בשבע 301: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, י. מידד, ח. ריטרמן, ח. לוז , י"ד בתמוז תשס"ח

מחיר ההתחשבות/ עדי גרסיאל

בכמה עדינות ניסחו העיתונים את הכותרות הראשיות שלהם ביום רביעי, שעות לפני ביצוע העסקה עם החיזבאללה: "חוזרים הביתה" בידיעות אחרונות; ו"שבו לגבולם" במעריב. תמונות שני החיילים, כשחיוך על שפתותיהם, הופיעו בשני השערים. את האפשרות הכמעט בטוחה, שהפכה לוודאות, שהחיילים אינם בחיים, הצניעו ב'ידיעות' בכותרות המשנה.

הגדיל לעשות מעריב שלא הזכיר זאת כלל בעמוד הראשון. ההתחשבות המתמשכת הזו, שהיא לכאורה מבורכת, שיחקה למעשה לידיו של נסראללה. אם בכל פעם שהתקשורת היתה מתייחסת לחיילים היו מצרפים משפט כמו "שככל הנראה אינם בין החיים", הלחץ לביצוע העסקה היה קטן, וכך גם מחירה. אפשר גם לתהות אם שסופו של דבר, העדינות התקשורתית הנדירה הזו הועילה לחוסנם הנפשי של משפחות החללים.

חשבון הנפש התקשורתי שאחרי העסקה העגומה צריך לכלול את המכבש הרגשי שהופעל על קברניטי המדינה לאישורה בכל מחיר, אך גם את ההתחשבות המוגזמת במשפחות רגב וגולדווסר, שהפכה למעשה לשותפות בפגיעה במשפחות הרן וארד, ואולי גם באחרות.

התקשורת בגלות/ ישראל מידד
 
שבועיים בגלות אמריקה מסוגלים לרפא את הישראלי הממוצע מהתעסקות אובססבית בחדשות, או לגרום לו מועקה נפשית מכך ששיטוט בתוכניות החדשות בקושי מספק ידיעות כלשהן על הנעשה בארץ. התקשורת האמריקנית לא מקדישה לנו אפילו כמה שניות אלא אם כן, חלילה, יש פיגוע. מחשב לא היה זמין לי כך שגם אתרי האינטרנט היו רחוקים ממני.

נכון, יש עיתונות יהודית מכובדת, בעיקר  שבועונים שרובם נותנים במה למרכז ושמאלה. אבל רוב היהודים שיש להם את העוצמה להשפיע קוראים את הניו-יורק טיימס ואת המקבילים לו בלוס-אנג'לס, שיקאגו ומיאמי. כתוצאה מכך דעת הקהל אשר המחנה הלאומי זקוק לה כאן בארץ לא נחשפת לעמדותיו. אם אחינו  בארה"ב אינם יודעים ואין להם את הכלים לנתח חדשות ותהליכים פוליטיים, ל'שלום עכשיו' ולארגוני שמאל אחרים תהיה היד על העליונה.

כדי לאזן את המצב, הייתי ממליץ על הקמת ערוץ כבלים שישדר חדשות בתוכנית יומית עד לשעה. אם בטלוויזיה שהיתה בבית בו התארחתי היו כ-500 ערוצים, בוודאי יש מקום גם לערוץ חדשותי כזה. 

לא מיצינו/ חגית ריטרמן

"מיצינו", הודיעה הכותרת של 'מוספשבת' (מעריב), על רקע תמונתו של הנווט השבוי רון ארד. מיצינו, ככה סתם, מיצינו. מיצינו את הסבל של משפחת ארד, נמאס לנו לכתוב על רון, נגמרו לנו הכותרות.

את האמירה הזו, הכל כך מזעזעת – באכזריותה, בקור שלה – "מיצינו", לא צריך להסביר. בכל זאת, נזכיר את דברי יובל ארד, בתו של רון, שביקשה בערוץ 10 סליחה. סליחה שאנחנו מטריחים אתכם, מדינת ישראל, סליחה שאנחנו עולים לכם כסף, באמת סליחה.

