בשבע 302: ואיפה גבעת שמואל שלנו?

לקראת עוד מערכת בחירות מנומנמת לרשויות המקומיות, נראה כי התנחלות בכס ראש העיר לא הוצבה על מפת היעדים לכיבוש של הציבור הדתי.

עפרה לקס , כ"א בתמוז תשס"ח

לאחרונה החלו רחובות הערים לעטות ירוק בלוויית כתמי חן סגולים, צהובים וורודים. כן רבותיי, שעת בחירות הגיעה, והיא דוחה בצורת ושמיטה ומכשולים שוליים נוספים מעין אלה. מה לא עושים כדי שהאזרחים יהיו מרוצים? בערך בזמן שהפרחים החדשים ינבלו, כלומר בעוד כארבעה חודשים, ייערכו בחירות לרשויות המקומיות.

ו
אריה פרג'ון, טירת-הכרמל: " הפוליטיקה הארצית מתחילה מהמקומית. כדי שהמפד"ל תחזור לימי הזוהר שלה, אסור לה לרוץ עם טייטל אחד. אתה לא יכול לרוץ רק על ארץ ישראל, צריך לרוץ גם על רווחה וחינוך וגם על ארץ ישראל. בנוסף, הכיפות הסרוגות צריכות להרחיב את המעגל. אם הציבור יישאר בארבע אמות שלו, הוא יקבל מנדטים רק מהציבור שלו. אבל אם יצליח לגבש רשימה מכובדת עם נציגים ממקומות שונים, יש סיכוי שהוא יקבל מנדטים נוספים"
המעניין הוא שלמרות גידולו של הציבור הציוני דתי, הוא אינו מחזיק בראשות ערים רבות בארץ וגם אינו מתיימר לעשות כן. התופעה הזאת מעט מפתיעה בהתחשב בעובדה שהנהגה עירונית פירושה תקציבי חינוך, רווחה, הזדמנות להצמיח ערבות הדדית וגם מקום בו ניתן להשפיע ישירות על הנעשה ביומיום של אזרחי המדינה כמו צביון השבת, למשל.

אם הצבא והתקשורת סומנו כפסגה שיש להגיע אליה ולהשפיע מבפנים, הרי שאיש עדיין אינו נושא את דגל הרשויות המקומיות כמקום שבו יש צורך לתקוע יתד.

כדי לעמוד על טיבה של מערכת היחסים בין הכיפה הסרוגה ללשכת ראש העירייה, שוחחנו עם ראש עירייה מפד"לניק, עם מזכ"ל המפלגה, מועמד סרוג, מועמד שפרש וגם עם חברי גרעינים תורניים, למקרה שמישהו חשב שמשם תצמח ישועת ההנהגה המקומית. 

טירת-הכרמל: "הנוסחה – פתיחת השורות"

מספר אישים דתיים מובילים רשויות מקומיות בישראל, אולם רק שתי לשכות של ראשי ערים יכולות לנופף בגאון באות ב': האחת היא צפת, שבראשה עומד ישי מימון, והשנייה היא טירת-הכרמל, שבראשה עומד אריה פרג'ון.

פרג'ון נבחר בבחירות הקודמות בתום סיבוב שני. בשתי מערכות בחירות קודמות הוא הפסיד את המערכה בהפרש קטן, ולפני ארבע שנים וחצי הצליח להדיח את ראש העירייה המכהן, אריה טל, שדווקא לא נחשב גרוע. פרג'ון ניהל בעבר חטיבת ביניים ואף ניהל את המועצה הדתית בהתנדבות. בהיותו מוהל ומכין לבר-מצוות, הוא מכיר מאות ילדים מטירת-הכרמל כבר מגיל שמונה ימים. ההיכרות שלו עם המשפחות היא קרובה ובלתי אמצעית, והדבר מהווה יתרון ברור בעיר הקטנה, המונה לא יותר מ-22 אלף תושבים.

