חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

סיפור על תספורת - תרבות ופנאי (סרט)

'חלאקה' הוא דרמה מרעננת על עימות בין בני זוג שעולמם הפנימי שונה, יצירה שעומדת בקריטריונים הלכתיים וגם מכבדת את עולמן הרוחני של הדמויות.
03/07/08, 16:49
אמציה האיתן

אינפו: 'חלאקה', תסריט: הרב מרדכי ורדי, בימאית: אביגיל שפרבר, הפקה: גיל מזומן, בית-ספר מעלה והערוץ הראשון. הסרט יוקרן בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בירושלים, י"ב בתמוז במרכז בגין.

לפני ימים ספורים, בין צילום לצילום, שקעתי בוויכוח סוער עם המפיקה שאיתה עבדתי. היא העלתה על נס את תרומתם של סרטים כמו 'ההסדר' ו'מדורת השבט' לקירוב אמיתי בינינו ובין הציבור הרחב ולגישור על הפער העצום שבינינו. למרות שהיא המפיקה ואני רק הצלם, התנגדתי בתוקף, ואף הבעתי שאט נפש מהנזק שגורמים סרטים מעין אלו לדמותו של הציבור החרדי והדתי-לאומי. הדיון גלש עד מהרה לגבולות האמנות ולחופש של היוצר להביע את הגיגיו, מול מגבלות ההלכה ורוח התורה, המהללת דווקא את זה שכובש את יצרו.

גם אני הסכמתי שסרט המציג דמויות מהציבור שלנו אינו יכול להיראות כמו סרט תדמית – כולם אהובים, כולם ברורים, וכולם פותחים את פיהם... אך מכיוון שנאלצנו לחזור לצילומים, הדיון נשאר פתוח והשאלות שעלו אינן פשוטות כלל וכלל.
המתח בין הרצון האמנותי לפרוץ גבולות לבין המחויבות היהודית למסגרת ולסייגים הוא מתח מובנה שקיים כמעט אצל כל יוצר שומר מצוות. הסרטים תמיד יציגו את החריג והבולט (אלא אם כן הם טרחניים ומשעממים), והנטייה לביקורתיות היא טבעית לכל מי שמצוי בתחום. אך נדמה לי שהתשובה טמונה בפרופורציות ובנקודת המוצא (או כפי שאומרים בקולנוע: בזווית הצילום).

כאשר הסרט (או הספר) מציג את דמותו של שומר המצוות כאדם שלילי, מגוחך, שכל חייו סובל תחת כבלי הדת, ואף אינו מהווה חריג בקרב חברי קהילתו, אזי, לטעמי, אין לעודד את היוצר על-ידי רכישת הספר או כרטיס לסרט, אלא להפך. אך כאשר הדמות המוצגת משקפת את המורכבות של החיים, את הטוב עם הביקורת, והכי חשוב – כשהביקורת נובעת מאהבה או מהערכה, ולא ממקור של גאווה, אזי התוצאה אומנם מורכבת, אך לא פחות מכך – מבורכת.
כל ההגיגים האלו נכתבו רק כדי להוביל אל הסרט המתארח היום במדור. שם הסרט מקורי, ולא פחות מכך, התסריט.

'חלאקה' יוצא ממש בימים אלה מחדרי העריכה, ולאחר צפייה של פעמיים לפחות, אני יכול להמליץ עליו בפה מלא ובנפש חפצה. התסריט הוא פרי עטו של ראש המגמה לתסריטאות בבית-ספר 'מעלה', הרב מרדכי ורדי. את ההפקה לקח על עצמו גיל מזומן, בוגר בית-הספר וצלם ומפיק בזכות עצמו. בשיתוף הערוץ הראשון, הם הוציאו תחת ידיהם יצירה מרתקת וייחודית.

יוני הוא חסיד ברסלב ששאיפתו היא לקחת את בנו, יפתח, ביום ל"ג בעומר, לחלאקה על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. כדי לזכות לכך, הוא צריך לקבל את ההסכמה של אשתו, יעל – משימה לא פשוטה כלל וכלל. הדרך למירון רצופה בהרפתקאות, ואת הסוף אני לא רוצה לגלות, רק אתן לכם רמז: "איזה טוב השם".

לא מדובר בסתם סרט הרפתקאות, אלא במסע רגיש אל נפשם החצויה של בני זוג, שהעולם הרוחני שלהם שונה זה מזה. מהלך כל העלילה בנוי ממאבקים קטנים, בחלקם מנצח הבעל, בחלקם האישה. הוא חזר בתשובה רק כדי למלא את התנאי שהציבה לו לפני הנישואין, אך היא ממש לא התכוונה לחזרה למחוזות רבי נחמן מברסלב. וכמו בכל דרמה טובה, מי שמעלה על פני השטח את הניגודים הוא ילדם החמוד בן השלוש.

הבימאית, אביגיל שפרבר, השכילה להוציא מהשחקנים את המיטב. עיקר התשואות מכוונות אל הילד יפתח, הלא הוא הינבא פני-אל (בדקתי עשר פעמים, כך כותבים את השם שלו), דור שני לשחקן שאני מעריך מאוד – אסף פני-אל. גם אוהד קנולר וחני פירסטנברג, הוריו הזמניים של יפתח, נכנסו לתפקידיהם בכל הרצינות הראויה ומצליחים להעביר, בדקויות של הבעות פנים ותנועות קטנטנות, את הרגש שאמור לעבור אל הצופה.

אני לא אומר לעזוב את הגמרא ולרוץ לראות את הסרט, ונדמה לי שיהיו כמה משפטים שיצרמו לאוזנו של בחור ישיבה שלא זז מעולמה של תורה, אך בהחלט מדובר ביצירה שעומדת (לעניות דעתי הענייה) בקריטריונים הלכתיים, ואף מכבדת את העולם הרוחני של הדמויות המשתתפות.

'חלאקה' זוכה להשתתף בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בירושלים, והוא יוקרן ב-י"ב בתמוז במרכז בגין. אם תשאלו אותי, מובטחות לכם 45 דקות של דרמה משפחתית, ישראלית ויהודית, לעתים משעשעת ולעתים טראגית, אך מעניינת ומרעננת.

לעדכון על סרטים חדשים, או לסתם ביקורת בונה: seret@etrog.tv