חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

התרבות הזאת לא לנו - שולחן עורך

עמידה במבחן ההלכתי היא תנאי בסיסי להתהוותה של יצירה יהודית, שיודעת לסנן את ההיבטים השליליים של ההשפעה החילונית.
10/07/08, 16:19
עמנואל שילה

1.  בשבוע שעבר הורשע חנן גולדבלט, אמן ושחקן ותיק ומפורסם, בשורה של עברות מין שונות, חלקן מהסוג החמור ביותר, חלקן תוך ניצול של קטינות. אם לא יתרחש מהפך דרמטי בערכאת הערעור, צפוי לגולדבלט עונש מאסר ממושך.
הרבה היבטים ראויים לתשומת לב בסיפור הקשה הזה. אחד מהם נוגע לתמיכה המוזרה והמקוממת שגולדבלט זוכה לה מצד כמה מחבריו, הנחשבים למיטב אמני ישראל. "הוא זכאי", קבע חברו שייקה לוי, קומיקאי שהופעותיו בהרכב 'הגשש החיוור' שעשעו דור שלם של ישראלים, אך בהתבטאויותיו הציבוריות מזמן לזמן הוא מוכיח שאיכותו כבדרן גבוהה לאין ערוך מרמת אישיותו ודעותיו.

לא נרחיב הפעם על הבעייתיות של עולם המשחק והתיאטרון החילוני, שההליכה על הסף בין פריצות נוראה-אך-חוקית לבין עבריינות פלילית היא מרכיב כמעט מובנה בהתנהלותו היומיומית. חבל שהבראנז'ה התרבותית אינה נדרשת ואינה דורשת מעצמה חשבון נפש וגיבוש נורמות התנהלות שימנעו מעשים דומים.

לא נעסוק הפעם בשאיפה האובססיבית להשתלב בעולם הזוהר והמשחק - אותה אמביציה מסנוורת אשר גרמה לקרבנותיו של אותו נוכל ורמאי ליפול ברשתו.

במסגרת במה זו מוטב שנהרהר וניזכר שוב בהשפעתם הבעייתית של גולדבלט ודומיו על עיצוב פניה של התרבות והיצירה בעולם הדתי.

2.  בשנים האחרונות רץ בציבור הדתי המופע 'פולסא דנורית' - מופע סטנד-אפ חתרני ומתריס של שחקנית ובמאית  בעלת רקע דתי. את המופע הפרובוקטיבי הזה ביים חנן גולדבלט, שגם כתב חלק מהטקסט.

בכתבה שפורסמה לפני כשבע שנים ב'ידיעות אחרונות' סיפר גולדבלט כיצד השפיע על הקומיקאית לקחת לכיוון מאוד מסוים את המופע - שכאמור רץ כבר שנים רבות בציבור הדתי, וללא ספק הותיר את רישומו על הקהל שצפה בו: "אמרתי לה שאני עסוק מדי (מלביים את המופע. ע"ש), אלא אם כן מדובר במשהו מיוחד. היא לא לגמרי הבינה על מה אני מדבר. עוד באותו היום כתבתי את הקטע 'קול באישה ערוה' (קטע בוטה שלועג להלכה וגם לא בדיוק שומר על נקיות הלשון. ע"ש). היא היתה מזועזעת ואמרה שלעולם היא לא תגיד על הבמה את המילים האלה... אבל כעבור זמן קצר צלצלה ואמרה שהיא איתי".
הרי לנו עדות נדירה כיצד בהשפעתו של במאי חילוני, שאיתו היא מעוניינת לעבוד מסיבות מקצועיות, מאמצת שחקנית דתייה את טיעוניו האנטי-הלכתיים ואת השפה הוולגרית שלו, ומסכימה להופיע עם חומרים שבשמיעה ראשונה נראו בעיניה בלתי קבילים בעליל.

גולדבלט העיד על עצמו שקטעי הביקורת על הלכות הצניעות שהוא שילב ב'פולסא דנורית' נולדו במוחו בעקבות חזרתו בתשובה של ידידו, הרב מרדכי ('פופיק') ארנון. "עצבן אותי שפופיק הפסיק לתת יד לאשתי ולאשתו של אושיק לוי ולא שאל לשלומן. היה בינינו ריב גדול, כי לא הבנתי איך הן הפכו עבורו פתאום מחברות-נפש למשהו שמגרה את יצריו".

