בשבע 298: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, ישראל מידד, חני לוז, חגית ריטרמן , כ"ו בסיון תשס"ח

לחץ רגשי לא מתון/ עדי גרסיאל

הסיקור הנרחב, כמעט האובססיבי, של נושא השבויים והנעדרים התמקד כמעט באופן מוחלט בבני משפחותיהם. קולם של נפגעי הטרור, גם כאלה שאיבדו את יקיריהם מידי מחבלים ששוחררו בעסקאות עבר, כמעט לא נשמע. מבחינה תקשורתית הדבר מובן, שהרי הדרמה נמצאת במאבקם קורע הלב של הורים, אחים ובנות זוג מול הממסד, האטום לכאורה. בלוטות הרגש עובדות שעות נוספות למראה מכתב מגלעד ומהמחשבה על עגינותה של קרנית. אלא שההתמקדות הזו משמשת גם מכפיל כוח בלחץ על קברניטי המדינה לבצע את העסקאות במהירות, וכפי שיודע כל מי שמכר בית, רכב או ספה יד שנייה, מי שלחוץ משלם יותר, הרבה יותר.

תקשורת שקולה יותר היתה צריכה לאזן את התמונה לא רק בטורי פרשנות, אלא גם בדיווחים חדשותיים. זה לא פופולרי, זה מצריך יותר עבודה ויצירתיות, אבל זה אפשרי. ולטווח הארוך, גם משתלם.

חיים מפי הדובר/ ישראל מידד


ביום שישי שעבר קראנו באתר מעריב ש"דובר צה"ל מסר כי מתחקיר ראשוני של פיגוע הירי שאירע אתמול בשומרון עולה כי המטיילים לא תיאמו את הטיול בהתאם לנהלים הנדרשים. זאת חרף האזהרות החוזרות ונשנות."  גם באתר "הארץ" נכתב: "מחקירה ראשונית של האירוע עולה כי השלושה יצאו... מבלי לתאם עם צה"ל, כנדרש."
 
אך על פי אתר 'נענע', "המטיילים שנפגעו בפיגוע הירי תיאמו את הטיול עם צה"ל".

אני מקווה שהדברים יתבררו בהמשך. אבל יש שתי נקודות חשובות שכדאי להתעכב עליהן.  ראשית, מה בדיוק 'מתואם' בין צה"ל למשטרה הפלסטינית?  תיאום זה היה צריך לעמוד במרכז הטיפול התקשורתי.  כי הרי לפני כמה חודשים נרצחו בנחל תלם שני תושבי חברון הי"ד, ולאחר מכן התברר שהיורים השתייכו לכוחות הביטחון של הרש"פ.  והנקודה השנייה: התנהלות צה"ל מול התקשורת. אחד מהטיעונים החוזרים כנגד הכתבים לענייני צבא הוא שהם בעצם 'עבדים' של דובר צה"ל, ואין לסמוך עליהם.  אז איך פתאום כולם מאמינים לדובר צה"ל דווקא כשהעניין נוגע למתנחלים?

סוכריות תקשורתיות במימון אירופי/ חני לוז

חולה בסוכרת מגיע לרופא, שמחליט על טיפול מהפכני: מעכשיו, במקום לשמור על דיאטת דלת סוכר, על החולה לאכול סוכריות ולשתות פחית קולה בכל יום. החולה מרוצה: לא עוד הגבלות ושליטה עצמית מול האוכל. התוצאה הברורה לכל לאחר שנה-שנתיים: קטיעת כף רגל, סכנת קטיעה לגפיים התחתונות, והידרדרות הראייה. אך הרופא והחולה מסרבים להיכנע למציאות וממשיכים באותו כיוון טיפולי.

ולנמשל: התקשורת הישראלית ממשיכה להאמין בסוכריות של רופא האליל: נסיגות יביאו שלום. עוד החרבת בתים של מתנחלים, עוד הגבלות בנייה על יהודים, עוד התעלמות מירי על מטיילים תמימים והאשמת הקורבן, עוד יס"מניקים מקללים ומכים מתנחלות שנואות עטויות שביס.