פרג'ון אומנם רץ בשמה של המפד"ל, אבל הוא מסביר שהכותרת שלו אינה הכיפה, אלא חינוך. "ולמרות שכולם רוצים לראות פרחים, שהפריחה שלהם היא מיידית, וקשה להם לשמוע על חינוך, שבו התוצאות נראות אחרי תקופה, אצלי החינוך תפס בסוף, כי הילדים הם הפרחים הכי חשובים שלנו".

פרג'ון המפד"לניק, שלכאורה מחויב למפלגה, מדבר דווקא על פתיחת השורות. "האות שלי היא ב', אני לא מתבייש בזה, אבל כשתבואי למטה הבחירות שלי תראי גם עולים חדשים וגם בנות בחולצות בטן, לצד חובשי כיפה סרוגה. בלי תמיכה של ציבורים שונים, אי אפשר להצליח".

פרג'ון ממליץ למפד"ל הארצית ללכת על פי הדגם הזה: "תמיד אמרתי שהפוליטיקה הארצית מתחילה מהמקומית. כדי שהמפד"ל תחזור לימי הזוהר שלה, אסור לה לרוץ עם טייטל אחד. אתה לא יכול לרוץ רק על ארץ ישראל, אתה צריך לרוץ גם על רווחה וחינוך וגם על ארץ ישראל. בנוסף, הכיפות הסרוגות צריכות להרחיב את המעגל. אם הציבור יישאר בארבע אמות שלו, הוא יקבל רק את המנדטים מן הציבור שלו. אבל אם הוא יצליח לגבש רשימה מכובדת עם נציגים ממקומות שונים, יש סיכוי שהוא יקבל מנדטים נוספים".

ראש עירייה נדרש להתמודד עם סוגיות מורכבות כמו פתיחת עסקים בשבת, סגירת חנויות שאינן כשרות או פתיחת מועדונים. כיצד אתה מתמודד עם הסוגיות הללו?

"אנחנו יישוב מסורתי. לכן, אין פתיחת עסקים בשבת גם בלי לכפות על איש. יש כאן 40 בתי כנסת, ואם מישהו ינסה לפתוח חנות לא כשרה, הציבור יעצור בעדו. בלי חקיקה".

שדרות: צריך תמיכה של כולם


שר-שלום ג'רבי (המפד"ל) מסביר שאם מריצים לתפקיד ראש העירייה אדם חסר סיכוי לנצח, עלולים להפסיד פעמיים: פעם אחת בשל ההצבעה המפוצלת, שבה עלולים התושבים להצביע למועמד לראשות העירייה אך לא לרשימה, ופעם שנייה כאשר ראש הרשימה ייכשל ונציגי המפלגה יישבו באופוזיציה בלי תיק ובלי תקציב
בשלוש השנים האחרונות הפך אלון דוידי לשם מוכר בארץ, בעקבות מטר הקסאמים הקטלני המסרב לחדול. הוא הקים עם תושבים מעירו את 'המטה לביטחון שדרות' ארגן פעולות מחאה ודִברר אותן. בעבר ניהל את ישיבת ההסדר בעיר, והוא עובד עם עמותות שונות. לפני מספר שבועות הוא הכריז על מועמדותו לראשות העירייה.

דוידי הוא חובש כיפה אשר הגיע לעיר עם הגרעין התורני, ועל כך ידובר בהמשך, אך כחובש כיפה הפנינו אליו את שאלת ניהול עיר מעורבת בדתיים ושאינם כאלה. "צריך להתמודד עם שאלות כאלה, כי אחרת איך מתכוונים להיות חלק מההנהגה של עם ישראל?", הוא שואל. "לראש עירייה יש אחריות על כל מיני דברים, העיקר הוא שהעיר תתנהל בניקיון כפיים, בשקיפות, בהגינות, שתעניק חינוך טוב ושתקדם את הרווחה. בסוף תמיד מגיעים לפינות של 'האם תיפתח הבריכה בשבת', ובדברים האלה יש הלכה ברורה, שאשתדל ללכת לאורה, אבל השאלות הללו עולות בכל הנהגה. אם היה לנו ראש ממשלה דתי, הוא גם היה צריך להתמודד עם דילמות כאלה. כשנגיע לשם, נתמודד עם הדברים בצורה מוסכמת".

