בשבע 298: המדרון החלקלק של הפמיניזם הרדיקלי

איך אפשר להקל ראש בהלכות מפורשות שאין חולק עליהן וגם להצהיר על מחויבות להלכה? ● סיבוב מסכם בפולמוס עם חנה קהת.

עמנואל שילה , כ"ו בסיון תשס"ח

1.  מייסדת 'קולך', ד"ר חנה קהת, (להבנת הדברים הבאים במלואם, כדאי לקרוא קודם את מכתבה המתפרסם במדור המכתבים בגיליון זה) מרבה להתראיין ולהביע את דעותיה בכלי התקשורת. לעיתים קרובות היא מבטאת ביקורת חריפה כלפי גופי הלכה וכלפי רבותינו חכמי הדורות, ומביעה רעיונות רדיקאליים ומהפכניים שהשפעתם על חיי הציבור הדתי עלולה להיות הרסנית - בוודאי אם יתפרשו באופן עוד יותר מוקצן מדעותיה, הקיצוניות בלאו הכי.

למרות ריבוי הופעותיה בתקשורת, קהת מעידה על עצמה שהיא אינה קוראת עיתונים. אם כך הדבר - אין לה שום פיקוח, ולו בדיעבד, על האופן שבו מובאים דבריה. גם בבואה לטעון כי דברים שציטטתי בשמה "רחוקים מן האמת", ולרמוז כי ייתכן שמי שאשם בסילוף דבריה זה אני ולא כתבת 'ידיעות אחרונות', היא לא טרחה להקדים ולהשיג את הכתבה ב'ידיעות' ולראות אם אכן הדברים שהבאתי משם אינם נאמנים למקור.

2.  ובכן, כשירות לקוראת (המזדמנת) חנה קהת ולקוראים המתעניינים, אצטט את הקטע הרלוונטי מהכתבה בגיליון 'ידיעות אחרונות' מהחודש הקודם (מוסף 24 שעות, ט"ו באייר תשס"ח, 20.5.2008). כך תוכל חנה קהת ויוכלו גם הקוראים לשפוט האם צדקתי באומרי כי לפי דבריה שהובאו בכתבה, קהת רואה בהימנעות נשים מטבילה אופציה לגיטימית.

"שאלה לד"ר קהת: את חושבת שיש מקום לבטל את הלכות הנידה כיום?

תשובה: בוודאי. יש שינוי והוא מוצדק, ויש ביקורת וגם היא מוצדקת. מה שבעיניי נדרש זה לא להכריע הכרעה חד-משמעית ואחידה, אלא לתת לנשים לבחור את הדרך שמתאימה להן. כבר היום יש נשים שבוחרות לעצמן את הדרך שמתאימה להן. יש כאלו שמחליטות לא לטבול בכלל, יש כאלו שטובלות במעיינות טבעיים, ויש כאלו שפשוט מבקשות מהבלנית לצאת...". האם אין כאן לגיטימציה לנשים אשר "מחליטות לא לטבול בכלל"?

במקום אחר בכתבה מצוטטת התייחסות של קהת לקריאתה של ד"ר רוחמה וייס לנשים למרוד בהלכה ולחדול מללכת למקווה. קהת אומרת: "ברמה העקרונית אני מזדהה עם הרבה מאוד מדבריה של רוחמה (וייס). אני שמחה על ההצפה והמודעות שרוחמה עושה לנושא. הפולשנות של הממסד הגברי בתחום הזה קשה מאוד. עם הידע שיש לנו כיום, כל העיסוק הגברי בעניינים האלו נותן הרגשה רעה מאוד. מצד שני, אני לא רואה את האלטרנטיבה שאותה מציעה רוחמה כנכונה לכולם". משמע: לא לכל הנשים נכון לקבל את הצעתה של רוחמה וייס ולהפסיק לטבול, אבל לחלקן כן.

3. אני רוצה להאמין שקהת עדיין מחזיקה בהשקפת היהדות הנאמנה שכל נשות ישראל חייבות לקיים את מצוות הטבילה. אם אכן כך, טוב שהיתה לי הזכות להביא לידיעתה את הציטוטים המסולפים שהובאו מפיה בעיתון הנפוץ במדינה, ולגרום לה להעמיד דברים על דיוקם. להבא, כדאי שקהת תאמץ את המלצת חז"ל "חכמים (וחכמות) היזהרו בדבריכם" ותדאג שדבריה יימסרו בידיים נאמנות, ובכך היא תמנע תקלה ומכשול מבנות ישראל שעלולות להיות מושפעות מהדברים המסולפים המיוחסים לה. חז"ל הרי למדונו על הזהירות היתרה מפני דיון פומבי בהלכות עריות, מחשש שהדברים יובנו באופן מסולף, וקבעו כי "אין דורשין בעריות בשלושה". ואם הוטלה מגבלה שכזאת על הדיון בבית המדרש, קל וחומר בעיתונות חילונית, ובאמצעות כתבת שאינה חשודה על יראת חטא.

