בשבע 302: הנציב העליון חוזר

איך קורה שראשי מדינות כמו בריטניה וצרפת מרגישים עצמם חופשיים להטיף לנו מוסר כאילו היינו קולוניה * געגועים לנשיא ארה"ב טרומן * לקחי קרטאגו רלוונטיים מתמיד.

אליקים העצני , כ"א בתמוז תשס"ח

טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מתמסר כולו למלאכת הקודש של בניית פלשתין. מחליפו, גורדון בראון, ביקר בארץ ואץ לרמאללה לגנות משם את ישראל, שאמנם הקפיאה את הבנייה ביו"ש, אך מאפשרת עדיין, פה ושם, בנייה בירושלים ההיסטורית. ללא בושה הוא השמיע את המשפט המקומם, שעל ידי הבנייה הזו ישראל מקשה על עצמה את הנסיגה שתיאלץ לבצע בסופו של דבר.

בריטניה סבלה במשך עשרות שנים בצפון אירלנד מטרור שיצא מתוך המיעוט הקתולי. האם עלה שם אי פעם בדעתו של מישהו לפתור את הבעיה האירית באמצעות גירוש המיעוט הזה? הצגתי את השאלה הזאת לכתב אנגלי שהטיף לנו מוסר בחוצפה ובעזות מצח, והוא השיב לי: אצלנו זה בלתי אפשרי, אנחנו דמוקרטיה! לא נותר אלא לשאול אותו ואת האדונים בלייר ובראון, מה אנחנו בעיניהם - האם ישראל היא עדיין מנדט בריטי, בו הם מחלקים פקודות לילידים?

אני העדפתי לספר לאותו כתב סיפור עצוב מן המחלקה האורטופדית, שם קטועי רגל חשים עוד זמן רב תחושת 'פנטום' בגפיים שכבר אינם. הערתי לעיתונאי העוין – ומכאן שלוחה הערה זאת גם אל ה"ה בלייר ובראון – שאם נדמה להם שעדיין מדגדגת להם כף הרגל, אין צורך לגרד - היא כבר איננה! אין עוד מנדט בריטי בארץ ישראל ואין נציב עליון. אדונים נכבדים מן האיים הבריטיים, אולי שכחתם אבל לפני 60 שנה בדיוק התחלף השלטון בפלשתינה. עכשיו אנחנו פה בעל הבית, ואתכם מחייב הנימוס להתנהג כיאות לאורחים.

בכלל, כמעט כל אורח חשוב מחוץ לארץ, בטקסי ההגעה והפרידה, נוטל לעצמו את החירות להעיר לנו, לסנוט בנו, לאלף אותנו בינה ואף לגנות אותנו על מעשים ומחדלים במולדתנו ההיסטורית. לאחרונה עשה זאת  נשיא צרפת. האם אי פעם ראשי ממשלה או שרים ישראלים, בהגיעם ללונדון, פריז, ברלין או מוסקבה, העזו לנצל את המעמד הממלכתי כדי למתוח ביקורת על מארחיהם? ובכלל, מתי והיכן ראינו שכך נוהגות מדינות כל שהן אחת עם השנייה, זולת כלפי מדינה אחת, יוצאת דופן, והיא ישראל?

ואולי לא בהם האשמה, כי אם בנו, שגם 60 שנה לא הספיקו לנו ללמוד כבוד לאומי מהו?

* * *

ללמוד מהנשיא טרומן

המהלך במדבר, עייף וצמא, חולם על מעיינות מים זכים. מי שהושלך לבור שופכין מפנטז על אמבטיית קצף מדיפה ניחוחות. הימים האלה, ימי המעטפות והחשבוניות הכפולות והמשולשות של ראש ממשלה, ימים שבהם שר אוצר מואשם בגניבה ונשיא בגרוע מזה ורבים מן השרים, החכ"ים וראשי הערים נתונים לחקירות פליליות על רקע של שחיתות, מתאימים להעלות בזיכרון דמות, שבשעתו נחשבה אפורה ובינונית, אך עם חלוף הזמן גדלה והתעצמה מאוד, והיום היא נחשבת לאחד מגדולי הנשיאים של ארה"ב, דמותו של הרי ס. טרומן.

לקרוא ולקנא (הפרטים לקוחים מן האינטרנט): הנשיא טרומן נפרד ממשרתו עם פנסיה צבאית של 13,507 $ לשנה. לימים הוסיף לו הקונגרס, למפרע, פנסיה שנתית של 25,000 $. כנהוג, הוצעו לו מישרות בחברות-ענק תמורת משכורות נדיבות, אך הוא דחה את כל ההצעות ונימוקו עימו: "אתם הרי אינכם רוצים בי. אתם רוצים את משרת הנשיאות, והיא איננה שייכת לי. היא שייכת לעם האמריקני ואיננה למכירה".

בשנת 1971, לרגל יום הולדתו ה-87, ביקש הקונגרס להעניק לו את מדליית הכבוד, אבל האיש שוב סירב: "אינני מעריך שעשיתי משהו שיכול להצדיק אות הצטיינות מטעם הקונגרס או מישהו אחר". 

