גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מיקרוסקופ - מיקרוסקופ

03/07/08, 16:49
עדי גרסיאל, חגית ריטרמן, חני לוז

עסקה שאי אפשר לסרב לה/ עדי גרסיאל

הלחץ התקשורתי חסר התקדים הביא, כפי שהערכנו כאן בשבוע שעבר, לאישור עסקת השבויים עם החיזבאללה. עכשיו, כשהרעש נחלש מעט, אפשר להתפנות לנתח את הטכניקות שננקטו בידי המערכות העיתונאיות השונות. ראש וראשון הוא הסיקור המאסיבי והמתמשך, כולל תמונות, של בני משפחות השבויים וכל מפגני התמיכה השונים, שחלקם אורגנו ככל הנראה בידי יח"צנים מיומנים. השימוש התכוף במילה 'בנים', במקום בחיילים, למרות שמדובר באנשי מילואים בני 27 ו-33, אינו מקרי, הוא נועד  לעורר רגשות אמהיים. גם ההתייחסות לקרנית גולדווסר כאל 'קרנית' מטרתה ליצור קרבה והזדהות של הצופה/קורא עם מאבקה. וכדי לוודא הצלחה קרא 'ידיעות' ביום ראשון השבוע, שעות לפני הדיון בממשלה, בכותרתו הראשית בצורה הכי ברורה שאפשר "תחזירו אותם" (ראו תמונה).

האם כשעסקת שליט תעלה על הפרק כבר יידעו קברניטינו להתמודד עם המכבש התקשורתי לאישורה בכל מחיר? ספק רב.

בין רצח לחיסול / חגית ריטרמן

בשמאל הקיצוני מתלוננים לא פעם על השימוש במילה "חיסול" או "חיסול ממוקד" לתיאור הריגת פלשתינים. בעבר, הם אומרים, כיניתם הריגת פלשתיני בצירוף "מצא את מותו", ועכשיו "חיסול"? למה אתם משתמשים במילים שונות לתיאור רצח פלשתיני ורצח יהודי?

אלא שלא מדובר, ידידינו הצדקנים, בפלשתיני אומלל שרכב על חמורו תחת השמש הקופחת, להביא קצת לחם לילדיו המנוזלים, לקטוף סברס קוצני ולשאוב מעט מים מהבאר (רגע, אני צריכה ממחטה לנגב את הדמעות. זהו, התאוששתי). אנחנו "מחסלים" מחבל (כן, מחבל = ערבי, פלשתיני. מה חשבתם, ידידינו, הולנדי?), ו"מחסלים" – משמע מחסלים את פעילותו הרצחנית, שמים לה סוף.

השבוע אמר רפי רשף בפתיח לכתבה (ערוץ 10): "לפני שלושים שנה 'חיסל' סמיר קונטאר את בני משפחת הרן". חוסר הרגישות המשווע הזה, כי ברור שלרשף לא היתה כוונת זדון, הוא בעייתי. המנוול קונטאר, שרצח ב-1979 את דני הרן ואת בתו עינת בת ה-4, חטף אותם, עם כנופיית מחבליו, ירה באב על חוף נהרייה לנגד עיני בתו, ואז מחץ את ראש הילדה אל סלע. האב והבת לא עסקו בירי מרגמות אל אוכלוסייה אזרחית בעוטף עזה. איך אפשר, אם כן, לקרוא לזה "חיסול"?

להסיט את הוילון/ חני לוז

השבוע, תחת כיתוב דרמטי של 'תחקיר', פורסמה כתבה ב'כלכליסט', העיתון הכלכלי החדש מבית ידיעות אחרונות, על הלשכות הפרלמנטריות של חברי הכנסת. ומכיוון שמערכת עיתונאית לא מבזבזת כסף על תחקיר כדי להגיע למסקנה שהכל בסדר, כבר בכותרת המשנה נכתב בדרמטיות כי "בהיעדר פיקוח הפכו הלשכות לצינור להזרמת כספים למפלגות ולמקורבים". 

