בשבע 301: מי מצמצם את ציר הרשע?

ישראל הפכה את סוריה מחברה בציר הרשע למדינה מכובדת ורודפת שלום ● החריצות שלך ממשלות ישראל להרע, מסוכנת במיוחד על רקע החקירות לש מנהיגיה ● ואיך גרמה השטחיות של הטלוויזיה, מאז פרוץ ערוץ 2, לאדישות הציבור

שלמה אנגל , י"ד בתמוז תשס"ח

זה חודשים ארוכים עסוקה התקשורת הישראלית בעלילותיו המוסריות או הפליליות של ראש ממשלתנו עז המצח והחלקלק. כל בדל הדלפה של חוקר משטרה או יחצ"ן של ראש הממשלה זוכה לכותרות ראשיות ולשעות ארוכות של ניתוחים ותגובות. בחסות ערפל הקרב התקשורתי הסמיך הזה, התחולל מהפך שאפילו בישראל עתירת המהפכות לא ראינו כמותו זה זמן רב.

בתוך שלושה חודשים בלבד חילצה ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט את סוריה ממועדון ציר הרשע אל זרועותיהן הפתוחות של מדינות אירופה. במועדון המפוקפק של ציר הרשע, כלל הנשיא בוש שלוש מדינות בלבד: את אירן, צפון קוריאה וסוריה. שלוש מדינות אלו מאיימות על שלום העולם בעיקר עקב תמיכתן הבלתי מסויגת בטרור מכל סוג, ושאיפותיהן הקטלניות להגיע ליכולת גרעינית ובכך לאיים על שלום העולם.

צפון קוריאה הגיעה כבר ליכולת גרעינית מוכחת. על אירן, החבֵרה המובילה בציר הרשע, אין כמובן מה להכביר מילים – על סכנתה ושאיפותיה המסוכנות. סוריה, החברה השלישית במועדון המפוקפק, נסוגה בבושת פנים מלבנון לאחר רצח חרירי, ונחקרה באגרסיביות רבה על ידי ועדות חקירה בינלאומיות שונות בגין רצח זה. במקביל, רק לפני כעשרה חודשים נחשף פרצופה הגרעיני של סוריה, לאחר שהכור שהקימה בשטחה, בסיוע של צפון קוריאה, הופצץ על ידי חיל האוויר.

סוריה היא הגורם המרכזי המאפשר לארגונים הטרוריסטיים ביותר לפעול נגד המערב החופשי: החיזבאללה והחמס נגד ישראל ואל-קאעידה ושאר הארגונים נגד ארה"ב בעירק. על רקע זה, כמעט כל מדינות העולם  החרימו את סוריה והתרחקו ממנה, כדרישתו של הנשיא בוש.

במקביל, כנראה בסמוך להפצצת הכור הסורי, ממשלת ישראל החליטה להתעלם מדרישת ידידתה הגדולה והנאמנה ביותר, ארצות הברית, וגדול ידידיה הנשיא בוש – ופתחה בשיחות שלום חשאיות עם סוריה בתיווך טורקי. כעבור מספר חודשים, פרסמו ישראל, סוריה וטורקיה את דבר קיומן של השיחות. בכך הפכה סוריה ממדינת הטרור המנודה לרודפת השלום המוזמנת, אחר כבוד, לארמון הנשיאות הצרפתי ולוועידת הים התיכון.

ישראל נגד האינטרסים הישראליים

הסרת החרם העולמי על סוריה היא אינטרס סורי מובהק, שהושג באופן מלא באמצעות קיום "שיחות השלום" הללו. סוריה כמובן מתנה כעת את קיום הפגישות הישירות עם נציגים ישראלים אך ורק בתיווך אמריקאי, על מנת להשלים את תהליך ההכרה בה אפילו על ידי אויבתה הגדולה ארצות הברית.

