בשבע 301: טוסט מצווה

בסרט העוסק באיסור 'בל תשחית' מדגימים השחקנים המחופשים לילדים, מה עושים עם לחם ישן או עוגיות שפג תוקפן.

אמציה האיתן , י"ד בתמוז תשס"ח

אינפו: 'היצירה והמצווה – בל תשחית';  במאי: יגאל הושיאר; הפקה: 'ניצוצות של קדושה'

ילדים זה שמחה, וממש כיף לראות אותם משחקים בסרט. הם חמודים, מצחיקים ובעיקר טבעיים. אבל לצלם ילדים זה סיוט. הם עושים מה שבא להם, מתעייפים מהר, צוחקים היכן שלא צריך, וממש לא משכנע אותם הטיעון של המפיק: "נו כבר, עוד מעט נגמרים ימי הצילום, וחסרות לנו המון סצנות". אחת האפשרויות לפתירת הפרדוקס שבין שתי העובדות שתיארתי היא צילום שחקנים בוגרים בתפקידי ילדים.

במקום לנסות להפעיל את השחקנים הצעירים באמצעות גלידות, שוקולדים ובובות ברבי, שוכרים שחקנים בוגרים, בעלי ידע וניסיון, ומלבישים עליהם תפקידים של ילדים. לשם כך צריכים אותם שחקנים ללבוש בגדים צבעוניים, לדבר בשפה ילדותית, ולהגיב תגובות ילדותיות. יש שחקנים שהתפקיד מתלבש עליהם כמו כפפה ליד, ויש כאלה שלא מתחברים לתפקיד אפילו עם סיכת בטחון. אצל חלקם המשחק עובר מצוין והצופים חוגגים, ואחרים מעלים גיחוך על פני הצופה, שמשתתף בצערו של השחקן הנאלץ לחזור לימי ילדותו.

כפי שכבר ניחשתם, הסרט המתארח השבוע במדור מביא למסך קבוצת שחקנים מוכשרים המשחקים תפקידי ילדים. 'ניצוצות של קדושה' הוציאו לאור סידרה חדשה של סרטים הנושאת את השם 'היצירה והמצווה'. בסדרה הם מלמדים את הצופים מצוות והלכות, עם יצירה ועם תעסוקה משותפת. בינתיים ראיתי רק את החלק הראשון בסדרה, וההתרשמות שלי מתייחסת אליו בלבד.

נושא הסרט הוא 'בל תשחית', והצופים הצעירים לומדים על המצווה ועל האפשרויות השונות ליישום המעשי שלה. ניקח למשל את פרוסות הלחם שהתיישנו במטבח, וכבר אף אחד לא מוכן לאכול אותן בדרך הקונבנציונאלית. כדי למלא את הציווי של "בל תשחית", מדגימים השחקנים הכנת צנימים, ואפילו מכינים כדורי שוקולד מעוגיות ישנות שאיש אינו מוכן לאכול אותן.

המפיק והבמאי, יגאל הושיאר, קיבץ לצורך הסרט קבוצה של שחקנים שיודעים היטב את מלאכתם. במדור שעבר הזכרתי את הינבא פני-אל, שחקן צעיר (בן שלוש וחצי) ומבטיח, והנה הפעם גיבור הסרט הוא אביו – אסף פני-אל, אז מי אמר שכישרון המשחק לא עובר בגנים?

גם המשתתפים האחרים הם שחקנים מוכשרים, בוגרי בתי-ספר למשחק ובעלי ניסיון. אך תפקידי הילדים שניתנו להם לא תמיד מצליחים להיראות טבעיים וחלקים. העלילה מתרחשת כולה בתוך חדר אחד, אומנם צבעוני ועשיר בתפאורה, אך עדיין – חדר אחד. לשם מגיע דודיק, שמנסה להסביר לחבריו, מטי וגרוטי, כיצד לנצל את הפרוסות הישנות ואת העוגיות היבשות. הוא מספר להם סיפור, מכין איתם צנימים, מגלגל כדורי שוקולד בקוקוס, והכל בתוך אותו חדר גדול.

נדמה שרוח החסכנות הזו השפיעה גם על הצילום. הסרט מורכב ממספר קטן יחסית של שוטים (כלומר קטעי צילום) ארוכים. אין לי תלונות על איכות הצילום – הוא ברור, מואר ואף עשוי נכון, אך החיסכון בשוטים גורם לעתים אי נוחות לצופה המתורגל בשוטים קצרים ובזוויות מצלמה מתחלפות. יש לציין את היציאה אל הצילומים במאפיית אנג'ל – צילומים המתארים כיצד מכינים פירורי לחם לטיגון: זה מעשיר את הסרט, והוסיף גם לי לא מעט ידע.

לאחר כל הביקורת, אתם ודאי מתפלאים איך הילדים שלי נהנו מהסרט ואפילו לא התלוננו. מסתבר שהילדים אינם בררנים כמו ההורים שלהם. השחקנים חביבים? יש בדיחות פה ושם? שומעים ברור? יאללה, תביאו שניים. אז אם הם נהנים, ואפילו לומדים על "בל תשחית", לנו, ההורים, לא נותר אלא לחכות להמשך הסדרה.

לסרטים חדשים, או סתם הערות מחכימות: seret@etrog.tv