גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חשבון פתוח, תיק סגור - שופטים ושוטרים

במשטרה ממהרים גם עתה למסמס את פרשת עמותות ברק, על אף עדותו של עד המפתח שמואל לוי, שחושפת התנהלות עבריינית של אנשי אהוד ברק, בידיעתו.
03/07/08, 16:49
יאיר שפירא

רק הונחה עדותו של שמואל לוי, לשעבר איש מפתח בפרשת העמותות של אהוד ברק, וכבר יודעים במשטרה כי למרות שעד המפתח התייצב כדי לדבר, סביר להניח שהם לא יפתחו בחקירה. נזכיר כי מדובר באותה משטרה שהניחה לאנשים שנחשדו בקניית שלטון בכסף לשתוק בחקירות מבלי שנאלצו לשבת יום אחד במעצר לצורך אותה חקירה. נזכיר כי לא הרצוג, לא טל בורנשטיין ולא לוי עצמו נהנו אז מחסינות, לפחות לא חסינות פורמלית, ומשטרת ישראל הצליחה למסמס לחלוטין חקירה על מיליוני שקלים שחולקו באופן בלתי חוקי לעיניהם של עשרות רבות של עדים.

לוי, נזכיר, הגיע השבוע אל אגף החקירות וביקש להתוודות על חלקו בפרשת העמותות, ולשפוך אור על התנהלות העבריינית של אנשי ברק לפני כתשע שנים, ולא פחות חשוב מכך: על מודעותו של האיש למעשיהם של האנשים שפעלו בשמו. מהמשטרה מנסים כעת להתחמק מהחקירה בטענה כי התיק כבר נסגר, וכי לעד לוי יש אינטרס בפתיחתו. כאילו שמשטרת ישראל לא פותחת תיקים חשובים אחרים שנסגרו כאשר עד מפתח מתייצב לפתע, מכל סיבה שבעולם.

תיק נוסף שהמשטרה סגרה באותה מערכת בחירות אומללה היא תיק מותו של פעיל הליכוד רחמים חברוני. כזכור, פעילי עמותות ברק גירשו באגרסיביות את פעילי הליכוד מהצמתים, והאחרונים התלוננו כבר אז כי עבריינים מקומיים גויסו על-ידי אנשיו של ברק לצורך כך. באחת הפעמים נפל חברוני לאחר עימות, ומת. המכון לרפואה משפטית לא הצליח להכריע אם האיש נפטר מהנפילה או מדום לב שהתרגש עליו אותה שעה. התקשורת השתיקה את הפרשה, והמשטרה מיהרה לסגור את התיק.

עיקר עדותו של לוי נוגעת אומנם להעברות כספים לא חוקיות שנעשו על-ידי העמותות, ועברות על חוקים שונים של מימון בחירות, אך בשולי הדברים הוא מעיד על תדריך של ברק להתנהגות אלימה, ועל גיוס עבריינים מוכרים לשירותו של ברק באותה מערכת בחירות. לא ברור מה האינטרס של לוי לפתיחת התיק מחדש; האינטרס ציבורי לבירור פרשת ברק עד תום – הוא לאין שיעור.

מוחמד והרב ישראל

איני יכול שלא להשוות בין שתי פרשות הנוגעות לחופש הדיבור שהגיעו השבוע לסיומן. גם השחקן מוחמד בכרי וגם המחנך הרב ישראל שירן סיימו בשבוע החולף התמודדות שנייה בבית-המשפט בשם חופש הביטוי. מוחמד בכרי נאלץ להגן בפעם השנייה על סרט תעמולה במימון פלשתיני שהפיק בכרי מיד לאחר מבצע חומת מגן. שם, בעיקר בעזרת אפקטים של עריכה, יצר מצג הטוען לפשעי מלחמה של לוחמי צה"ל שנלחמו במחנה הפליטים בג'נין. בית-המשפט העליון אִפשר את הקרנתו של הסרט בפסק דין רדיקלי, שקבע כי חופש הביטוי עומד למרות שקריו הבוטים של הסרט והעלילה שנרקמה בו נגד החיילים. שופטת בית-המשפט המחוזי החדש בפתח-תקווה מיכל נד"ב קבעה כי שקריו של בכרי לא היו יכולים לחסות תחת הגנה כלשהי, בתביעה האזרחית שהגישו מספר לוחמים נגדו, אך דחתה את התביעה בטענה כי החוק לא מאפשר ליחידים לתבוע פיצוי על דיבה שהוצאה על חבר אנשים גדול.