* * *

גם בקרטאגו רצו שקט

ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, ברוך השם, ובכל זאת לומדים אותה כדי להפיק לקחים מהתפתחויות מקבילות, מתהליכים הנראים דומים. שרויים אנחנו בימי הדמדומים של עידן אולמרט, הטובלים בשחיתות כספית וגרוע מזה - בשחיתות הפוליטית ששמה 'קדימה', מפלגת שלטון המניפה בגלוי דגל של אופורטוניזם גס, והישרדות בשלטון בכל מחיר. בזמנים כאלה יש עניין בלקחי נפילת קרטאגו, האימפריה הגדולה של בני דודנו הצורים והצידונים, ששלטו על כל מערב הים התיכון ובירתם היתה מרכז כלכלי ופיננסי עולמי. מה גרם למעצמה הזאת, שהחזיקה מעמד 400 שנה, להיחרב עד היסוד בידי הרומאים?

הרומאים היו עם של כובשים, הקרטאגים - סוחרים. אלה השתלטו על שטחים ואלה הסתפקו בתחנות-סחר, קרוב לחופים. קאטו הרומאי הטיף "להשמיד את קרטאגו", בעוד 'מפלגת השלום' ששלטה בקרטאגו ניסתה להבטיח את עתידה באמצעות ויתורים, נסיגות ושלמונים שמנים. חניבעל, המצביא הגאוני אשר 14 שנים ניצח את הרומאים על אדמת איטליה בכל קרב, הגיע עד לשערי רומא, אך לא ניסה לכובשה. הרומאים לעומת זאת כבשו את קרטאגו והחריבו אותה עד היסוד, זרעוה מלח והגלו לעבדות את 50 אלף שורדיה.

ההיסטוריון הגרמני המפורסם, תיאודור מומזן, בספרו על תולדות רומא, כתב (ואנחנו רק נצטט ונשאיר את הקורא עם מסקנותיו): "...היה חסר להם החוש המדיני... החירות לא קסמה להם והם לא היו תאבי שלטון. 'יושבת לבטח' היו, כפי שנאמר בספר שופטים, 'כמשפט צידונים שוקט ובוטח' "(סופם: 'ויבואו על ליש, על עם שוקט ובוטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש' א.ה.).

"כך היו בקרטאגו מפלגת שלום... אוליגרכיה שלטת מושחתת, חסרת כישרון, קנונייתית ונוטה לרומאים -  בצד מפלגת מלחמה, וביניהם שררה מריבה עזה... והיו כנראה בקרטאגו לא מעטים, שברוב ייאושם מעתיד מולדתם יעצו להגר לאיי האוקיינוס האטלנטי. מי יוכל להאשימם? האדונים המושלים בקרטאגו עמדו בקשרים עם רומא, שגבלו בבגידה בארצם.
"מפלגת השלום, שבכל עת היתה מוכנה לקנות את נפילת יריבתה הפוליטית במחיר מפלת המולדת... דחתה את בקשות המצביא (חניבעל) לתגבורת, וכך סייעה לסנאט הרומי להציל את רומא.

 "האדונים בקרטאגו לא רצו בהצלת המולדת כל עוד אפשר היה. וכאשר כבר רצו בכך, זה כבר לא היה אפשרי".

* * *

לקרוא ולא להאמין

נחשו: מי כתב ומתי? "...מתיישבי יהודה ושומרון היהודים אינם עומדים לפנות את יישוביהם – גם אם צה"ל ייסוג. הם ייאלצו אז לתפוס את הגבעות שסביב יישוביהם, ליצור רצף טריטוריאלי בין היישובים, לאבטח את צירי התנועה ביניהם ובינם לבין שטחי ישראל האחרים. מה שמתרחש על הגבעות בימים אלה הוא תירגול מצומצם בלבד לקראת המאבק העיקרי. מאבק לא נגד יהודים, אלא נגד פלשתינים, אם אלה ינסו לפגוע בהם.

ובל יניפו את דגל החוק, שלא מיישמים אותו נגד מחבלים ששולטים בהר הבית ובמזרח ירושלים, נגד שליחיו של ערפאת שמענים ומחסלים פלשתינים שסייעו בימים קשים לכוחותינו, נגד בנייה פלשתינית פרועה בירושלים ונגד השתלטות פלשתינית על קרקעות המדינה.

הדבר החוקי ביותר זו ההגנה על החיים. התנגדות  עממית פאסיבית, ללא נשק, היא אחת הדרכים לעשות זאת במשטרים דמוקרטיים . לצערי, הממשלה היא זו שדורסת את הדמוקרטיה והיא זו, שמפירה את החוק יום יום."

מי כתב? אריאל שרון, כמובן – בט"ו באב תשנ"ה. המובאה פורסמה ע"י המועצה המקומית קרית ארבע תחת הכותרת: "דף עידכון מס' 33". 13 שנים חלפו, וקשה לתאר מסר עדכני מזה.

* * *

ועוד פנינה אחת:

"דמוקרטיה היא - כאשר שני זאבים וכבש מצביעים, מה לאכול לצהריים.
חירות היא - כבש חמוש היטב החולק על תוצאות ההצבעה! בנימין פרנקלין (1706-1790)

test770