בשבע 301: חוק החשמל התעורר לחיים

כשמדובר במאחזים, גם ספק עבירה-זוטא מצדיק טיפול בדרגים הגבוהים של הפרקליטות ● לשכת עורכי הדין טוענת שהחוק המאפשר ויתור על נוכחות חשוד בדיון להארכת מעצרו פוגע בזכויותיו.

יאיר שפירא , י"ד בתמוז תשס"ח

לאחרונה הסתיימה עוד סאגה שגרתית בה ארגון פרו-פלשתיני מניע את רשויות החוק לאכיפה דרקונית נגד מתיישבי יהודה ושומרון. לפני שבועיים חזרה בה מחלקת התביעות של מחוז ש"י מכתב אישום נגד יוסי נוריאל, חשמלאי מקרני-שומרון, לאחר כמעט שנתיים של ניהול הליכים פליליים נגדו. ראשית הפרשה במתיחת כבל חשמלי שחיבר את המאחז מעלה-מתן אל מערכת החשמל של יישוב האם שלו, מעלה-שומרון. פעילות הארגון הפרו פלשתיני 'יש דין' שנכחו בכפר הערבי הסמוך הבחינו בעבודות, והזעיקו את המשטרה כדי לנסות למנוע את הנחת הכבל.

עו"ד מיכאל ספרד, בא כוח הארגון, דרש מכל גורם אפשרי – מחברת החשמל, דרך מהמשטרה והמינהל ועד בג"ץ – לנתק את היישוב מחשמל, בטענה כי הכבל הונח בקרקע בבעלות ערבית וכי החיבור אינו מורשה. אך אפילו הוא לא חלם כי מזלו יאיר לו פנים עד כדי כך: בהליך תקדימי הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר-סבא נגד נוריאל, שביצע את העבודות המקצועיות במקום. נוריאל הואשם במתיחת כבל חשמלי ללא הרשאה ממנהל החשמל, דרישה המופיעה בחוק החשמל. לכאורה עבירה פלילית, ועורכת דינו של נוריאל כבר הובילה חתימת עסקת טיעון עם המדינה. אלא שאז פנתה המשפחה למנהל החשמל עצמו, וזה הצהיר במכתב כי מדובר בחוק שלא יושם מעולם. איש אינו מבקש אישור ממנהל החשמל למתיחת כבל, ומעולם לא הועמד אדם לדין על סעיף זה.

המשפחה חזרה לבית המשפט חמושה במכתב ובעו"ד ניר צבי, שהגיש לבית המשפט בקשת חזרה מהודאתו של נוריאל באשמה שיוחסה לו. השופטת קלרה רג'ניאנו האיצה בתביעה להכיר בעובדות ולחזור מכתב האישום. התובעת דחתה את תגובתה בטענה כי מתנהלות ישיבות על התיק בפרקליטות 'בדרגים הגבוהים'. השופטת תהתה מה לדרגים הגבוהים בתביעה הכללית ולחשמלאי שספק אם עבר עבירה זוטא. עו"ד ניר צבי האיר את עיניה כי מאבק פוליטי גדול הוטל על כתפיו של חשמלאי.

בראשית החודש סיימו הדרגים הגבוהים, ככל הנראה, את דיוניהם. ניראל נחלץ ממשפח שהוטמן לו, 'יש דין' רשמה לעצמה עוד הישג בהפעלת אנשי החוק נגד אנשי ההתיישבות. 

יעילות וקוץ בה

ניאו שמרן, מספרת אמרת הכנף, הוא ליברל שחטף מכות ברחוב. בעצם ימי המלחמה בשחיתות הציבורית המדהימה הנחשפת לעינינו, בימים בהם בכל יום מתגלה עוד טפח בהתפשטות השְפעת ארגוני הפשיעה על לב החברה בישראל, קשה לצאת נגד המאמץ החקיקתי הנעשה בשנים האחרונות כדי לייעל את מערכת האכיפה. אך ראוי לפחות לזכור כי גם ליעילות יתר של מערכות החוק יש ויהיה מחיר שייגבה ביום מן הימים, לא רק מפושעי הצווארונים השונים כי אם גם מהאזרח הפשוט, שגם הוא עשוי, שלא בטובתו, להרגיש את נחת זרועם של אוכפי החוק. בהקשר זה יש לראות את מאבקה של לשכת עורכי הדין בתיקון לחוק סדר הדין הפלילי בעניין דיונים בהערת מעצר בהשתתפותו הפיזי של העצור.

