בשבע 298: מכתבים

קוראי העיתון , כ"ו בסיון תשס"ח

לצטט כהלכה (בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 297)/ ד"ר חנה קהת, נווה דניאל

הזדמן לידי עיתונכם וראיתי את הדברים שעמנואל שילה ציטט כביכול בשמי. כיוון שהדברים רחוקים מן האמת ברצוני להעמיד דברים על דיוקם:

1. בראיון שערכה עמי ליאת מלמד סיפרה על תחקירה שגילה כי נשים דתיות רבות בוחרות לא לטבול במקווה בשנים האחרונות, מתוך התנגדות להיבט הממסדי ולמעמד הכרוך בכך. הגבתי ואמרתי שלכן חשוב לא להכריע על דרך אחת בלעדית וישנן דרכים נוספות לטבול, כגון בים או במעין, כפי שנשים רבות במהלך הדורות עשו. טבילה שכזו אין בה את ההיבטים שמפריעים להן ומאפשרת גם לנשים שמסרבות לטבול במקווה לקיים את מצוות הטהרה.
אני חייבת לציין שכיוון שאיני קוראת עיתונים לא ראיתי את הכתבה, ואני מקווה שהעיתונאית אכן דייקה בדברי ולא כפי שהופיע בדיווח של שילה.

2. אין לי ספק שכאשר הרמב"ם הגדיר את "דת יהודית" - כ"מנהג שנהגו בנות ישראל" הוא לא חשב שרבנים גברים יישבו ויחליטו מה המנהג הראוי לבנות ישראל ויעסקו בפרטי פרטים של גופן ולבושן. אלא העביר את ההכרעה לנשים עצמן. הבחירה האישית והאוטונומית של בנות ישראל הפכה לסמכות המכריעה מבחינת הנוהג וההלכה (ללא פיקוח חיצוני וללא התערבות בוטה של עין חודרנית, בלתי צנועה בעליל).

3. הפסול לכהונה שמופיע במקורות של "נשים המסוללות" (כינוי ללסביות) והגינוי שמופיע בחז"ל בתו"כ (כמעשה ארץ מצרים), והפך ל'איסור' בשולחן ערוך (כאשר לא ברור אם הוא בכלל בגדר איסור דרבנן), אינו עומד בשום יחס לאיסורי התורה החמורים שעוברים אנשים הנגועים ב"הומופוביה" ומלבישים את הנוירוזה הזו הזו ב"דתיות". הם עוברים על איסורי שנאה בלב ובמעשה, רדיפה, לשון הרע הלבנת פנים ושפיכות דם (של ממש). אדרבא, מן התורה חויבנו ב"ואהבת לרעך כמוך", יהודי ויהודיה באשר הם, בעלות נטייה כזו או אחרת, כמו  החובה לאהוב כל יהודי ויהודיה, גם אם הם בעלי לשון הרע שזה ממש אסור מן התורה.

תגובת העורך למכתב בטורו 'שולחן עורך'.

התלמידות מצביעות ברגליים/ הרב פרופ' נריה גוטל, ראש מכללת 'אורות ישראל'

המכללה נתבקשה להגיב לדברי עמנואל שילה ('בשבע', טז בסיון) לפיהם אין מקום לד"ר קהת, המחזיקה בעמדות קיצוניות המנוגדות להלכה היהודית ולפוסקי ההלכה של הציונות הדתית, במוסד חינוכי תורני אקדמי, כדוגמת 'מכללת אורות ישראל'.
המכללה מבקשת להבהיר, כי המציאות היא שתלמידות המכללה "מצביעות ברגליים", ובוחרות שלא לקחת חלק בקורסים אשר ד"ר קהת שובצה ללמד בהם. ואכן, בפועל, שיעורים אלו אינם מתקיימים, בשל העדר נכונות ללמוד אצל ד"ר קהת. כתוצאה מכך, במהלך שלוש השנים האחרונות, מקבלת לכיסה ד"ר קהת מידי חודש משכורת של אלפי שקלים רבים, תוך יצירת בזבוז כספים אדיר היכולים לשמש למטרות חשובות לאין ערוך. ד"ר קהת אינה חסה על כספים אלו, ואינה מוכנה לוותר עליהם. המכללה סבורה כי משעה שד"ר קהת אינה נותנת למכללה כל תמורה, אין מקום להמשך העסקתה, ואולם ד"ר קהת פנתה אל בית הדין לעבודה אשר כפה על המכללה את המשך ההעסקה, וזאת באצטלה של "החופש האקדמי". 
 
מפקירים את הבנים/ זאב סופר, חולון

החלטת הממשלה על רגיעה בעזה ללא שחרור גלעד שליט, היא פשע לאומי חמור. מעתה נרשמה בציבור פגיעה מורלית בנכונות לשרת בצבא, כאשר לנגד עיני המשפחות השכולות עומדת דוגמה של הפקרת שבוי תמורת הפסקת אש שברירית הפועלת לטובת המחבלים.

הממשלה שעקרה את גוש קטיף, עוקרת עכשיו את לב ההורים. מי שלא מצביע אי אמון בממשלה הוא שותף מלא לפשע הזה.

אני קורא למשפחות האומללות להתאחד לקראת הבחירות על מנת להילחם נגד החלטות אכזריות אלה, שאין בהן תבונה או רגש אנושי, ובוודאי שום תחכום צבאי. ההחלטות משפילות את כבוד המשפחות והחיילים ומעניקות יתרון לאויב שהתרגל לסחור בגופות.

אחדות עכשיו/ יעקב הימן, איתמר
 
יש הרבה גורמים שמדברים על אחדות המחנה האמוני מכל הקשת לקראת הבחירות הבאות. ראיון מעולה. הגיע זמן להעביר את ההגה לנהג האמיתי. אבל גם אלה שמדברים על אחדות לא הצליחו בינתיים להתאחד בינם לבין עצמם על מנת להגשים את החלום הקדוש והחיוני הזה.

אין זמן לבזבז וחייבים להיות מעשיים. צריכה לקום עכשיו ועדה משותפת עם נציג אחד או שניים בכל המפלגות הרלוונטיות שיתחילו לעבוד באינטנסיביות, יום יום, על מנת להגדיר את המשותף ולפתור את המחלוקות המכשילות, ולא יומיים לפני הבחירות. אחרי האיחוד חייב להישאר מספיק זמן עד הבחירות כדי לחבב את הדבר על הציבור על מנת להביא הפעם למהפך אמיתי ומרחיק לכת.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

תיאסר אפליה בקבלת עובדים למשרדי הממשלה .
 מפני תקנת השווים.

ביטוח לאומי: מצב העובדים במשק מדרדר.
 שכירים לעזאזל.