנחלים רעולי פנים שתוקפים באלות חקלאים פלשתינים". זאת למרות שבידי המשטרה לא היה אפילו קצה חוט באותו היום. כשבוע לאחר התקיפה, קבע הכתב אוהד חמו באופן נחרץ: "כך נראה חיסול חשבונות נוסח דרום הר חברון.  ארבעת רעולי הפנים האלה מצוידים באלות הם מתנחלים, שבאו לסגור חשבון עם פלשתינים".

אגב, בערוץ 1 שידרו ב"יומן" ליל שבת שעברה את אותו קטע הצילום, בלי שציינו שמדובר בצילום-מטעם של 'בצלם'. אולם בערוץ 1 פעלו בזהירות הראויה וכינו את התוקפים "רעולי פנים" ותו לא.

ארגונים בעלי אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית מתסיסים את הערבים, יוצרים פרובוקציות מכוונות ומצלמים כל הזמן בשטח. הם מוציאים לתקשורת קטעים ערוכים היטב, חסרי הקשר מלא ועל פי הנרטיב שלהם. תפקידם של עיתונאים אינה להוות במה לארגונים, אלא להביא את העובדות ולהציג את ההקשר המלא עד כמה שאפשר משני הצדדים.  

השיקול התקשורתי/ ישראל מידד
 
בשבועיים האחרונים, בגלל נסיבות מסוימות, מצאתי את עצמי עסוק בעניינים תקשורתיים במה שאפשר לקרוא הזירה הדיפלומטית.  אישיות דיפלומטית בכירה התכוונה לעסוק בהתמקדות גדולה בסכסוך מקומי בשומרון בין יהודים וערבים, וביקשה שיועברו אליה תמונות, סרטי וידיאו וקטעי עיתונות. וכך מצאתי את עצמי טורח על מנת שהאמת תצא לאור. ואני מודה שהדבר לא היה קל, על אף שבסופו של דבר, חומר רב נמצא והגיע ליעדו.
 
למי שיאמר 'מה איכפת לנו?'.  אספר שאחר כך קיבלתי טלפון מנציג של שגרירות אחרת, שהתעניין באותו נושא. בהמשך הטלפון שלי צלצל ועל הקו היה קצין פוליטי נוסף, אשר התעניין בטענות אחרות של הולכי על שתיים אשר הוכו ובעל-חיים על ארבע אשר נדקר.  המסקנות שלי מריבוי החזיתות התקשורתיות: אם אתה מתקשה להסביר מעשה שאתה עומד לבצע, ונדמה לך שזה לא יצטלם טוב, תחשוב אם לא כדאי לעשות זאת אחרת. יש היום מצלמות בכל מקום. 

כמובן, אם הצדק אתך ואין ברירה, אל תיקח את התקשורת בחשבון.  אבל אם אולי קיים חשש שאת הציונות שלך תוכל להגשים ללא תקשורת עוינת, או יותר גרוע, שבמו ידיך תהפוך את התקשורת לעוינת יותר, אנא, תשקול פעם נוספת את המעשה.

חדשותקשורת / חגית ריטרמן

הערוץ הראשון יקרין במוצ"ש הקרוב ב-22:00 את סרטו הדוקומנטרי של אורי רווח 'מצעד האהבה'. סרטו של רווח, המשודר במסגרת תוכניות מחלקת דת ומסורת של ערוץ 1, עוסק בחיי ההומוסקסואלים במגזר הדתי. הסרט מציג את העמדה הדתית, המערערת על הדעה הרווחת שאדם אינו יכול לשנות את זהותו המינית. אחריו יתקיים דיון באולפן בו תוצג גם עמדה הסותרת את העמדה המוצגת בסרט.

השופטת עדנה ארבל סירבה לאפשר לתובע לעתור לבג"ץ נגד העיתונאי גדעון ספירו, לאחר שהערכאות הנמוכות יותר דחו את התביעה. השופטת קבעה: השוואה לנאצים אינה בהכרח הוצאת דיבה. בשנת 2000 כתבה העיתונאית לשעבר סילבי קשת שיחידת דובדבן של צה"ל איננה אנושית. רפי פריג', אז מתמחה בפרקליטות מחוז ירושלים, הגיש נגדה תלונה בגין המרדה. ספירו כתב שמשפטנים כמוהו מזכירים משפטנים מרפובליקת ויימר, שהתקרנפו לתוך משטר הדיכוי של הרייך השלישי. פריג' תבע פיצויים בגין לשון הרע. "לא המילים יוצרות את לשון הרע אלא ההקשר והנסיבות", קבעה השופטת, "לא רצוי להפוך את המושגים מתקופת השלטון הנאצי לחסינים מפני שימוש בשיח הציבורי".

משרד המשפטים החליט כי תיפתח חקירה נגד ערוץ 10 והכתב שרון גל, בעקבות שידורו של הסרט הדוקומנטרי 'רק תאיר יודעת' – על רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, שבמסגרתו הוקרנו קטעים מחקירת רומן זדורוב. לפי החוק, אין לפרסם תיעוד קולי או חזותי של חקירת חשודים ללא אישור של בית-המשפט. בערוץ 10 אומרים שכתבות דוגמת הסרט מפורסמות בתקשורת מדי יום וש"לא נעברה כל עבירה בסרט, שנבדק היטב לפני שידורו, ואנחנו מקווים שלא מדובר בניסיון השתקה של כלי תקשורת".

העיתונאית רותי סיני, שמסקרת את תחום הרווחה בעיתון הארץ, הוזמנה לשימוע לפני פיטורים. זאת בעקבות ביקורת שמתחה על העיתון ביום עיון במכון ון-ליר. סיני אמרה, כך דיווח המגזין 'העין השביעית', שהעורך החדש, דב אלפון, הבהיר לה שהוא מעוניין להקטין בצורה המשמעותית את הסיקור של "הדפוקים, העניים, החד-הוריות, המבוגרים, הנכים ומהגרי העבודה". 
אלפון הכחיש את הדברים והאשים את סיני בהדלפה מעוותת מתוך שיחת עובד-מעביד.