אתה מתמודד על תפקיד שלא דתיים רבים מתמודדים עליו. מדוע, בעצם?

"כי אתה צריך תמיכה של כולם. אצלנו הגרעין והישיבה וכל מי שמסביב – כולם ביחד עומדים על 14 אחוזים בערך. זה לא מספיק. כדי להיות ראש עירייה, אתה צריך להיות נציג של כולם".

דוידי אולי ייהנה מתמיכתה של המפד"ל ושל מפלגות ימין נוספות. הוא מקדם את כולן בברכה, אבל מסרב להיות נציג של אחת מהן. הרשימה שלו היא עצמאית, "ותמצאי בתוכה פעילים שהם אנשי שמאל ודתיים ולא דתיים, ותיקים ועולים.

"תמיכה של המפד"ל או כל מפלגה אחרת לא תביא אותי לראשות העירייה. כשאדם בא להציג מועמדות, הוא צריך לבדוק אם הוא עונה על הציפיות של האנשים ומתחבר אליהם. אני", הוא אומר ומדבר מעט כמו מועמד בחוג בית, "נאבקתי על הביטחון, על ההזנחה של אלה שהגיעו לפת לחם, על גני שעשועים לילדי העיר. האנשים מכירים אותי משם, מהשטח ומהפעילות, לכן אני מתאים להם".

"המפד"ל הולכת על בטוח"

יש להניח שאזרחים רבים שמו לב שהבחירות המוניציפליות קרבות ובאות רק לאחרונה. אולם יש מי שעובד על הנושא כבר חודשים, והכוונה אינה דווקא למועמד כזה או אחר. שר שלום ג'רבי, מזכ"ל המפד"ל, מתרוצץ כבר שלושה חודשים בין הערים והרשויות השונות. הוא בוחן מה המצב כאן ואלו סיכויים יש שם, הוא גם מנסה לכבות שריפות ולתווך היכן שצריך, ובקיצור, הוא בדרכים.  

המטרות שסימנה לעצמה המפד"ל לבחירות אלה אינן בשמיים, בלשון המעטה. "יש לנו היום שני ראשי עיריות, וברור לנו שהם ימשיכו להיות קדנציה נוספת. אנחנו בודקים גם את גבעת-שמואל ומגדל-העמק ומקומות נוספים". בכל מקום, מסביר ג'רבי, מי שמחליט הוא מועצת הסניף, אבל המפד"ל מתכוונת ללכת על בטוח: "לא נריץ מועמד שאין לו סיכוי".

ג'רבי מסביר שאם מריצים לתפקיד ראש העירייה אדם חסר סיכוי לנצח, עלולים להפסיד פעמיים: פעם אחת בשל ההצבעה המפוצלת, שבה עלולים התושבים להצביע למועמד לראשות העירייה אך לא לרשימה, ופעם שנייה כאשר ראש הרשימה ייכשל ונציגי המפלגה יישבו באופוזיציה בלי תיק ובלי תקציב.

המפד"ל מפלגה ותיקה מאוד. איך אתה מסביר את העובדה שהיא חלשה כל כך ברשויות המקומיות?

"המפד"ל חזקה מאוד ברשויות המקומיות. יש לנו עשרות סגני ראשי עיריות ומאות חברי מועצה, ומשפיעים משם. לציבור הכללי יש רתיעה מלבחור בראש עירייה דתי, כי הם חוששים שהוא יסגור להם דברים בשבת".

אתה מסתפק בסגנות?

"ודאי שאני מעדיף שיהיה ראש עירייה. אבל במקום סתם להילחם, אני מעדיף עוד מקומות במועצה ועוד תיקים של חינוך ורווחה, ואם הקואליציה תלויה במפד"ל, אז אנחנו בכלל במצב טוב".  

קיימת תחושה בציבור שבזירה הארצית הנציגים הפוליטיים הם אותם נציגים, ואין פנים חדשות. אולי זה בגלל שהעתודה, שעשויה להגיע מן הרשויות המקומיות, חסרה.