יובל היקרה, את לא לבד. את כמובן לא לבד בציפייה לשובו של אביך; ואת לא לבד כי גם אנחנו מתביישים בעיתונות צינית שמורחת כותרת גדולה כזאת על השער, ולא רק פוגעת ברגשות של רבים, אלא גם אינה מוסיפה לשמו הטוב של המקצוע. כלומר, אם יש לו בכלל שם טוב. וחשוב מאוד: מי שחושב שעיתונאות היא מקצוע גרוע, ולא בגלל השכר הנמוך הנהוג בה אלא בגלל דברים כאלה, מוזמן דווקא להצטרף ולעשות אותה טובה יותר, לא להתייאש ממנה. 

נגד הכיבוש/ חני לוז

רזי ברקאי משדר בגלי צה"ל את תוכנית האקטואליה המואזנת ביותר בישראל, 'מה בוער'. באחד הבקרים תפס את אוזני קדימון לאייטם שיהיה בהמשך השידור: המצב בישראל על הקרשים, למה לא יוצאים להפגין ברחובות? ראיון עם מי שהוציאו את ההמונים לרחובות. ציפיתי בכיליון אוזניים לשמוע את מי יראיינו: את ארגוני הימין שארגנו את הפגנות ההמונים נגד חורבן גוש קטיף? אולי את המארגנים של הפגנת החרדים נגד בג"ץ בה השתתפו בין רבע לחצי מיליון איש? אולי אפילו את 'שלום עכשיו', שארגנו בזמנו את הפגנת ה-"400,000 איש" שהפכה מיתוס.

אך לא. מערכת 'מה בוער' בחרה בצורה תמוהה בצ'רלי ביטון, מראשי ה'פנתרים השחורים', ארגון מחאה חברתי רדיקלי משנות השבעים המוקדמות, ובזהרה ענתבי, ממייסדות 'ארבע אמהות' שבתמיכת התקשורת הוציאו את צה"ל מלבנון והביאו את חיזבאללה לגדר. "כמה אנשים הצלחתם להוציא לרחובות?" שואל ברקאי. "לא רבים", ענתה ענתבי.

ובכל זאת, היה ערך מוסף לראיון: היה שווה לשמוע איך צ'רלי ביטון חזר ודרש שהשמאל  יוביל את המחאה, תוך שהוא כורך יחד את זהבה גלאון, יוסי ביילין והתנועה לאיכות השלטון... מענתבי למדנו שכל העשייה שלהם הסתכמה בשינוי דעת הציבור "בדרכים חוקיות", ושיש להמשיך בכך כדי ליצור קוצנזוס שיאפשר נסיגות נוספות.

שנתיים לכישלון בלבנון, נסראללה רומס את כבודנו לעיני כל ובית הכנסת בעצמונה משמש כאתר אימונים של מחבלים. כיבוש העמדות הבכירות בתקשורת הממלכתית על ידי השמאל הקיצוני ממשיך, בלי לשמוע מילת התנצלות.

חדשות בחדשות/ חגית ריטרמן

*  הפורום המשפטי למען ארץ ישראל' פנה לרשות השנייה בדרישה שתשים קץ לעיכוב בהפעלת תחנת הרדיו החדשה באזור יהודה ושומרון. העיכוב נכפה על הזוכה במכרז, קבוצת 'רדיו"ש', בשל עתירת תנועת השמאל הקיצונית 'גוש שלום' לבג"ץ. זו טענה שרדיו (ליהודים) ביהודה ובשומרון אינו חוקי. בג"ץ אומנם סירב להוציא צו ביניים, אולם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו הודיעה כי לא תעניק את הזיכיון עד הכרעתו.

*  למי שתהה, עיתון הארץ מפרסם את נתוני התפוצה שלו: 65,127 מנויים משלמים.

כמות העיתונים המודפסת מדי יום: 74,500 ביום חול, 99,700 בסו"שים.

*  ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה דיון בהצעת חוק המחייבת את חברות הכבלים והלוויין להעביר את רשימות המנויים שלהן אל רשות השידור, כדי לייעל את גביית האגרה. אגודת 'לדעת', התומכת בהצעה, ציינה כי אין זה הוגן שהתשלום יוטל רק על חלק מהאוכלוסייה, והדגישה כי גבייה באמצעות שתי החברות, Yes ו-Hot, תחסוך לרשות השידור, שתוכל להקטין כך את אגף הגבייה שלה, עשרות מיליוני שקלים בשנה.

*  כוח של צה"ל פשט על תחנת טלוויזיה בשכם, החרים ציוד ומסמכים, ואטם את הכניסה אליה. התחנה, הסביר הצבא, שימשה את המחבלים לפעולות טרור.