בשבע 297: על הניסים ועל המלחמות

כשהוא שוכב בבית נטוש בלבנון, עם פגיעה אנושה בראיה וארטילריה כבדה של חיזבאללה מסביב, ניסה הרב יוני גלר להבין מה רוצה ממנו הקב"ה.

רבקי גולדפינגר , ט"ז בסיון תשס"ח

היה זה ליל שבת אחר חצות. פלוגה א' מגדוד המילואים של חטיבת כרמלי,  אשר גויסה באותו השבוע בצו חירום, צעדה לכיוון הכפר עיתא א-שעב,שבגזרה המערבית בדרום לבנון. מלחמת לבנון השנייה כבר הייתה בעיצומה. חיילים נכנסו לשטח לבנון ויצאו ממנו ללא הפסקה.

עיתא א-שעב הוגדר כפר עוין ומסוכן. על פי המידע המודיעיני של הצבא, נבנתה בכפר מערכת מסועפת של מחילות תת-קרקעיות, ובתי הכפר שימשו כמחסני טילים ותחמושת. המטרה הראשונית של הפלוגה הייתה לכבוש שני בתים בלב הכפר, ולהתמקם בתוכם לפעולה.

החיילים התקרבו לבתי הכפר. הם צעדו בשקט מתוח, כשהם נושאים על גבם ציוד כבד ותחמושת.


"הפלוגה נכנסה לפעילות בעומק לבנון. תוך כדי הליכה, הודיע להם מפקד הגדוד בקשר, שעליהם להשתלט על הבית ללא ירי. מפקד הפלוגה לא הבין את פשר הפקודה של המג"ד. מדובר בבית מלא במחבלים עם כלי נשק, ועוד בלב כפר עוין בלבנון. הוא צעק בקשר: 'השתגעתם? זה לא אימון, אנחנו במלחמה'. אבל הפקודה נשארה כשהייתה: 'אני חוזר שוב: יש לכבוש את היעד ביבש'. "כשהגיעו ליעד, הם גילו לתדהמתם משגר ושלושה טילי נ"ט משופרים. אם הם היו פורצים לבית בירי, היו בין כוחותינו הרוגים רבים. הפקודה המוזרה הזו, שניתנה רק להם, ללא הסבר מניח את הדעת, היא בגדר נס"
כשהגיעו לבית המיועד, בית מספר 15, הם השתרעו על הקרקע מסביב לבית. חלקם החלו בסריקת השטח. לפתע התרחש פיצוץ אדיר. אחד החיילים ירה ממטול כדי לפרוץ את דלת הבית וגרם לפיצוץ. רסיסים וחלקי מתכת עפו לכל עבר.
הרב יוני גלר, חייל בפלוגה ותושב היישוב חיספין, חש כיצד הוא חוטף מכה אדירה בפלג גופו העליון ולאחר מכן נהדף ונחבט בקרקע. "היה פיצוץ חזק מאוד מכיוון הבית", מתאר גלר את רגע הפיצוץ. "חטפתי מכה חזקה מאוד בחלק הימני של החזה. נדבקתי לרצפה. העיניים שלי היו פתוחות, אבל הכל היה שחור. לא ראיתי כלום . הראש הסתחרר לי. הרגשתי מבולבל. הדבר הנורא מכל היה שלא הצלחתי לנשום. הייתה לי תחושת חנק וכאבים איומים באזור החזה".

נפצעת תוך כדי קרב, בעומק לבנון, מה עושים?

"קודם כל, ניסיתי להרגיע את עצמי. רציתי לקרוא לחובש אבל לא הצלחתי לצעוק. הושטתי בקושי רב את היד לחברי אייל, ולחשתי לו שנפצעתי. הוא זינק לעברי, פתח את החולצה וראה את הדם הרב מהפציעה. אייל התחיל לצרוח לחובש שיבוא במהירות לטפל בי. החובש הגיע מיד והחל לבדוק אותי בשטח. הוא ניסה לדבר איתי, אבל אני לאט לאט התנתקתי ממה שקרה סביבי ואיבדתי את ההכרה".

