בשבע 297: לדון גם את השופטים

דו"ח נציבת התלונות על שופטים ודיינים, השופטת שטרסברג-כהן, נגד הרב אברהם שרמן, עשוי להוות תקדים לביקורת אפקטיבית על שופטים חסרי אחריות ● הרגת כלב משוטט? חצי שנה בכלא.

יאיר שפירא , ט"ז בסיון תשס"ח

קשה לומר כי הצטערתי מאוד על השינוי הדרמטי שחל בעבודתה של נציבת התלונות על שופטים ודיינים, שופטת בית-המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן. בדו"ח חמור במיוחד, שחיברה על התנהלותו השערורייתית של דיין בית-הדין הגדול בירושלים הרב אברהם שרמן בפרשת הגיורים, המליצה הנציבה לוועדה למינוי דיינים להפסיק את כהונתו של הדיין. הנציבה מנועה, על פי דין, מלחוות את דעתה על גוף הפסיקה עצמו, במקרה זה פסילת גיוריו של בית-דינו של הרב דרוקמן, אך מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הדיינים, ובראשם הרב שרמן.

הנציבה קבעה כי הדיין הוציא פסק דין חריף נגד הרב מבלי לתת לו כל אפשרות להתגונן, וזאת בשעה שלא היה מונח מולו כל חומר רלוונטי קביל בפרשה. הדיין שרמן אף הגדיל לעשות, והציג את טיוטת פסק הדין בפני כנס רבנים בטרם ניתן פסק הדין. הוא פרסם את פסק הדין ללא סמכות, למרות שהתבקש שלא לעשות כן על-ידי נשיא בית-הדין הגדול, הרב שלמה עמאר.

ספק אם הוועדה לבחירת דיינים, השקועה עד צוואר בביצת הפוליטיקה הדתית, תאמץ את מסקנותיה של הנציבה, אך חשיבותה של ההחלטה עולה על תוצאותיה המעשיות, ואף מעבר לחשיבות הבהרת פרשת הגיורים עצמה. רף הביקורת שהניחה הנציבה הוצב אומנם בשדה פעולה נוח יחסית מבחינתה, ביקורת הדיינים, אך אין ספק כי הוא פתח של ממש לביקורת אפקטיבית יותר על שופטים המתנהלים בצורה חסרת אחריות, וגם כאלו לא חסר.
אפשר להסב את תשומת לבה של הנציבה למשל להחלטה של בית-המשפט העליון בשבוע שעבר בה הוא דחה, מסיבות משפטיות טכניות, עתירה שהגיש עו"ד אביעד ויסולי, עורך דינה של רבקה מאירצ'יק. מאירצ'יק, פעילת ימין צעירה (אם כי הפעם לא קטינה), משחזרת את המסע המשפטי של צעירות ממנה כשהיא מסרבת להכיר בסמכותו של בית-המשפט ולחתום על תנאי שחרור מקבילים לאחר שנעצרה בהפגנה. מעצרה נמשך חודשים ארוכים, ועו"ד ויסולי טען כי בית-משפט השלום בכפר-סבא עובר שוב ושוב על חוק המעצרים.

לאחר שבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הסכים עם עמדתו של הסנגור והורה לשופטת בית-משפט השלום ניצה מימון-שעשוע לבחון באופן מיידי את חומר הראיות נגד הצעירה הנמקה ב'נווה תרצה' שבועות ארוכים, דחה בית-המשפט את הדיון ב-11 יום, ואת מתן החלטתו בחמישה ימים נוספים. שופט בית-המשפט העליון אדמונד לוי כתב בהחלטה, לה הסכימו גם השופטים עדנה ארבל וחנן מלצר, כי הדחיות בבית-משפט השלום נעשו "מסיבות שונות, שמתקשה אני ליישבן עם הזכות היסודית לחירות ממעצר". שופטת שבית-משפט מחוזי קובע כי עברה על חוק המעצרים, ובית-המשפט העליון קובע כי התנהלותה מפרה זכויות יסוד, ראויה גם היא לביקורת של הנציבה.

