בשבע 302: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חגית ריטרמן, חני לוז, ישראל מידד , כ"א בתמוז תשס"ח

הו-הא מי זה בא/ עדי גרסיאל

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב נחת השבוע בישראל והתקשורת יצאה מגדרה. "אובמה נוחת בישראל" דיווח בהתרגשות מעריב כבר ביום ג', כשהמועמד עדיין השקיף על בגדד מלמעלה. "אובמה פה", התלהב גם 'ידיעות' למחרת ו'הארץ' טרח ועיצב לוגו מיוחד: "אובמה בישראל".

לפני ארבעה חודשים ביקר כאן מועמד אחר לנשיאות, ג'ון מקיין שמו. אין פלא שאתם מתקשים להיזכר - הוא זכה לטיפול הרבה פחות אח"מי. בכל זאת מדובר בפוליטיקאי ותיק, אדם לא צעיר שלא מזכיר במאום את ג'ון קנדי, ובנוסף לכל הוא ממפלגתו של הנשיא בוש. 

לתקשורת הישראלית, וגם העולמית, יש נטייה להתלהב יתר על המידה ממועמדים צעירים ורעננים ולעשות להם הנחות בסיקור. כדאי לזכור שלפחות מהניסיון של כמה מראשי הממשלה שלנו בשנים האחרונות, זה לא תמיד נגמר טוב.

כה אמר קונטאר/ חגית ריטרמן


מה מעניינים ההגיגים של אחד סמיר קונטאר? לא מעניינים. והשקרים שלו ("הילדה נהרגה על-ידי חיילי צה"ל")? גם לא מעניינים. אז לכבוד שבת הדפיס לנו 'מעריב' את דיוקן המחבל הערבי המנוול הזה, שההבדל בינו לבין מי שרוצצו גולגלות של יהודים לפני פחות מ70- שנה הוא רק שפת האֵם, על שער המגזין 'סופשבוע'. ככה, שיהיה לנו נחמד ונעים.  
הראיון הנרחב איתו, תחת הכותרת "אני סמיר קונטאר", הוא בעצם פרי שיחותיה של כתבת העיתון שנפגשה איתו במשך ארבע שנים.

משום מה, יש בעיתונות נוהַג להגיש את הלחי השנייה, וזה נחשב מעין הישג לראיין פושע ש"זכה" לפרסום רב. מה דעתך, רוצח הילד אורון ירדן, על הארכת חופשת הקיץ לילדים? האם התנודות בשער הדולר מדירות שינה מעיניך, אדון אופנובנק? האם עפרה ובית-אל אכן צריכות להישאר בידינו, מר ברגותי? ואת, העלמה הערבייה שפיתתה את אופיר רחום כדי שיירצח, האם למיטב הבנתך מוטב להגביל את הגלישה באינטרנט, כפי שמציעה ש"ס?

עם דפי עיתון כאלה אי אפשר אפילו לנקות זגוגיות או לעטוף מלפפונים. קונטאר אמר "אתם אשמים במלחמת לבנון, נהגתם בטיפשות וביהירות"? אז הוא אמר. למה זה צריך לעניין אותנו מה שמוח של רוצח מייצר?

הראיון שלא היה/ חני לוז

קשה להבין איך הם מצליחים לעשות את זה: מריחה מילולית וויזואלית של שעות על גבי שעות, כש-90% מהשידור פשוט מיותר, לא נחוץ ולעוס עד כדי תעוקה. למה הם עושים את זה? כדי לרתק צופים למסך או לרדיו. שלא תשלטטו חלילה לערוץ אחר. הם עד כדי כך זקוקים לצומי שלכם, שהם מוכנים לפגוע בזכותם של אנשים לפרטיות ברגעים הכי אינטימיים שלהם.

הנה דוגמה: סמדר שיר פרסמה בידיעות אחרונות ראיון עם קרנית גולדווסר בבוקר שלאחר הלוויה. על פי פרסומים, גולדווסר לא התראיינה, והודיעה שכך תנהג. אלא ששיר דיברה איתה כשלא היה ברור לה שמדובר בראיון, והיא גם האזינה לדבריה מהצד – וכך נולד 'ראיון'. מדהים היה לראות חלק מהתגובות למעשה הלא-אתי הזה שנשמעו כך: עד עכשיו קרנית ניצלה את התקשורת, היא צריכה להבין שיש כללי משחק . כלומר – המאבק היה האינטרס האישי של קרנית. ברגע שהיא גמרה לנצל אותנו, התקשורת, תורנו וזכותנו לנצל אותה.