במסגרת הכתבה בלטו מאוד חברי כנסת חובשי כיפה וימנים. ח"כים מישראל ביתנו, איחוד-לאומי-מפד"ל, ש"ס ויהדות התורה. מנגד , נחקרו גם לשכותיהם של כמה ח"כים ערבים. ומי לא נמצא בכתבה זו? חברי כנסת ממפלגת העבודה, למשל. אף אחד מהם. גם מר"צ נעדרה. בימים שלפני מערכת בחירות, תמיד טוב להזכיר לקוראים באיזה צד נמצאים הטובים. אלא שבתקציבנו הדל שאינו מאפשר "תחקיר"  של ממש, גילינו שלא תמיד מה שנכון פוליטית גם נקי יותר: לפחות אחד מחברי הכנסת של מר"צ עונה לקריטריונים של הכתבה בצורה מדהימה: חבר הכנסת אבשלום (אבו) וילן ממר"צ, למשל, חבר קיבוץ נגבה (ומי שמנהל את קמפיין ניקוי יו"ש מיהודים בחקיקה תמורת פיצוי תחת הכינוי "בית אחד"). וילן שוכר לשכה משפטית ברחוב ליאונרדו דה-וינצ'י 13 בתל אביב, ושופך את כספי הציבור היישר לתוך בניין התק"מ, התנועה הקיבוצית המאוחדת. הזרמה בכיוון הנכון,  כנראה שאינה מעוררת את חושי הריח במערכת מבית מוזס בתל אביב.

חדשות בחדשות / חגית ריטרמן

ערוץ הכנסת (99) פיטר את העיתונאי דניאל בן-סימון, כיוון שהפך לאחר שהצטרף לשורות מפלגת העבודה. בן-סימון, עיתונאי ב'הארץ', שידר גם בערוץ הכנסת, ואגודת 'לדעת' תבעה את הפסקת העסקתו. המועצה לשידורי כבלים ולווין בחנה זאת, ובערוץ הכנסת הוחלט שבן-סימון לא ישמש עוד כעיתונאי מטעמם.

שופטת בג"ץ אסתר חיות דחתה את עתירת ארגון 'שורת הדין', בראשות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, נגד לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ). לע"מ סירבה להיענות לבקשת הארגון לשלול את תעודת העיתונאי של כתב הטלוויזיה הצרפתי שהפיץ צילומים מבוימים, לפיהם הילד הפלשתיני מוחמד א-דורה נהרג מאש צה"ל. למרות כל התחקירים שחשפו שהעיתונאי הפיץ סרט שקרי ומגמתי, החליט בג"ץ כי הכתב יוכל להמשיך בעבודתו העיתונאית בישראל.

שר התקשורת, אריאל אטיאס, הסכים להכניס שינוי להצעת החוק שלו לצנזור וסינון אתרי האינטרנט: במקום שהגישה לאתרים אלימים וגסים תיחסם מראש, יוכלו המנויים לבחור אם לחסום את הגישה לאתרים אלו. אטיאס הסכים עוד שתוקם ועדה ציבורית שתקבע אלו אתרים יסוננו. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן הציע, בתגובה, חוק שיחייב את ספקיות האינטרנט להציע תוכנות סינון אתרים לשנה, ואז לבחון כמה ביקוש יש לכך ואם יש צורך בצנזורה גדולה יותר.

בית-המשפט המחוזי מרכז קבע שהסרט 'ג'נין, ג'נין' מהווה לשון הרע, ובכל זאת דחה את תביעת חמשת חיילי המילואים נגד במאי הסרט המעוות והשקרי, מוחמד בכרי. החמישה, הנמנים לוחמי 'חומת מגן', תבעו פיצויים בגין הוצאת דיבה בסך שני מיליון שקלים וחצי. השופטת מיכל נדב קבעה שהסרט אומנם מכיל שקרים ושהמניע להפקתו לא היה טהור, אולם דחתה את תביעתם לאור סעיף הקובע שלשון הרע על "חֶבר בני אדם" או ציבור לא תהווה עילה לתביעה – שהרי בכרי הוציא דיבה למאות החיילים שלחמו, ולא לחיילים מסוימים; וכן כיוון ששמות ופני התובעים לא נראו בסרט.