מהכלב אל הכלא 
    
צרות רבות נפלו על ראשו של ר', אזרח בשנות החמישים לחייו, בעל חנות במרכז חיפה. בקיץ לפני שנתיים, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כשטילים נפלו בחיפה והקונים הדירו רגליהם מהרחוב, נטפל אל חנותו כלב משוטט, וממראהו העלוב ניכר היה כי חולה הוא. במשך כשבועיים הגיע הכלב המשוטט יום יום אל פתח החנות. לא פעם ניסה לנשוך את הבעלים והטריד את הקונים המעטים שפקדו את החנות. שבועיים ניסה ר' להרחיק את הכלב מחנותו, אך לא הצליח. הוא פנה שוב ושוב למוקד העירוני, אך שם היו עסוקים בהערכות החירום. גם אנשי אגודות בעלי החיים לא ששו לפעול בצפון באותם ימים, ולא נענו לקריאותיו. לבסוף אחז ר' בפנס גדול, והכה את הכלב, שמת כעבור מספר שעות.

קצין המבחן התרשם כי מדובר באדם חיובי, שהבין את חומרת מעשיו. הוא המליץ להטיל עליו עונש של 180 שעות עבודות למען הציבור, כדי שיוכל להמשיך להתפרנס ולטפל באמו הקשישה, חולה סיעודית על סף שנות התשעים לחייה. אך סגן נשיא בית-משפט השלום בעיר, השופט חנוך שילוני, גזר עליו עונש של חצי שנת מאסר שירוצה בעבודות שירות. זאת לאחר שקבע כי "אנו מצווים, בעניין זה, להימנע מצער בעלי חיים לא פחות מאשר לבני אדם". את שמו של התובע מפרקליטות מחוז חיפה לא הצלחתי לצערי להשיג עד למועד סגירת הגיליון. מכל מקום, אותו פרקליט התעקש בבית-המשפט כי ר' ירצה את עונשו מאחורי סורג ובריח. 

מסקנה מסכנה

בשבוע שעבר הגישה ועדת החוקה של הכנסת את 'חוק שי דרומי' לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. לחוק, המקל את התגוננות האזרח נגד עבריינים התוקפים אותו ואת רכושו, קמו מתנגדים רבים וקולניים. בין השאר, מתנגדת לחוק פרקליטות המדינה. זו טוענת כי סעיף 34 לחוק העונשין, הקובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו" מספק את ההגנה הראויה לאזרח המתגונן. אלא כדי שמתגונן כלשהו יחסה תחת ההגנה שבחוק, דורשת ההגנה שיפעל רק על ספו של מוות בטוח, וגם אז, בקור רוח משל היה גיבור הוליוודי.

עו"ד סמי שבלי, למשל, אינו כזה. הוא אדם לא גבוה ובעל ממדי גוף ממוצעים. לילה אחד, הוקף פתאום בידי שלושה גברתנים גדולי ממדים ורעולי פנים האוחזים אלות כבדות בידיהם, ולא הצליח לחשוב בקור רוח ראוי, מהסוג שהתובעת במשפטו חשבה שצריך היה להיות לו. לדעתה, ראוי היה שיבין "כי השלושה אינם מבקשים להורגו, שכן אם רצו בכך – היו מכים בו בראשו, ולא בחלקים אחרים בגופו, כפי שאירע בפועל".

שבלי, פזיז ואחוז פחד מוות, שלף אקדח בו הוא מחזיק ברישיון, וירה לעבר השלושה. אחד מהם חוסל, שניים נפצעו ונמלטו מהמקום. שבלי הועמד לדין על הריגה וגרימת חבלה חמורה. שופט בית-המשפט המחוזי בנצרת, אברהם אברהם, זיכה אותו השבוע מכל אשמה.

החוק החדש יזכה אותנו במערכת צדק עקומה פחות.