הרב ישראל שירן הושעה מתפקידו לפני כשבע שנים בפעם הראשונה לאחר שפרסם עצומה היוצאת נגד לימוד מורשתו הפוליטית של יצחק רבין בבתי-הספר. מנכ"לית משרד החינוך, שולמית עמיחי, חויבה לפצות את שירן בתביעה אישית שהגיש נגדה לאחר שבית-המשפט העליון קבע כי ההשעיה אינה חוקית ונעשתה מטעמים פסולים. בראשית השבוע שוב יצא שירן כשידו על העליונה, לאחר ששופט בית-המשפט המחוזי בירושלים דוד חשין קבע כי גם ההנהלה הנוכחית של משרד החינוך פגעה בזכויותיו של שירן; זאת לאחר שבגין אותה פרשה מנעה ממנו לאחרונה מינוי לרב בית-הספר.

שירן יצא בשתי ערכאות ביד רמה, בכרי יצא משתי ערכאות בעור שיניו, אך המשפט אינו חזות הכל. בעוד שירן נאלץ להתמודד שוב ושוב על פרנסתו, הרי שבכרי ממשיך ליהנות מחיבוק של הממסד התרבותי. 

רפואה לא שלימה

שתי תביעות על רשלנות רפואית שהתבררו לאחרונה, הראשונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, והאחרת בבית-משפט השלום בחדרה, מחדדות את תמונת התהום ההולכת ונפערת בין קבוצות שונות במדינת ישראל. התביעה האחת היא של אם חרדית שבנה נולד עם חסר בולט בעמוד השדרה ובחוט השדרה ובשל כך עם נכות קשה, גופנית ושכלית, כזו שחרצה את גורלו לחיים שאינם חיים. התביעה השנייה של אם חילונית שבנה נולד עם חסר חלקי בשתי אצבעות ביד שמאל, פגם אסתטי קל ופגם תפקודי קל לא פחות. האם החרדית עברה סקירת מערכות אחת בקופת חולים, לא ביצעה את בדיקת החלבון העוברי למרות שהומלצה על-ידי רופאת הקופה, ובכלל התרשלה בביצוע בדיקות ההיריון השונות. האם החילונית עברה, בנוסף לכל בדיקות ההיריון הניתנות במסגרת הביטוח הרפואי של קופות החולים, גם שתי סקירות הריון מורחבות עליהן שילמה באופן פרטי.

בשני המקרים לא הבחינו רופאי האולטרא-סאונד בחסרים מהם סובלים העוברים. ובשני המקרים הם נתבעו בשל כך לאחר שהאמהות הצהירו שהיו מפילות את העוברים לו ידעו בזמן ההיריון על הפגמים מהם סובלים ילדיהן. בבית-המשפט בירושלים נאלצה האם החרדית להתגונן נגד טענת קופת החולים כי בכל מקרה היא היתה נמנעת מלבצע הפלה, אפילו לנוכח הטרגדיה הממשמשת ובאה. בבית-המשפט בחדרה ההגנה אפילו לא העלתה על דעתה לטעון כי לא סביר שאם תרצה לחסל עובר שרצתה בו בשל מום שכמעט אינו מורגש. בסופו של יום, פסק השופט בחדרה כי למרות בדיקות האולטרא-סאונד הדקדקניות, קשה מאוד לאתר חסר חלקי באצבעות של עובר, ופטר את הממסד הרפואי מאחריות.

בירושלים קבע השופט כי אי הבחנה בחוסר בחוליה בסקירת מערכות מהווה רשלנות רפואית חמורה. עוד קבע השופט כי אֵם שאינה שומרת מצוות לא תיאלץ עוד להתמודד בבית-משפט עם השאלה ההיפותטית אם היתה מפילה את עוברה לו ידעה, ולמרות ההקשרים התרבותיים ההפוכים, דין אחד יהיה לתינוק חילוני ולתינוק חרדי.