ג'רבי מתנער מקשירת הסוגיות. "אני מתכוון לרוץ בבחירות הבאות לתפקיד של חבר כנסת, ואינני מגיע מן הרשויות המקומיות. זה נכון שהציבור בוחן את תפקוד נציג המפד"ל המקומי וזה משליך על הארצי, אבל הנהגה מקומית טובה צריכה להיות גם במישור המקומי. לסגן ראש עירייה יש אחריות לא פחות מלחבר כנסת". ואגב, אומר ג'רבי, יש צעירים רבים בסניפי המפד"ל, גם בעמדות של הנהגה והובלה.

פתח-תקווה: "עדיף סגנות"

פלטיאל אייזנטל, יו"ר מועצת סניף המפד"ל בפתח-תקווה, הוא גם ממלא מקום ראש העירייה במקום מגוריו כבר 15 שנה. אייזנטל שימש בחמש השנים הראשונות כראש מינהל החינוך בעיר, ומאז הוא משמש כראש שפ"ע – מינהל המנקז אליו תחומי תברואה, איכות סביבה, רישוי עסקים ועוד.

אייזנטל אומנם מסייג ואומר כי המפד"ל היא תנועה דמוקרטית וכי מועצת הסניף טרם קיימה דיון על הנושא והיא זו שתכריע בסוף בסוגיה, אבל להערכתו, גם הפעם לא תעמיד המפד"ל מתמודד לראשות העירייה.

נזכיר כי במערכת הבחירות הקודמת, התמודד על הנהגת העירייה יעקב פלהיימר, תושב העיר חובש כיפה. פלהיימר לא זכה לתמיכת המפלגות הדתיות, והתאכזב מרה. מקורות המעורים בפוליטיקה המקומית אמרו אז שלפלהיימר היו סיכויים כל כך קטנים, שבמפד"ל חששו להמר על הסוס הלא נכון, לגמור באופוזיציה, ולהיוותר הרחק מן הצלחת התקציבית והשלטונית. אייזנטל רומז על כך היום כשהוא מסביר: "הוא לא שאל אותנו אם להתמודד, ולא עשה זאת מטעמנו".
פלהיימר אכן נפל בגדול. ופרשת חוסר התמיכה בו יכולה להמחיש את ה'אני מאמין' של המפד"ל בפתח-תקווה ואת הרציונל הפוליטי של התנועה בכלל בכל הנוגע לבחירות מוניציפליות.

העיקרון הוא שהם תומכים במועמד הטוב ביותר עבור הציבור אותו הם מייצגים. התוצאה: רווח נקי. מסביר אייזנטל: "ככל שיש לי יותר מנדטים, אני יכול להשפיע יותר ויכול לעשות יותר לטובת הציבור. בתפקיד שלי כסגן, אני משפיע על הרבה דברים עירוניים-כלליים. כל התחומים שבהם אני עוסק מואצלים אליי מראש העירייה. במערכת יחסי הכוחות הקיימים", הוא אומר בזהירות, "כדי שיהיה מועמד לראשות העירייה מטעם המפד"ל, צריך להגיע לכאן קליבר רציני, אולי אלוף בצה"ל, עם רקורד של עשייה, שיצליח לסחוף אחריו את הציבור הרחב, ולנצח".

דבריו של אייזנטל מזכירים מעט את הדברים המצוטטים בשמו של עו"ד סיני גלבוע, שהיה סגן ראש עיריית פתח-תקווה מטעם ש"ס. גלבוע הפך את היותו מספר שתיים לאידיאולוגיה של ממש, ואמר שאסור להיות ראש עירייה, כי מה שסגן יכול לעשות – ראש עירייה יכול רק לחלום עליו. הסגן פועל מאחורי הקלעים ובשקט, ואילו צעדיו של ראש העירייה נבחנים כל העת על ידי התקשורת והיריבים הפוליטיים.