יחד עם פצועים נוספים, פונה במהירות הרב יוני גלר, כשהוא מחוסר הכרה, לבית מספר 16 בכפר, בית שנשלט בידי חיילי צה"ל. בתוך הבית ניסו לטפל בו ולייצב את מצבו. בחוץ, כל אותה עת, המשיכו חיילי הפלוגה בניסיון להשתלט על בית מספר 15.

לאחר כמה שעות, כשהשחר החל להפציע והתברר שעדיין אין יכולת לכבוש את הבית, הוחלט, בלית ברירה, להכניס את כל חיילי פלוגה א' לבית מספר 16. כתוצאה מכך התרכזו בבית אחד בלב הכפר העוין 87 חיילים. מצב מסוכן ביותר מבחינה מבצעית.

בשעות הבוקר, בעוד החיילים המכונסים בבית מנסים להתאושש מקרבות ליל אמש ולהיערך לבאות, החל גלר לשוב להכרתו. הוא הביט סביב כדי להבין היכן הוא נמצא. גלר חש בכאבים עזים ובמצוקה נשימתית קשה. בלבו ניקרה שאלה: 'למה? למה זה קרה דווקא לי?'.

"כששכבתי שם על האלונקה מיוסר מכאבים, וגם מאוחר יותר – בתקופת ההחלמה, הטרידה אותי המחשבה 'למה'. כאדם מאמין, אני יודע שלכל דבר יש סיבה ותכלית", מסביר גלר", וניסיתי לברר ולהבין מה הקב"ה רצה להגיד לי".

לפתע, ללא כל התרעה מוקדמת, החלה הפצצה ארטילרית של לוחמי החיזבאללה על הבית. המצב היה קשה ביותר. לחיילים לא הייתה אפשרות לצאת מהמבנה באור יום. הם היו לכודים בבית, חסרי אונים ומייחלים לנס. החיילים נמצאו תחת ירי מסיבי של פצצות מרגמה וטילי נ"ט של החיזבאללה. הטילים הועפו לעברם והתפוצצו סביב הבית. "הבית היה מלא עד אפס מקום בחיילים. הערבים ירו בלי הפסקה עשרות פגזים, והיו לאורך היום חילופי אש כבדים עם כוחות צה"ל, אבל שום פגז לא פגע בבית. זה היה לא הגיוני. הרגשנו את התגשמות הפסוק 'בצל כנפיך תסתירנו'", מציין הרב יוני גלר בהתרגשות שעדיין לא חלפה, גם שנתיים אחרי.

שכבת על האלונקה בקושי נושם ומסביבך מלחמה של ממש. לא פחדת?

"הרגשתי שחרב חדה מונחת על צוואר כולנו. התחלתי לומר פרקי תהילים עם עוד חיילים, דתיים וחילונים. זו הייתה הרגשה איומה של חוסר אונים. העובדה שאפילו טיל אחד לא פגע בבית, למרות כל הניסיונות של החיזבאללה, זה בפירוש נס גדול מאוד".

החיזבאללה ירו אך ה' הציל 

יואב, איש היי טק וחייל בפלוגה א', היה אף הוא עם החיילים בתוך הבית המופגז. הוא מגדיר את שהיה כ"אירוע מכונן" עבורו. "אני אדם חילוני, אני לא חובש כיפה, אבל אני דתי בפנים, בנשמה", הוא מציין. "זה נתן לי להבין ביתר שאת את התחושה שהחיים יכולים להסתיים ברגע אחד. אין לי ספק שמהיום ההוא היינו יכולים לצאת עם מספר גדול מאוד של הרוגים. אין הסבר אחר למה שקרה חוץ מ'יד אלוקים'".

עם ערב, הגיעו חיילים כדי לחלץ את הפצועים ובכללם גם הרב יוני גלר, ששכב 18 שעות ארוכות וקשות, פצוע וכואב. גלר פונה לבסוף, בחסות החשיכה, לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים בישראל. 