המערכה מתוזמרת ומתוזמנת היטב מטעם ארגוני השמאל שמקבלים מאות מליוני שקלים כתרומות מהאירופים ומקרנות כמו 'קרן פורד'. הם מאכילים את אנשי התקשורת בחומרים מבושלים כל-צרכם: סרטים 'בלעדיים מהשטח', עתירות לבית המשפט, חוג בית בקרני-שומרון לעידוד פינוי-פיצוי עצמוני לתוך "ישראל הבטוחה" בגבול גדר הביטחון.

האם הכתבת רינה מצליח מערוץ 2 לא מצליחה, למשל, להבין שאבו-וילן, ממייסדי שלום עכשיו, וחבר יח"צניו לא מצליחים לגייס יותר משני חברים מתנחלים לארגון הקיקיוני 'בית אחד'?

אנשי התקשורת שקונים את הסוכריות המיוח"צנת שארגוני השמאל הקיצוניים מגישים להם, מוזילים עוד יותר את ערך העיתונות הישראלית כשהם מלעיטים את הצופים באשליות וחצאי אמיתות במקרה הטוב. הם מסיטים את תשומת לב הציבור מהאויב האמיתי בעזרת הזיה מתוקה-לרגע בדרך לקטיעה נוספת. 

מצהיבים ובוכים/ עדי גרסיאל

ביומון 'ישראל היום', ולא רק, לעגו לתקשורת שהתמקדה בביקור הזוג הנשיאותי הצרפתי בעיקר בגברת הראשונה, קרלה ברוני.

ואכן, ידיעות אחרונות, למשל, פרסם במחצית הראשונה של השבוע 14 תמונות של הגב' ברוני. בעלה, נשיא הרפובליקה ניקולה סרקוזי, זכה ל-8 תמונות בלבד.

אלא שגם המאזן של 'ישראל היום' עצמו רחוק מלהיות מזהיר:קרלה -  11, ניקולה – 8. אפילו 'הארץ' מרח תמונה של הדוגמנית לשעבר בעמודו הראשון כשברקע בעלה, אך הקפיד להסתייג מהפסטיבל התקשורתי סביבה במדור ביקורת הטלוויזיה שלו.

כמה נחמד כשאפשר גם לאכול את העוגה, גם להשאיר אותה שלמה, וגם להזיל ריר כל הדרך.

חדשות בחדשות / חגית ריטרמן

האגודה לזכות הציבור לדעת שלחה ליו"ר הרשות השנייה מכתב ובו דרישה ששידוריו של העיתונאי לשעבר דניאל בן-סימון בערוץ הכנסת יופסקו לאלתר. בן-סימון הודיע, כזכור, כי הוא מצטרף למפלגת העבודה, וב'לדעת' מבקשים למנוע ניגוד עניינים והתנהלות שאינה אתית, של פוליטיקאי שיש לו בימה כעיתונאי בכלי תקשורת ציבורי, נטול אינטרסים פוליטיים.

תוכנית היהדות 'הבית היהודי' (מוצ"ש, ערוץ 1) עלתה לגמר תחרות פרסי האקדמיה לטלוויזיה ולקולנוע, שתשודר בערוץ 2. התוכנית תתחרה בארבע תוכניות מערוצים שונים במסגרת קטגוריית מגזין בתחומי תרבות ופנאי. את 'הבית היהודי' עורך ומגיש שלומי גולדברג, ויש בה כתבות וראיונות בנושאי יהדות בארץ ובעולם, ופינות של עיתונאים דתיים. 

עמית סגל ונדב פרי יגישו את תוכנית האקטואליה 'נכון להבוקר' (גל"צ, 8:00 – 9:00) במקום רפי רשף. השניים, בוגרי גל"צ, מגישים את התוכנית 'זוג או פרט' בערוץ הכנסת ומשמשים ככתבים בערוץ 2 (סגל) ובערוץ 10 (פרי). בינתיים הם צפויים להגיש את התוכנית במשך חודשיים,  וייתכן שימשיכו גם אחר כך.

היועץ המשפטי של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו קבע שארקדי גאידמק יצטרך למכור את רדיו 99 שבבעלותו, בשל פעילותו הפוליטית – הקמת מפלגת 'צדק חברתי' והתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות. לפי החוק, גורם פוליטי אינו רשאי להפעיל תחנת שידור ציבורית, מחשש שישתמש בה לתועלתו האלקטוראלית.