אייזנטל חוזר ומדבר על כך שבעיר גדולה שאיננה דתית מובהקת אין למועמד דתי סיכוי לזכות. את פרג'ון, אגב, הוא מכיר. "הוא התמודד בסיבוב שני, וביום הבחירות היינו כולנו פנויים והתגייסנו לעזור לו".

פרג'ון מסביר שהוא לא רץ לבד, אלא מאחד סביבו כוחות מכל קצוות הקשת. מדוע שהמפד"ל לא תסמן לעצמה את ראשות העירייה כמטרה ותאחד סביבה כוחות? הפעילות הציבורית שלך, למשל, יכולה להעיד שאתה עושה למען הכלל בעיר?
"יבוא אדם שיש לו יכולות בולטות ואפשר לרכז סביבו אנשים, אז זה אולי יכול ללכת. מצד שני, יכול להיות שאם דתיים יתאגדו סביב האדם הזה, הדבר ירתיע אחרים. צריך תמיד לבדוק מה השליחות שלך, ולהיות ריאליים לגבי הדרך שבה ניתן לבצע את הדברים".

גבעת-שמואל: מחלוקות פנימיות

אבי רט לא התכוון לרוץ לראשות עיריית גבעת-שמואל, אבל כשדיברו איתו על שליחות ומנהיגות, וכשהזכירו לו את הביטויים שכל כך קרובים אליו כמו 'אחדות' ו'הידברות', הוא הסכים ללכת על זה. "אמרתי לעצמי: 'הלכנו לכיוון של מכינות, מדרשות, צבא ואקדמיה; במוניציפלי לא עשינו דבר'. רציתי לשכב על הגדר בנושא הזה כדי שיבואו אחריי. הסכמתי לשלם מחיר אישי של 'התלכלכות' בפוליטיקה כדי לסמן מטרה. רציתי לבוא לחניכי בני עקיבא בגבעת-שמואל ולומר להם: הנה, אני ראש עירייה, וגם אתם יכולים. כמו שהם רואים מג"דים מהצבא שמהווים עבורם דוגמה".

אבל המחשבות נבלמו על ידי המציאות. גבעת-שמואל היא היום העיר היחידה בגוש דן (למעט בני-ברק, כמובן) שבה הבחירות הקרובות יכולות לבשר את היבחרו של ראש עירייה דתי. את התובנה הזאת הפנימו תושבים רבים בעיר הקטנה, ולכן יש היום פחות או יותר שלושה מועמדים דתיים ואחד שאינו חובש כיפה לראשות העירייה. ריבוי הדתיים משחק, כצפוי, ישירות לידי המתמודד החילוני.

רט הציג תנאי סף לריצתו לראשות העירייה והוא שהציבור והמועמדים האחרים יתאחדו סביבו. אבל הוא נוכח לדעת שבשטח לא הציבור ולא המועמדים הדתיים מתאחדים, לא סביבו ולא סביב אף אחד. "הצעתי למועמדים שנבחר פורמט שיסדיר את ההתמודדות של אחד מאיתנו, באמצעות סקר, ועדה מסדרת או פריימריז. איש מהם לא הסכים".

רט מאוכזב מן הציבור ומן המועמדים, והוא חש שהגם שביקש להציג רף גבוה יותר לראשות עירייה, בסוף הפוליטיקה הקטנה היא זו שניצחה. "באתי לא מן הפוליטיקה, אלא מן התחום הרוחני-חינוכי. בגבעת-שמואל יש בעיה קשה בתוך הציבור הדתי-חרד"לי, ויש צורך לחבר גם בין הציבור הדתי לחילוני. חשבתי, בנאיביות, שבוודאי הציבור האינטליגנטי שגר בגבעת-שמואל יידע להפריד בין עסקנות למנהיגות, אבל נראה שטעיתי".

רט אומר שדווקא נציגי גופים ומפלגות חילוניים הגיעו אליו ואמרו כי הם תומכים במועמדותו, ואילו הציבור הדתי החל לבחון אותו – מה הרקורד שלו ומה הוא מביא עמו אל ראשות העירייה. רט, שחש פגוע, אומר שהציבור הציוני-דתי לוקה בדעתנות יתר בכל מיני נושאים.