לאחר טיפול ראשוני התבררה חומרת הפציעה. רסיס מהפגז שהתפוצץ חדר לחלל בית החזה, ופוצץ את הריאה הימנית. כתוצאה מכך הצטברו נוזלים בחלל בית החזה, שהקשו גם על הריאה השמאלית לתפקד. הרופא שבחן את צילומי הריאות עמד נדהם. הוא הסביר לגלר עד כמה  חיוניות הריאות לתפקוד האדם – ופגיעה בהן עלולה להיות קטלנית ולהסתיים במקרים רבים במוות. "הרופא, שאינו אדם דתי, אמר לי: 'היה לך נס גדול. כנראה מישהו שם למעלה אוהב אותך'. הרסיס שחדר היה צמוד לעורק הראשי, רק שבריר של מילימטר שמאלה והייתי עלול למות. יותר מזה, הרסיס חדר לגוף במהירות ופוצץ את הריאה הימנית, אבל ברוך ה' הוא נעצר ולא קרע לי איברים פנימיים אחרים".

היה לך נס?


יואב, חייל מהפלוגה שאינו מנהל אורח חיים דתי, אך מגדיר את עצמו "מאמין", מתאר בהתרגשות את התפילה לפני היציאה לקרב: "עמדנו, כל החבר'ה יחד, דרוכים לקראת היציאה, כשעלינו כל הציוד והנשק. אחד החבר'ה קרא את התפילה בכוונה. כולנו השבנו בקול רם 'אמן'. אחר כך, באוטובוס, שרנו את 'ידיד נפש' – חילונים ודתיים ביחד. אלו היו רגעים של התרוממות"
"בפירוש כן. נס גדול מאוד. כל המלחמה הקב"ה היה איתנו, וזכינו לעוד המון ניסים. הרגשתי אותו על כל צעד ושעל. אפילו ההחלמה שלי היא בחסדי ה'. הקב"ה ברא את גוף האדם בחוכמה. למרות שהריאה הימנית שלי התפוצצה, היא בנויה כך שהיא יכולה לשקם את עצמה מחדש. ולאחר תקופה לא ארוכה יחסית, הפכתי להיות שוב אדם בריא".

לאחר אשפוז וטיפול רפואי בבית-החולים, שוחרר הרב יוני גלר להבראה בביתו בחיספין. הרב אהרון אייזנטל, רב היישוב וראש הכולל של ישיבת הגולן, בא לבקרו ולשאול בשלומו. "הוא ביקש ממני לספר לו מה חוויתי במלחמה. הוא עצמו היה חייל במלחמת יום הכיפורים, ולחם ברמת הגולן. הרב אייזנטל הכיר בחשיבות הצורך לשתף את האחרים במאורעות הקרב, ואני סיפרתי לו במשך שעה ארוכה את שהיה".

גלר שיתף את הרב אייזנטל בכל מה שעבר בימי המלחמה, והרב, שהקשיב קשב רב, היה נפעם מהניסים הגדולים ומההשגחה הפרטית, והורה לגלר לפרסם ברבים את שהיה. הרב יוני גלר, ר"מ בישיבה התיכונית חיספין ואב לחמישה, לקח ברצינות רבה את המשימה שהוטלה עליו. הוא פנה ושוחח עם חיילים מהפלוגה שלו ומהפלוגות האחרות. לאחר איסוף החומר ואימות הדברים, חיבר הרב גלר הרצאה מרתקת שכותרתה 'אמונה תחת אש', המלווה במצגת להמחשת הדברים. את ההרצאה העביר כבר עשרות רבות של פעמים, בכל רחבי הארץ.

למי מיועדת ההרצאה?

"לכל עם ישראל. לחילונים, לדתיים-לאומיים ולחרדים. לבני נוער ולמבוגרים. אני מעביר את ההרצאה לחיילים ביחידות השונות וגם בכל המסגרות הקיימות בגיל תיכון: תיכונים מקצועיים, תיכונים עירוניים, ישיבות ואולפנות. בעצם, אני מגיע לכל מי שמוכן לשמוע".

החבר'ה הצעירים שלנו מתחברים לכך?

