חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הגברת עם הבקבוקים - סיפור לילדים

03/07/08, 16:49
אסתי רמתי

"משעמם לי", אמר דובי. "למה משעמם? החופש בקושי התחיל!", עניתי לו. "בכל זאת משעמם לי", התעקש דובי. "מה יש, אסור? נו, ערן, תחשוב על איזה רעיון למשחק...". ישבנו על הגדר של הבניין שלנו, והבטנו ברחוב, שהיה די שומם.

"רוצה לשחק בבלשים?", הצעתי אחרי דקה של חשיבה. "נשמע טוב", ענה דובי, "אבל אחרי מי נבלוש? יש לך איזה פשע לפענח, או מה?". "בלי פשעים", הסברתי "בסך הכל נבחר מישהו שהולך ברחוב, ונעקוב אחריו מרחוק. נראה לאן הוא הולך ומה הוא עושה... יכול להיות מעניין, לא?". דובי לא ממש התלהב, אבל בסוף הוא הסכים. ממילא לא היה לנו משהו טוב יותר לעשות.

"הי, הנה הגברת של הבקבוקים!", אמרתי והצבעתי על אישה די מבוגרת עם כובע גדול, שיצאה מאחד הבתים. "אולי נעקוב אחריה?". דובי גיחך. "אחריה? היא הרי לא עושה כלום חוץ מלטייל עם סלים מלאים בקבוקים! איזה דברים מעניינים היא כבר יכולה לעשות?". "אני לא רואה פה אף אחד אחר לעקוב אחריו", אמרתי והסתכלתי לשני צדי הרחוב השקט שלנו. "זה או היא, או שתחפש רעיון אחר למשחק". דובי משך בכתפיו, ויחד התחלנו לצעוד בשקט אחרי הגברת, שגם באותו יום נשאה שני סלים גדושים בבקבוקים. משך חמש דקות הלכנו אחריה באיטיות, עד שהיא הגיעה לספסל, והתיישבה. נעמדנו מאחורי שיח, והבטנו.

"מה-זה משחק מרתק", לחש לי דובי, אבל בדיוק אז הגיעה לספסל זקנה אחרת.
"שלום גברת צוקר!", חייכה לעומת הגברת עם הבקבוקים. "חיכיתי שתבואי. מה שלומך היום?".
"רע מאוד", נאנחה הזקנה והתיישבה בקושי על הספסל. "לחץ הדם שלי גרוע, כך אמר לי הרופא אתמול. הוא רוצה שאני אחליף תרופות...". משך ארבע דקות תמימות הזקנה תיארה את כל המחלות שלה בפני הגברת עם הבקבוקים, שרק הנידה בראשה מדי פעם. "את צריכה לצאת יותר", היא אמרה לזקנה בסוף. "לא טוב שאת לבד בבית. אולי תירשמי למועדונית של 'עזר מציון?'".

דובי פיהק, אבל בעיניי השיחה דווקא היתה מעניינת (אגב, היום אני מבין שלצותת לשיחות של אנשים זה לא מנומס, אבל כשהסיפור הזה קרה, הייתי קצת יותר קטן וקצת פחות חכם...).

בסוף גברת בקבוקים נפרדה לשלום מהזקנה, והמשיכה ללכת. בהמשך הרחוב היתה רשת מִחזור, והיא רוקנה לתוכה את הבקבוקים, מאחד הסלים.

"אנחנו תמיד זורקים את הבקבוקים לפח", לחשתי לדובי. "אולי באמת טוב יותר לעשות כמו שהיא עושה. אבל למה היא לא זרקה את הבקבוקים שבסל השני?". "אלה בקבוקי זכוכית", ענה חברי אחרי רגע של התבוננות, "אפשר להחזיר אותם לחנות ולקבל רבע שקל דמי פיקדון. בטח היא תלך עכשיו לסוּפר, לפדות אותם".

דובי צדק. בעצם חצי צדק. גברת בקבוקים באמת המשיכה לכיוון המינימרקט השכונתי, אבל במקום לחפש את האחראי שייקח את הבקבוקים וייתן לה את הכסף, היא הכניסה אותם לתוך סל גדול שהיה ליד הדלת, ויצאה מהחנות.

דובי ואני הסתקרנו, והצצנו לתוך החנות כדי לראות מה יש בסל. "תראה, אוספים כאן בקבוקים לצדקה", אמרתי לדובי בהתפעלות. "פעם אמא שלי היתה אוספת את בקבוקי הזכוכית, אבל בסוף היא אמרה שזה יותר מדי בלגן בשביל שני שקל. אבל בשביל צדקה אולי כדאי בכל זאת...? אם הרבה אנשים יעשו ככה, זה יכול להגיע לסכום משמעותי".

יצאנו מהחנות, ומרחוק ראינו את גברת בקבוקים מזיזה הצִדה אבן גדולה שהיתה מונחת באמצע המדרכה. "יאללה, נמאס לי", אמר דובי, "בוא נחפש משחק אחר. המשחק הזה לא היה משהו".

אבל אני הבטתי בדמות המתרחקת במבט מהורהר, וחשבתי לעצמי שזה דווקא היה משחק לא רע בכלל.