גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

איזו כיפה יחבוש המשיח? - תוכנית אם

עבודתן של הגננות ראויה להערכה, אבל יצירות עם נצנצים ביום שישי זה קטסטרופה ● איך אפשר להפיק תועלת מפיצולי הפיצולים במגזר ● חסד קטן, הצלה גדולה.
03/07/08, 16:49
אסתי רמתי

עשרה ימי הדרכה בקייטנה אי שם בשנות התיכון, עם 12 ילדים קטנים וצווחנים, הספיקו לי כדי להחליט: בחיים (בלי נדר) אני לא אהיה גננת.

יש לי המון הערכה לנשים שבוחרות לבלות גם את שעות העבודה עם חבורת זאטוטים. אני מתארת לעצמי שהן אוהבות את זה (ומי שלא, שתלך בבקשה לעסוק בטלמרקטינג), ואין ספק שהקטנטנים מתוקים, אבל בכל זאת, כל הכבוד. זאת עבודה שדורשת המון סבלנות וכוחות, ולא נחשבת יוקרתית במיוחד. זכיתי להכיר הרבה גננות שיכלו בשקט להיות עורכות דין או רואות חשבון, אבל לשמחתי הן בחרו לעסוק בחינוך, והרווח היה כולו שלנו. זאת זכות להפקיד את האוצר שלך בידי מישהי חמה וחכמה, לדעת שטוב לו, ושהוא לומד ומתפתח.

ועכשיו משהבעתי את הערכתי הכנה, אם אפשר, כמה הערות והארות (ואם במקרה הגננות של הילדים הפרטיים שלי קוראות את הטור הזה, זה ממש לא מכוון אליכן. סתם מדובר בקיטורים קטנים שהצטברו עם השנים).

יצירות:

(א): אני יודעת שהגננת יודעת לצייר טוב יותר מבן שנתיים ממוצע, והיא אפילו לא יוצאת מהקווים, אבל בכל זאת, אני מעדיפה את העבודה העקומה של הילד שלי. אולי יש הורים שמתרשמים מהאלמנטים העיצוביים, אבל בינינו – במוקדם או במאוחר הכל מגיע לאותו פח. לא חבל על הזמן והכסף?                                                                                                                                                        
(ב): נצנצים זה קטסטרופה. במיוחד בימי שישי, כשהבית כבר נקי לשבת. פלסטלינה כנ"ל.

חגיגות סוף שנה: זכיתי להיות בהרבה חגיגות מקסימות, מרגשות ומושקעות. חלקן אפילו מושקעות מדי. אני עדיין זוכרת את המסיבה שכללה הופעה מרובת שירים וריקודים, ואחריה הפעלה מתמשכת בדמות הכנת מלאכת יד. האימהות הלחוצות רק רצו לחזור למטלות הביתיות, והילדים כבר לגמרי איבדו את הצפון. אין כמו קצר וקולע, כי בסך הכל (כפי שאומרת גננת מפורסמת) עיני האמהות מופנות בעיקר אל הילד שלהן.
   
מתנות סוף שנה (הערה לאמהות מאת גננת אלמונית): אומנם זה נעשה משיקולים לוגיסטיים, אבל יש גננות שלא נעים להן לאסוף את הכסף עבור המתנה שלהן. אפשר להבין אותן.

והערה מחויכת לאימהות ולגננות כאחד: אם לא תאמיני לכל מה שהילדים יספרו עלינו, אנחנו לא נאמין לכל מה שהילדים יספרו עלייך (כל הזכויות שמורות לאחד האבות באחת מאסיפות ההורים).

לאהוב זה את זה

אני יודעת שזה כבר נושא נדוש, אבל הפיצולים האינסופיים בעמנו הקטן מטרידים גם אותי. במובן המפלגתי, הייתי שמחה מאוד אם הפוליטיקאים היו מותירים בידיי רק פתק אחד לשים בקלפי, ושיריבו אחר כך, בזמנם הפנוי. אבל גם במובנים האחרים, המגזריוּת נותנת תחושה קשה. תחשבו רגע על המשיח. איזו כיפה הוא יחבוש? אתם מתארים לעצמכם את החרדים הולכים לקראת המשיח עם כיפה סרוגה? ואיך היו הש"סניקים והחרד"לניקים מסתדרים עם משיח החובש שטריימל, או עם כיפת נ-נח עם צ'ופצ'יק?

אבל כל העניין הזה היה צפוי מראש, ואני מתארת לעצמי שאני לא אחדש לאף אחד שום דבר אם אזכיר את הפירוש על הגמרא שאומרת שבעקבתא דמשיחא האמת תהא נעדרת: נעדרת מלשון עדרים עדרים, כשכל אחד בטוח שהוא הצודק ואין בלתו. אצלנו זה כבר כמעט ירד לרמה של כבשים בודדות. וכיוון שזה המצב, וזה מכוון וידוע, אולי במקום להתלונן, צריך לראות איזו תועלת מפיקים מגזירת המגזריות הזאת.

בכל קורס זוגיות בסיסי מדברים על ההבדלים בין הבעל לאישה. גם על הבדלים שנובעים מעצם היותם בני מינים שונים, וגם על הבדלים אישיותיים. רוב התקלים בחיי הנישואין נובעים מההבדלים האלה, בגלל התנגשות של סדרי עדיפויות ורצונות שונים. אבל זו מהות הנישואין – להבין שההבדלים נועדו להשלים את החסרונות, ולבנות יחד משהו חדש ומשופר. ברגע שמבינים שגם אני בעצם לא מושלם/ת, והזוגיות נועדה כדי לתקן את שנינו, מגיע השלום המיוחל.

וכמו בבית הפרטי, כך בבית הלאומי. כולנו בטוחים בצדקת דרכנו, אבל אם נהיה כנים עם עצמנו לרגע, אף ציבור אינו מושלם. בכל חברה יש מה לתקן ולשפר, ואחת הדרכים לעשות את זה היא להביט בעין טובה על הציבורים השכנים. לקחת את השמחה מהברסלבים, את המסירות לתורה מהחרדים, את החום מחד גיסא והמתינות מאידך גיסא מהספרדים. ואלה רק דוגמאות, כמובן – מכל אחד אפשר וצריך ללמוד. זה גם יאפשר לנו להימלט מהכללות ומכינויים לא מחמיאים, ועם קצת מאמץ, נגיע למה שנאמר בתנא דבי אליהו: "כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, מה אני מבקש מכם? הא איני מבקש, אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה".

למתנדבים בעם

אם יש לכם מעט זמן פנוי ורכב, מחלקת ההסעות של 'עזר מציון' בפתח-תקווה (ואולי גם בשאר הארץ, לא בדקתי) תשמח לשמוע מכם. בשבילכם זו נסיעה קצרה, בשביל החולים שצריכים להגיע לטיפולים רפואיים זו הצלה. לקבלת טלפון לפרטים, אתם מוזמנים לשלוח אליי דוא"ל, ותזכו למצוות.

לביקורת בונה וח"ח: eramati@gmail.com