לפני כשנה וחצי חוקקה הכנסת חוק שאפשר תקופת ניסיון להליך בו יתאפשר להאריך מעצר של חשוד (או לשחררו בערבות) מבלי לטרוח להביא אותו לבית המשפט. החשוד נותר בבית המעצר, ושם מוכנס אל אולם מיוחד המוקצה לצורך כך, ובו ציוד אלקטרוני לקליטת מראה וקול של הדיון המשפטי המתקיים באולם בית המשפט. מוקד זה מחובר למוקד נוסף המותקן באולם בית המשפט, המאפשר למשתתפים בדיון לצפות במראה החשוד, להאזין לקולו, ולשמוע את דבריו.

המערכת מאפשרת לחשוּד גם לקיים שיחה חסויה עם סנגורו, המוגנת בסעיף מיוחד בחוק מפני האזנת סתר.

השבוע דחה בג"ץ את עתירת לשכת עורכי הדין שביקשה לבטל את ההליך בטענה כי הוא פוגע פגיעה קשה בעיקרון לפיו 'אין דנים אדם שלא בפניו'. נוכחותו הפיזית של החשוד באולם בית המשפט, על פי הלשכה, היא תנאי הכרחי לקיום הליך משפטי הוגן. כן נמנעת מהשופט התרשמות ישירה מהחשוד, ונוצר קושי אמיתי בתקשורת בין החשוד לבין עורך דינו, העלול לפגוע ביכולת החקירה והטיעון של עורך הדין במהלך הדיון.

המדינה טענה בפני השופטים כי מעבר לחיסכון משמעותי במאמצים לוגיסטיים ובעלויות, החוק מקנה גם לעציר יתרונות מספר. הקטנת משך זמן המעצר בחלק מהמקרים, מתן הזדמנות להתייעצות מלאה ונאותה יותר עם עורך הדין והקטנת חשיפתו של העצור לציבור הרחב הנוכח באולמות המשפט – מעמד שלעתים קשה לחשוד יותר מההליך עצמו.

המדינה הסתמכה בעיקר על הסעיף בחוק המגביל את ההליך רק כאשר העצור הסכים לעריכת הדיון בווידיאו, ולאחר שניתנה לו הזדמנות סבירה להיפגש עם סנגורו פנים אל פנים ולהיוועץ בו. בלשכת עורכי הדין הבהירו כי לפי ניסיונם המר, הסכמה שכזו תינתן לא פעם מחוסר ברירה, כאשר הרשויות יבהירו לעציר כי אם יתעקש להגיע לבית המשפט, הרי שהדיון על שחרורו עלול להתעכב.

השופטים דחו את העתירה, בין השאר בנימוק כי מדובר בתקופת ניסיון וללשכה עוד תינתן הזדמנות, בבית המחוקקים ובזירה הציבורית, כדי לנסות למנוע את הפיכתו להסדר קבוע.

לכו, בואו, לכו

פרשה עגומה מלאה בכוונות טובות הסתיימה השבוע, באיחור מיותר של שנים בהסכם פשרה בבית משפט השלום בתל-אביב. לפני 11 שנה התבקשה הנהלת ישיבת 'שבות ישראל' שבאפרת על ידי ההסתדרות הציונית להעביר את פעילותה ליישוב גבעות כדי לבסס את האחיזה היהודית באתר. הישיבה העבירה תחילה כיתה אחת לתקופת ניסיון של שנה ולאחריה, בעידוד הגורמים המיישבים, עבר המוסד כולו ליישוב החדש.

המעבר מעיר כאפרת ליישוב זעיר עלה לישיבה בדמים מרובים, ובשנים קשות של פגיעה במוניטין. למרות זאת, עבודה קשה ומסירות הובילו להתבססותה המחודשת ביישוב החדש. אלא שלטענת הישיבה, עם התאוששותה, הפרה ההסתדרות הציונית חוזי חכירה שחתמה עמה, ובתום שנות עמל רבות היא נאלצה לחזור לעיר אפרת.

הסכסוך הממושך פגע בישיבה עצמה, וגם בפיתוחו של היישוב החדש. השופט מנחם קליין חייב השבוע את הסתדרות הציונית לפצות את הישיבה ביותר מחצי מיליון שקלים.