גבעת-שמואל היא בעיניך מקרה קיצון או שיש למצב שם השלכה על ערים אחרות בארץ?

"גבעת-שמואל היא רק סימפטום. אני חשבתי שאנשים ישמעו שאני שוקל מועמדות, ואז יעקבו אחרי התוצאות: אם אני מצליח להיבחר ואיך אני מנהיג את העיר. התהליך, כך קיוויתי, יביא אנשי חינוך ורוח נוספים לרוץ לראשות עיריות. חשבתי גם שהמפד"ל תגיע ותיצור מכניזם שיפתור את בעיית ריבוי המועמדים, הרי גבעת-שמואל יכולה להיות סמל של הציונות הדתית".

אגב, ג'רבי אומר שהוא עובד יומם ולילה כדי לאחד את הכוחות בגבעת-שמואל, והוא נתקל ביריבויות ובקשיים. אם לא יעמוד אדם אחד דתי כמועמד, יודע גם הוא, יפסיד הציבור הציוני-דתי את כל הקופה.

גלי הקול המעבירים את השיחה עם אבי רט נישאים מעבר לים. הוא נמצא כעת עם מאה מנהיגי סטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות בארץ בפולין, ומדריך אותם. רט אינו מתחרט שהוא לא יהיה ראש עיריית גבעת-שמואל. "אני פה עם הסטודנטים האלה שבוע, וההשפעה שלי עליהם בשבוע הזה מועילה פי 100 מאשר עמידה בראשות עירייה. לא חשובה לי הפלטפורמה. העיקר העשייה".

לוד: שיטת החמולות

"עדיף שגרעין תורני לא יתערב בפוליטיקה", אומר הרב יהודה אלטשולר, יושב ראש הגרעין התורני בלוד, "אלא אם כן הוא יודע שינצח. כי אם הגרעין יפסיד, הוא יפסיד את כל הקופה".

לציבור הציוני-דתי יש היום עשרות גרעינים ברחבי הארץ. חלקם ותיקים, ויש מי שחושב שגם משם יכולה לצמוח הנהגה מקומית, נקייה וערכית.

הגרעין התורני בלוד קיים כבר למעלה מעשור, והוא אחד הגרעינים הגדולים והמבוססים בארץ. ואולם למרות שהוא מונה 200 משפחות, מעדיף הגרעין לעמוד מחוץ למעגל הפוליטי. מושכות השלטון המקומי בעירייה מצויים כיום בידי ועדה קרואה שאיננה עומדת להתחלף בנובמבר הקרוב.

במערכת הבחירות הקודמת התלבט הגרעין אם לתמוך בפומבי במועמד כזה או אחר. חברי הגרעין נפגשו עם כמה מן המועמדים המובילים, אך בסופו של דבר נמנעו מלנקוט עמדה. "במקומות קטנים הכל כל כך חמולתי וצפוף, שהדברים אף פעם לא נגמרים בצורה עניינית", מסביר הרב אלטשולר. "ואם אתה לא מנצח, הכל מתמוטט: אתה מפסיד את כל מה שבנית".

הרב אלטשולר יודע לספר על גרעינים שנכנסו לעובי הקורה הפוליטית, ונכוו. לכן הוא עדיף להשאיר את הגרעין בחוץ. מקרה יוצא דופן יכול להתרחש כאשר יש שני מועמדים והפערים בניהם כל כך מובהקים, שאז תמיכת הגרעין בצד אחד היא כמעט מתבקשת, הוא מסביר.

בלוד קיים ואקום הנהגתי גדול. לא אחת פונים אנשים ברחוב לאנשי גרעין, ומדרבנים את הגרעין להוציא מועמד שיוביל את העיר קדימה.