4. לגבי אותה פולשנות גברית שקהת וחברותיה נוהגות לתקוף, תוך שהן דורשות מהרבנים להניח את הלכות הנשים לנשים - הייתי מבין יותר את קריאתן אילו לוותה בדרישה מקבילה מגברים למשוך את ידם מרפואת נשים, ובקריאה לנשים להידרש לטיפול רק אצל רופאות. בדיקות רפואיות, כידוע, הן פולשניות הרבה יותר מפסיקה הלכתית של רבנים. גם הידע הרפואי המצוי כיום בידי רופאות הנשים הוא מקיף ומתקדם יותר מהידע ההלכתי שהספיקו לצבור 'יועצות הלכה', שעם כל הכבוד - עדיין אינן נמנות ולא מתיימרות להימנות בין פוסקי הלכות נידה המובהקים. כל עוד הסלידה מהפולשנות הגברית צצה דווקא בענייני הלכה, יש לחשוש שהביקורת איננה אלא התפרצות פסבדו-מוסרית של מי שאינן חיות בשלום עם הזהות הדתית שלהן.

5. את הכתבה ב'ידיעות' קהת אולי לא ראתה, אך לדברים שכתבה מפיה ב-ynet ידידתה רוחמה וייס היא לא יכולה להתכחש. איך תצדיק קהת את אמירתה כי "לסביות היא בכלל לא בעיה מבחינה דתית"? כאן היא מגייסת את דרכי מחקר ההלכה האקדמי שאותן אימצה בשנים האחרונות, וטוענת שבדברי חז"ל יש רק 'גינוי' לתופעה, שהפך לאיסור ב'שולחן ערוך'. בשורה התחתונה, למרות האיסור המפורש בשולחן ערוך (וגם ברמב"ם, מאות שנים קודם לכן, ובהסכמת כל הפוסקים ללא חולק), ולמרות שהיא מודה שבדברי חז"ל יש לכל הפחות גינוי לתופעה, קהת הרשתה לעצמה להטעות את ציבור הקוראים (והקוראות) ולקבוע שאין בלסביות שום בעיה מבחינה דתית. האם מי שמתבטאת כך יכולה להצהיר בכנות על מחויבות להלכה?

קהת טוענת שלא ברור אם האיסור על זוגיות נשית חד-מינית הוא בכלל בגדר איסור דרבנן. אבל בין הפוסקים השונים מצאתי רק דעות שונות אם מדובר באיסור דאורייתא או דרבנן, ואין ולו אחד שמצדד לומר שאפילו איסור דרבנן אין כאן (אוצר הפוסקים אבן העזר סימן כ' אות ט"ו). ואם מדובר 'רק' באיסור דרבנן, האם אפשר להתעלם ממנו?!

ומכיוון שקהת עצמה מרגישה כנראה שהטיעון שלה חלש, היא משנה את הנושא וגם עוברת לצעקות. האיסור, הקלוש בעיניה, על לסביות, חמור הרבה פחות מאיסורי תורה שעליהם עוברים הנגועים ב'הומופוביה'. כאילו שיש רק שתי אפשרויות, או להכשיר את הזוגיות החד-מינית או להיות נגועים בשנאה, ברדיפה, הלבנת פנים ושפיכות דמים.

6. אינני מוצא טעם להמשיך בוויכוח עם חנה קהת. מי שמרשה לעצמה להקל ראש באיסורים הלכתיים מפורשים שאין עליהם חולק, איננה שייכת לדעתי לשיח הפנימי של שלומי אמוני ישראל. גם ככה קשה עליי הצורך לעסוק מעל דפי 'בשבע' בנושאים שהצניעות יפה להם, אך הוכרחתי לעשות כן כדי להסיר את מסווה המחויבות להלכה שעוטות נשים פמיניסטיות-רדיקליות מסוגה של קהת.

צר לי שעד לכאן הגיעה בתו של אחד מגאוני הדור, אשת תלמיד חכם, ובעצמה אישה מוכשרת ומלומדת שבעבר זיכתה את הרבים והיום מבלבלת ומחטיאה את הציבור. אינני כופר בכך שהיא פועלת מתוך תודעה של שליחות מוסרית ומבקשת לפעול לתיקון עולם על פי דרכה. אך ההתמקדות שלה בערך אחד, קידום זכויות הנשים, על חשבון ערכים אחרים חשובים לא פחות, הטתה אותה מדרך היהדות הנאמנה אל דרכים עקלקלות.

7. יותר חשוב לי להתווכח עם אורי אורבך, שהגיב לקריאתי משבוע שעבר אליו ואל דומיו להימנע מכתיבה משותפת באתרי 'יהדות' לצידם של כותבים רפורמים. במאמרו ב-ynet, אורבך קושר את הכתיבה המשותפת הזאת עם הרנסנס התרבותי של יוצרים רבים מתחומים שונים שיצירתם מתכתבת עם יהדותם ומושפעת ממנה. כדי להמחיש את דבריו, אורבך כורך יחד את הרב חיים סבתו עם הדר גלרון, את 'האושפיזין' של שולי רנד עם 'מדורת השבט' של סידר, ואת הלהיט 'אנא בכוח' עם ספרו של חנוך דאום. מאיר בנאי ויוכי ברנדס, 'המדרגות' ויעל משאלי - הכול אחד, כולם בקלחת אחת של יצירה תרבותית יהודית.

ואני מקווה שנמשיך להיות בין מי שיודעים להבדיל בין יהדות אוטנטית, עמוקה ומחייבת ליהדות שטחית ופולקלוריסטית, ולהבחין בין מי שאוהב את היהדות ומתחבר אל אוצר הטוב שבה עד כמה שידו מגעת לבין מי שניגש אליה בעיקר כדי לתקוף אותה ואת נושאיה ולהבאיש את ריחם.