התופעה הזו, שרבים כל כך מעם מיוחד וחכם כל כך, מרותקים לתקשורת, מכורים אליה ולא מסוגלים להגיד "עד כאן" ולכבות את המקלטים (נא לנקד ל' בצירה)  – היא מרתקת ועצובה כאחת. התיקון יבוא רק כשהצרכן הסופי, זה שמשתמש במוצר על פי בחירתו החופשית – יפנים את הנזקים המיידים וארוכי הטווח ויפסיק את מעגל הרווחיות של צרכנות מוצר פוגעני. קצת כמו סחר בנשים. 

זה נקרא אומץ?/ ישראל מידד


השם ענת סרגוסטי עלה בטור זה כשחני לוז ציינה את עברה ב'העולם הזה', את ביקורה אצל יאסר עראפאת בביירות ב-1982, ועוד פרשיות של כתבות מוטות.  למדנו שהיא מנהלת כעת עמותת שמאל רדיקלי בשם 'אג'נדה'.  ארגון זה  "פועל בזירה התקשורתית בנושאים חברתיים בתקשורת ומטרתו - השפעה על השיח התקשורתי ובאמצעותו על סדר היום".  אך הסיסמה היא: "איך משנים עמדות".  שימו לב: לא דיווח טוב יותר, אתיקה טהורה יותר, מיומנות טובה יותר.  לא, העניין הוא האידיאולוגיה.
 
ביום ראשון השבוע, ב'מבט' של הערוץ הראשון, צפיתי בכתבה על קבוצה חדשה של עיתונאים צעירים המבקשים לחדש במקצוע הוותיק הזה, בשם 'שקוף'. בכתבה שודרו גם צילומים ממפגש שהתנהל על גג אחד הבתים בתל אביב בנוסף למסיבת עיתונאים.  ומי היתה אחת הדוברות על הגג?  כן, ענת סרגוסטי.  היא איננה מאבדת זמן.
 
לא הייתי טורח להזכיר זאת, אילולא שמעתי את הכתבת מציינת את ה"אומץ" של סרגוסטי.  שאלתי את עצמי, איזה אומץ?  במה הסתכנה סרגוסטי בעבודה העיתונאית שלה?  מישהו בברנז'ה נידה אותה בכלל ההתעסקות שלה בתחומים שהיא בחרה בהם או בגוון הרדיקלי של הדיווח שלה?  מישהו ביקר את המעבר שלה לצד השני של העשייה העיתונאית?  היא מקבלת פחות כסף?   אולי גם הכתבת המדווחת כבר סיימה סדנא אצל ארגון 'אג'נדה'?

חדשות בחדשות / חגית ריטרמן

העיתונאית איילה חסון, שבשבוע שעבר אמרה שהעיתונות "מאתרגת את ציפי לבני כי היא היחידה שיכולה למנוע את שובו של נתניהו, ולכן לא מפרסמת עובדות לא נעימות עליה", חשפה השבוע ב'מבט' שלבני כלל לא סיימה קורס מבצעי במוסד, ומכאן שלא שימשה בתפקיד מבצעי עטור הילה.


ח"כ סילבן שלום, שמתח ב'הארץ' ביקורת על התנהלותו של העיתונאי נחום ברנע, אמר בשידור בגלי צה"ל: "מאמריו היו מוצאים מקום של כבוד ב'פראבדה'" (מרוסית: 'אמת'; עיתון בברה"מ ששימש שופר ותעמולה של המפלגה הקומוניסטית במשך יותר מ-70 שנה).

עמוס שוקן, מו"ל 'הארץ', יופיע בסרטון תמיכה בברק אובמה שיופץ באינטרנט. כך דיווח 'הארץ'. בסרטון, בו ישתתפו גם אמנון ליפקין שחק וח"כ לשעבר נעמי חזן, יביע שוקן אמון במחויבות של המועמד הדמוקרטי לביטחון ישראל.

לפי עיתון הכלכלה 'גלובס', מו"ל 'מעריב', נמרודי, מנהל מגעים עם המיליארדר לן לבטניק על רכישת מעריב. קיימת גם אפשרות שלבטניק ירכוש רק חלק מהמניות.