יש להניח שאותה שחקנית היתה עוד קודם לכן שותפה לחלק מדעותיו הביקורתיות של גולדבלט, אבל ברור שהרצון לעבוד איתו גרם לה להקצין את המסרים שלה. היום אותה במאית ושחקנית מייצרת מחזות וסרטים שאדם שומר הלכה לא יכול לצפות בהם בגלל בעיות צניעות חמורות. ועדיין יש דתיים נורמטיביים ממרכז הקונצנזוס שרואים ביצירות שלה חלק מרנסנס תרבותי יהודי.

בשבוע שעבר התברר בבית המשפט כי לאורך השנים בהן הריצה אותה קומיקאית בקרב הציבור הדתי את מופע החתרנות שלה, היה עסוק במאי המופע שלה, אשר שילב בתוכו את ביקורתו על נורמות הצניעות של התורה וההלכה, בניצולן של נשים רבות שאותן רימה, אנס ופיתה. מסתבר שבתיווכו של אותו מופע חזרו דתיים רבים הביתה כשהם מתמודדים ברצינות עם ביקורת על הלכות צניעות שכתב אנס.

3. בעוד הרבה דרכים גלויות וסמויות סופגת לתוכה היצירה התרבותית הדתית ערכים חילוניים מזיקים. במשך שנים למדו תלמידי בית הספר 'מעלה' את עיקר משנתם המקצועית מפיהם של במאים ותסריטאים מלב הבראנז'ה החילונית. השפעתו של מורה נערץ וכריזמטי לעולם לא תסתכם רק בהנחלת היבטים טכניים של זוויות צילום או כללי עריכה בסיסיים. בתום הלימודים, ההשתלבות המקצועית בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע כרוכה בהתחככות אינטנסיבית עם כל הבעייתי שבעולמם של שחקנים, במאים ותסריטאים. מעטים עוברים את זה בלי שדמותם הרוחנית תיפגע.

העלות הגבוהה של הפקות קולנועיות מחייבת את היוצרים 'משלנו' להתאים את יצירתם לטעמם של מחלקי התקציבים השולטים בקרנות התרבות השונות. לא במקרה תוקצבה במיליונים סדרה על דתיים שעוסקת דווקא בסצנה הבעייתית של רווקי 'הביצה' בקטמון. יש לזה פתרון: לייסד קרנות 'משלנו' לתמיכה ביצירה תרבותית אלטרנטיבית-יהודית.

גם הצורך המסחרי לקלוע לטעמו של קהל רחב, חילוני ברובו, מושך לכיוונים בעייתיים את היוצרים הדתיים הצעירים צמאי ההצלחה. הם הרי צריכים למצוא ערוץ טלוויזיה הנשלט בידיים חילוניות שיסכים לשדר את יצירתם. גם השאיפה לזכות בהכרה מקצועית, בהוקרה ובפרסים, מולידה צורך מודע ובלתי מודע לקלוע לטעמם של נציגי הבראנז'ה התרבותית, אשר יושבים על כס השיפוט.

התוצאה המצטברת מכל ההשפעות הללו אינה משובבת נפש. אי אפשר לקבל תירוצים של יוצרים דתיים אשר יצירתם כרוכה בעבירות הלכתיות ברורות. "זו סצנה נהדרת, אבל היתה בה שאלה הלכתית גדולה, ואז לייזי (שפירא) אמר 'אקשן' והסתובב אליי ואמר 'שנינו הולכים לגיהינום', והתחלנו לצחוק", סיפרה התסריטאית חוה דיבון ל'מקור ראשון' על מה שהלך על הסט של הסדרה 'סרוגים'. ובכן חברים, אותי זה לא מצחיק. אשמח לצפות בסרטים שלכם, אבל בתנאי שלא תלכו בגללם לגיהינום, גם לא בצחוק, ושלא תקחו אותי לשם איתכם, אפילו לא בטעות. תעשו לנו תרבות כשרה, אם אתם יודעים איך לעשות את זה. אם לא - התרבות הזאת לא לנו. מי שאינו מסוגל לייצר תרבות יהודית כשרה שמדברת גם אל הקהל החילוני, מוטב שיסתפק בקהל הדתי. זה אולי פחות זוהר, אבל יותר יהודי.

תרבות יהודית אוטנטית חייבת למצוא את דרכה בתוך מסגרת ההלכה וערכי היהדות. זה לא אומר שזה חייב להיות משעמם או רדוד, ויש כבר כמה הוכחות טובות לכך. את מי שפועלים ברוח זו יש לחזק ולעודד. יוצרים ושחקנים בעלי תשובה מסוגו של שולי רנד, וגם התחלות מעוררות תקווה כמו תיאטרון 'אספקלריא' ו'תאיר' או בית הספר החדש לקולנוע יהודי ביד בנימין.