"ועוד איך. הם ברוך ה' מחוברים לריבונו של עולם, וגם עולם הצבא לא זר להם. בַּמקרים שאני מספר, צריך רק לפקוח את העיניים ולראות את ההשגחה הפרטית שהייתה. מדובר בניסים גדולים שקרו".

ומה עם כל אותם חיילים שלא זכו לנס ולצערנו נהרגו במלחמה?

"אינני יודע את חשבונותיו של הקב"ה. החיילים שנהרגו היו צדיקים. בניה ריין, שמסר את נפשו יחד עם חבריו; רועי קליין, שקידש שם שמיים כשקפץ על הרימון תוך כדי קריאת שמע ישראל; ועוד חיילים שמסרו את נפשם במסירות למען עם ישראל. אף אחד לא יודע את חשבונותיו של הקב"ה. נסתרות דרכי הא-ל. בכל אופן, אני מנסה להבין את עבודת ה' הפרטית שלי כלפי ריבונו של עולם. אני בוחן את הצד הפרטי שלי ושל החברים שלי מהפלוגה. מה קרה לנו תוך כדי לוחמה".

הרב גלר מתאר מקרים שאירעו במהלך המלחמה  ומצביעים על השגחה פרטית. מקרה שכזה הוא סיפורה המופלא של פלוגה ג' מהגדוד. "הפלוגה נכנסה לפעילות בעומק לבנון. תוך כדי הליכה, הודיע להם מפקד הגדוד בקשר, שעליהם לכבוש את הבית בכפר ביבש", מספר הרב גלר.

לכבוש ביבש?

"לכבוש ביבש זה אומר שעליהם להשתלט על הבית ללא ירי. מפקד הפלוגה לא הבין את פשר הפקודה של המג"ד. מדובר בבית מלא במחבלים עם כלי נשק, ועוד בלב כפר עוין בלבנון. הוא צעק בקשר: 'השתגעתם? זה לא אימון, אנחנו במלחמה'. אבל הפקודה נשארה כשהייתה: 'אני חוזר שוב: יש לכבוש את היעד ביבש'.

"כשהגיעו, לאחר שעות של הליכה לבית המבוקש, נכנס מפקד הפלוגה לבית, שהיה חשוך לחלוטין. אחד החיילים הוציא פנס, והאיר את החדר. לתדהמתם, הם גילו במרחק שלושה מטרים מהם משגר ושלושה טילי נ"ט משופרים מוכנים לשיגור. ללא ספק, אם הם היו פורצים לבית בירי, היו בין כוחותינו הרוגים רבים. הפקודה המוזרה הזו, שניתנה רק להם, ללא הסבר מניח את הדעת, היא בגדר נס. ניסי ניסים. גם בהמשך הערב הייתה לפלוגה ג' השגחה פרטית", מוסיף גלר.

מה היה?

"המפקד החליט לבצע, ליתר ביטחון, סריקה נוספת באזור כדי לוודא שאין מחבלים. מאחור הוא נתקל בערימת עלי טבק שעוררה את חשדו, והחל לבדוק אותה. פתאום יצאו בידיים מורמות שני מחבלי חיזבאללה שהסתתרו מתחת לערימת העלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב. במקום לנצל את יתרון ההפתעה ולפתוח בירי על החיילים, נכנעו המחבלים בעצמם. החיילים החזיקו בשבויים למעלה מעשר שעות, ולפנות בוקר הם הועברו לשטח ישראל".
 
היינו אחים, והייתה לנו אמונה

כבר בימי המלחמה, ובמיוחד לאחריה, התבררה תמונה קשה של חוסר מוכנות במערכת הצבאית, תקלות מבצעיות, חוסר תכנון וחוסרים רבים של ציוד חיוני הדרוש לניהול המלחמה. בימי המלחמה נורו 3,986 טילים אל עבר מדינת ישראל, שזרעו הרס רב. האבידות בנפש היו כבדות. 119 חיילים מחיילי הסדיר, הקבע והמילואים נהרגו. בקרב האוכלוסייה האזרחית נהרגו 45 איש.