"זה נכון שרוצים שתיקח את שרביט ההנהגה, אבל בפועל הם יצביעו בעד הבן-דוד. גם כי הבחירות הן פלטמורמה לחלוקת ג'ובים. מעבר לכך, זו לא חוכמה לנצח, חשוב להצליח אחר כך להנהיג את העיר, וכל סוגיה כאן היא אש, כי הכל חמולות".
הרב אלטשולר מסביר כי למרות שהגרעין חי בתוך העיר ורואה בה את עתידו, ואולי דווקא בגלל זה, הוא לא יכול להצמיח אלטרנטיבה פוליטית. "אדם חיצוני כמו ועדה קרואה יכול להצליח כאן יותר, כי הוא לא מחויב לג'ובים ולא לפוליטיקה המשפחתית שיש כאן".

ובכל זאת, קשה להתעלם משדה הפעילות הפוליטי. גרעין מגיע כדי לשנות ולעשות, והנהגה יכולה  להשפיע ברמות אחרות על העיר ועל עתידה.

"זה נכון, ולכן יש לגייס את הפוליטיקה לטובת העשייה של הגרעין. באופן טבעי נראה לי נכון שגרעין יתפקד בדומה ללוביים החברתיים שיש בכנסת. הם מגייסים חברי כנסת מכל המפלגות שמאמינים ברעיון שלהם. כך גם הגרעין צריך לרתום את כל הכוחות הפוליטיים בעיר לטובת הרעיונות שהוא מנסה לקדם. כך הוא נשען על כוחות מקומיים, ובונה יותר על אנשים ופחות על פוליטיקה".

ירוחם: תמכנו וחטפנו מהיריב
 
אלישיב רייכנר, עיתונאי וחבר הגרעין התורני בירוחם, רואה את הדברים בצורה הפוכה ממש. מבחינתו, כניסת חברי הגרעינים לתוך הפוליטיקה המקומית מתוך רצון לשנות את המציאות היא "בחינת בגרות" לגרעינים, לא פחות. ייתכן, אגב, שאחת הסיבות להשקפות השונות נובעת מההבדל בסדרי הגודל בין הערים הנזכרות. לוד היא עיר בת למעלה מ-70 אלף תושבים. ירוחם מונה פחות מעשרת אלפים איש.

גם בירוחם המנדט נמצא היום לא בידי סמכות שנבחרה באופן דמוקרטי, אלא בידי עמרם מצנע, שהובא לשם בקריאת חירום לאחר סילוק ראש העירייה הקודם על ידי שר הפנים. מצנע אומנם היה אמור לסיים את תפקידו, אך שר הפנים אינו מתכוון לוותר על שירותיו. עדיין.

הגרעין התורני בירוחם התערב במערכת הבחירות הקודמת שהתקיימה בעיירה. הוא תמך באופן גלוי במוטי אביצרור, שנחשב לראש מועצה מוצלח, והיה נגד ברוך אלמקייס, שהודח בעבר מראשות העירייה.

בסופו של דבר ניצח דווקא אלמקייס, והגרעין התורני אכן סבל מתוצאות הבחירות. ואולם, המגרעות של אלמקייס היו כה גלויות לעין, שהגרעין השתתף בהפגנות התושבים נגדו ובפעולות שגרמו, בסופו של דבר, להדחתו על ידי שר הפנים דאז, אופיר פינס.

"בעבר", אומר רייכנר, "הגרעינים רצו להיות נחמדים לכולם. אבל אם אתה חלק מהעיר והעיירה, אתה צריך להיכנס גם לפוליטיקה. באופן כזה אתה מוביל מהלכים בגדול. ההבנה הזאת מחלחלת אט אט, והיא מבורכת מאוד כי זה מראה שהגרעין נטמע בתוך האוכלוסייה המקומית".

רייכנר מספר על מערכת הבחירות ההיא, שבה נקט הגרעין בירוחם עמדה. הוא מספר שכמה שניסו חברי הגרעין להיות חלק מתוך 'אזרחים שאכפת להם', הם עדיין היו מסומנים כ'אנשי גרעין'. "זה היה קצת מגוחך, כי אמרו שזה מאבק של כתומים והגרעינים הותיקים של הנח"ל בעיר הם דווקא דתיים-שמאלניים. אבל בשורה התחתונה, גם אם היה נזק מסוים בתדמית ואנשים 'התלכלכו', זה היה שווה את המהלך כי מדובר בפעולה לטובת המקום. בוודאי שרצוי לעשות מהלכים כאלה כאזרחים בודדים ולא כקבוצה מאורגנת".