האינטרס הישראלי, לעומת זאת, הוא כמובן הפוך בעליל. ישראל מכרה את הבידוד הבינלאומי של סוריה, נכס אסטרטגי מובהק, תמורת לא כלום בדמות מפגשים חסרי חשיבות עם נציגים סורים. מפגשים אלו הם חסרי חשיבות, בין אם מדובר במפגש בין נציגי משטר זוטרים משני הצדדים, ובין אם מדובר במפגש בין אסד לאולמרט. עיקר החשיבות של כל מפגש הוא כמובן בתכני המפגש, ולא בעצם קיומו, אבל ישראל מוּטרפת השלום של השנים האחרונות מזמן איבדה כל ממד של היגיון בפעולותיה כלפי אויביה וכלפי ידידיה כאחד.

במקביל להסרת הבידוד מעל סוריה, ביצעה ישראל פעולה מקבילה והרסנית לא פחות בגבולה הדרומי, כאשר הגיעה להסכמה על רגיעה עם החמס. החמס, שהיה מוחרם על ידי כמעט כל מדינות העולם, כולל מדינות ערביות רבות, הפך לפרטנר לגיטימי לדו-שיח, וגם בעניינו ישראל היא הגורם הפעיל והנמרץ ביותר שגרם לשינוי הזה.

אומרים בשם נפוליון, כי הוא לא פחד מקצין טוב עצלן, אלא מקצין רע חרוץ. החריצות של ממשלתנו הכושלת עולה לנו במחירים אסטרטגיים בלתי הפיכים, ותמורת לא כלום. חריצות זו גרמה לאולמרט לצאת באופן נחרץ נגד מדיניות מוצהרת של ארצות הברית, ולהכשיר את השרץ הסורי עבור העולם כולו. התדמית העלובה של ישראל שאינה יודעת לעמוד על שלה אל מול מעצמת העל ארצות הברית הוחלפה לפתע בפרץ חריצות בלתי מובן, דווקא בנושא שכולו מנוגד לאינטרס הישראלי המובהק.
 
הלאה השטחיות

הסברים רבים ניתנו לתופעה זו של פרץ החריצות ההרסני שפוקד בעשרים השנים האחרונות מדי פעם את ממשלות ישראל השונות. רבים מקשרים מהלך זה, כמו את מהלך ה'התנתקות' של אריק שרון, לחקירות הרבות שהתנהלו נגדם: "כעומק החקירה – כך עומק העקירה", כלשונו של ח"כ צבי הנדל.

ההסבר הפשוט יותר והמדאיג יותר הוא התלות המוחלטת של הציבור בישראל והנהגתו במופעים החיצוניים של אירועים, וההתעלמות מכל מה שבעל משמעות עמוקה, אבל בלתי נראה ומצולם.

בעשרים השנים האחרונות, מאז פריצתו של ערוץ 2 לחיינו, רשות הרבים הישראלית היא כל מה שניתן לצילום ומסוגל להפוך לקליפ או לסדרת ריאליטי. עסקי המעטפות של אולמרט, כמו צילומי האין-מפגש בין אסד לאולמרט בפריז, הם אירועים מושכי לב ועין, ולכן יזכו לחשיבות רבה בהרבה מכל מהלך מורכב שלא ניתן לצילום.

הכשרת השרץ הסורי ומשמעותה ההרסנית מסובכת מדי להעברה במדיום הטלוויזיוני, ולכן אינה זוכה להתייחסות ולחשיבות הולמת. לא פלא הוא שנושא כה חשוב כמעט נעלם בין הררי הצילומים של עלילות אולמרט בארץ ובעולם.
סוד גלוי הוא כי רבים ממובילי עולם התקשורת שייכים למחנה מוטרפי השלום, ולכן עושים הם ככל יכולתם על מנת למכור את דעותיהם לציבור. אולם גם ללא קשר לכך, בעולם השטחי מאוד בו אנו חיים, אין לציבור חשק, ולעתים אף יכולת, להתעמק בנושאים הרי גורל ועמוקים. לכן, רוב עיסוקם הוא במה שניתן לראות, ורצוי שלא יהיה ארוך מ-60 שניות. רק מסיבה זו, של עצלות מחשבתית מובנת, ראוי לכל בן אנוש משכיל להימנע מלרבוץ שעות רבות מול הטלוויזיה. וכל הממעיט – תבוא עליו ברכה של רצינות, השכלה וחדירה לעומקם של דברים.