נראה שכושר ההרתעה של ישראל נחלש אל מול מדינות ערב, כתוצאה מכך שמנגנון קטן של כמה אלפי חיילי חיזבאללה הצליח, במשך ימי המלחמה, לעמוד מול צה"ל ולהמשיך לפגוע בצפון המדינה.

חיילים רבים טענו שהיו במלחמה פקודות סותרות, בעיות במיגון הטנקים, אי אספקת ציוד צבאי מתאים ומחסור חמור באספקת מזון ושתייה ללוחמים. נתקלת במהלך ימי המלחמה בתופעות כאלו?

"היו תופעות של בלבול, חוסר ציוד ועוד, אבל על כל הכשלים במלחמה כבר דובר רבות, ועוד ידובר. אני בא לשבח ולהודות לבורא עולם על ששמר והגן. אני בא לבחון את חצי הכוס המלאה. בימי המלחמה, ראיתי את עם ישראל בצד היפה שלו".

מה ראית?

"ראיתי דאגה של החיילים האחד לשני ממש כמו אחים. ראיתי אמונה גדולה. עם ישראל הוא עם מאמין. היו רגעים במלחמה של רוממות רוח. באחד הבקרים, כשהמתנו לקראת הכניסה ללבנון, שכבנו בבטלה בשטח. הרגשתי שזה לא נכון לצאת למלחמה מתוך בטלה, וקראתי למי שרוצה להצטרף אליי ללימוד תורה. לשמחתי, הצטרפו חיילים רבים ללימוד,
שנמשך ארבע שעות. בסוף הלימוד אחד החבר'ה ניגש אליי ואמר: 'איזו קדושה התורה הזו'. היה צימאון ללמוד ולהתפלל".
גם יואב, חייל מהפלוגה שאינו מנהל אורח חיים דתי, אך מגדיר את עצמו "מאמין", מתאר בהתרגשות את התפילה לפני היציאה לקרב: "עמדנו, כל החבר'ה יחד, דרוכים לקראת היציאה, כשעלינו כל הציוד והנשק. אחד החבר'ה קרא את התפילה בכוונה. כולנו השבנו בקול רם 'אמן'. אחר כך, באוטובוס, שרנו את 'ידיד נפש' – חילונים ודתיים ביחד. אלו היו רגעים של התרוממות".

על פי התכנון המקורי של צוות הפיקוד, הכניסה של הפלוגה ללבנון הייתה אמורה להיות בצום תשעה באב. הרב יוני גלר חש בתחילה קושי לגבי עיתוי היציאה לקרב. "בהתחלה  הרגשתי נורא עם הידיעה שנצא לקרב ביום בו התרחש לעם ישראל חורבן בית-המקדש הראשון וחורבן בית-המקדש השני. זה היה בשבילי חיבור קשה מדי. רק מאוחר יותר הבנתי שגם בזמנים שהכל נראה קודר, צריך לדעת שאלו רק דמיונות של בני האדם. הקב"ה נמצא איתנו כל הזמן, משגיח ושומר".

האם מאפשרים לך להעביר הרצאה על אמונה בבתי ספר חילוניים? לא רואים בזה "כפייה דתית"?

"בבתי-הספר החילוניים אני מכוון יותר לצד הערכי שבמלחמה, ובהחלט מכניס גם את סיפורי האישי, כאדם מאמין. נכון, יש החוששים, אבל לא רבים. הרי דבקות במטרה, אחדות בעם, יכולת התמודדות עם קשיים, מסירות ואפילו אמונה הם ערכים הקרובים ללב כולנו. ובכלל, יש לומר את הדברים כפי שאנחנו מאמינים בהם, בפשטות ומבלי להסתבך.

"אני נוכחתי לגלות שהנוער מאמין הרבה יותר ממה שזה נראה כלפי חוץ", מספרן הרב גלר, ומסביר: "פעם העברתי הרצאה בתיכון חילוני בצפון. דיברתי איתם על מדינת ישראל, על צבא יהודי ועל כך שעם ישראל הוא עם חזק. לפתע קם בחור קצת מגודל, עם קוצים ועגיל, והוסיף בצעקה: 'ויש לנו א-לוהים גדול!'".