עמיר פרץ מבטיח להתנקם

אלון דוידי, שהוזכר כבר למעלה, הגיע לעיירה עם גרעין תורני ויצא לפוליטיקה. מלבדו יש נציג נוסף לגרעינים התורניים במועמדות לראשות העירייה, איציק זרגרי ממצפה-רמון, אשר מזוהה עם הגרעין בעיירה. גם שם, אגב, מדובר במקום קטן מאוד. קטן יותר מירוחם.

דוידי עומד על כך שבמועמדותו הוא אינו מייצג את הגרעין. "את חוגי הבית שלי אני לא פותח במשפט 'שלום, אני אלון דוידי מהגרעין'. אני לא מחזיק היום בשום תפקיד בישיבה או בגרעין. אנשים מכירים את העשייה שלי. אני אומנם מחובר לישיבה ולגרעין אבל 'המטה לביטחון שדרות' הוא לא הגרעין".

ובכל זאת, במקומות קטנים כאלה, אתה לעולם תיחשב 'חדש' ו'אדם שבא מן החוץ', לעומת התושבים הוותיקים שיושבים בעיירה שני דורות, אם לא שלושה.

"כל גורם פוליטי שמנסה לנגח יכול להשתמש בזה. זאת פוליטיקה. אני לא עושה את זה מתוך רצון להשתלטות על העיר, אני רואה בזה שליחות. שדרות היא הבית שלי, כאן המשכנתא שלי, הילדים שלי, בית-הכנסת שלי והקהילה שלי. ואני רוצה שזו תהיה עיר עם תשתית טובה. הכי טובה. כי זה קו החזית של מדינת ישראל". 

ואתה לא חושש שהגרעין והישיבה יינזקו אם לא תצליח?

"שמעתי משפט שהיגע מכיוון בעלה של אחלמה פרץ (מועמדת לראשות העיר, ע.ל) בסגנון 'הישיבה היא פוליטית, נטפל בהם כשניבחר'. זה מחיר, ויש סיכון בכל דבר שאתה עושה. מצד שני, הגרעין והישיבה הם חלק מהאבנים היקרות של היישוב, לא נראה לי שייגעו בהם. גם אם יצרו פה ושם את צעדיהם של הגופים האלה, לא אלמן ישראל".

כשדוידי מתייחס לדבריהם של הרב אלטשולר ורייכנר, הוא הולך, מטבע הדברים, אחרי רייכנר. "אתה מגיע לעיר ומבקש לתרום לה, ואז אתה מקים עשר מועדוניות ומרכזי חסד. ואז מה? זה נתקע, העשייה פשוט נתקעת. אולי מדובר בסדר גודל של מקום, אבל אני חש שכדי לתת מענה כללי יותר, צריך להיכנס לפוליטיקה. כשאלישיב אומר שזו בחינת הבגרות של גרעין, אני מבין אותו, כי באמת אכפת לך מהמקום שבו אתה חי. אחרת אתה פרויקטור ולא נותן מענה מקיף.

"כשנכנסתי לוועד ההורים העירוני, וזה גם לא היה בשם הגרעין, אז הצלחנו לעשות הרבה דברים יפים. אם אתה רוצה להשפיע על כל תחומי החיים, אתה צריך להיכנס לפוליטיקה, גם אם זה אומר להתלכלך. אין דרך אחרת".

דוידי אומנם משתדל להימלט מזיהויו כנציג הגרעין, אבל הוא בהחלט חושב שאם הוא ינצח, על העגלה יהיו קופצים רבים, ואפילו כאלה שיראו את ההישג הזה כדגל. "כולם יצטרפו לחגיגה, ויהיו כאלה שיאמרו: הנה, הדבר אפשרי ננסה גם אנחנו'". 

ofralax@gmail.com