בשבע 302: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"א בתמוז תשס"ח

שאלת השבוע: האם מוצדק להקים עיר ערבית חדשה בגליל?

מפסידים את השטחים הפתוחים/ איתמר בן דוד מתכנן סביבתי בחברה להגנת הטבע

עמדתה העקבית של החברה להגנת הטבע היא שאין כיום הצדקה להקים בישראל יישובים חדשים, ואין זה משנה מהו מגזר האוכלוסייה: דתיים-לאומיים, חרדים, ערבים ועוד. מדינת ישראל כבר כיום היא מהמדינות הצפופות בעולם. לכן, לפי מדיניות התכנון שמוביל משרד הפנים יש לשמור על השטחים הפתוחים, לחזק ולעבות את הישובים הקיימים ואין להקים יישובים חדשים.

כל יישוב חדש מהווה מוקד פיתוח חדש במרחב בלב שטחים פתוחים. מהלך פיתוח מסוג זה יש בו פגיעה חמורה ובלתי הפיכה: שינויי ייעוד של שטחים פתוחים נרחבים לטובת בנייה הפוגעת ורומסת משאבי טבע, סביבה ונוף גם בפיתוח הנלווה ליישוב: דרכי גישה, תשתיות כקווי חשמל, מים וביוב הקוטעים את רציפות השטחים הפתוחים ומעצימים את פגיעתם. מבחינה חברתית, הקמת יישוב חדש פוגעת ביישובים הקיימים משום שהוא מתחרה בהם על אוכלוסייה צעירה וחזקה במעמד גבוה יחסית. מבחינה כלכלית, מופנים לטובת יישוב חדש תקציבי פיתוח עצומים אשר יכולים לחדש ולחזק יישובים קיימים, אשר בהם קורסות תשתיות רבות.

שר הפנים יצא לציבור עם הכרזה מאוד כללית ביחס להקמת העיר הערבית החדשה, בלי להציג את פרטיה ואת הנימוקים להחלטתו. מהלך זה של השר מפתיע משום שמשרד הפנים וועדות התכנון השונות השקיעו בעשור האחרון רבות בקידום תוכניות מתאר ליישובים הערביים הקיימים בכדי לחזקם. זאת באמצעות הגדלת מצאי יחידות הדיור, אפשרויות התעסוקה, חיזוק התשתיות והעלאת רמת השירותים. יוזמה חדשה זו של השר יכולה לאיים על המאמץ לחיזוקם, עיבויים ושיקומם של היישובים הערביים הקיימים, משום שהעיר המוצעת תתחרה על משאבים רבים שלהם הם זקוקים.

אנו נוכחים כי בתקופתו של השר שטרית מקודמים יישובים חדשים בלכיש ובעירון וכן היוזמה החדשה להקמת עיר חדשה למגזר הערבי. מצער הוא כי השר  הממונה על מערכת התכנון אינו מחזק את מדיניות התכנון ולפיה אין להקים יישובים חדשים. הפוליטיקאים מבטיחים והציבור משלם: בשטחים פתוחים ההולכים ואוזלים, בשינוי דמות הארץ ובהזנחת היישובים הקיימים הנשארים מאחור ומידרדרים. צריך לעצור מגמה מסוכנת זו מבחינה סביבתית, חברתית וכלכלית – כי אין לנו ארץ אחרת, יהודים כערבים.

זריקת עידוד להקצנה הערבית/ ד"ר דוד בוקעי, מזרחן, אוניברסיטת חיפה

הקמת עיר בכל מדינה מחייבת פעולה ארגונית ותכנונית עמוקה, עם חשיבה אסטרטגית ברורה. הקמת עיר ערבית, ועוד בגליל, היא פעולה הנוגדת את כל הממדים הללו, ופוגעת מהותית באינטרסים הלאומיים היהודיים-ציוניים של ישראל. היא מבטאת את טירוף המערכות המוחלט הקיים; את הפוליטיקה של החנפנות והפייסנות, דווקא ככל שגוברות התוקפנות וההקצנה בקרב ערביי ישראל; את אובדן הדרך היהודית, והחזרה ל'תסמונת הבריחה' שאפיינה את הגולה.

כבר שנים קיימת בעיה קשה בגליל – בעיות ביטחון, גזל קרקעות לאום, טרור בכבישים, התגייסות לפעולות חבלה וטרור, ואזורים שהם 'מחוץ לתחום' ליהודים. דומה כי בהחלטה זו ממשיכה הפוליטיקה בישראל להעמיק את הפער בינה לבין הציבור, שמבין בצורה הרבה יותר ריאלית את האיומים בנוגע לקיומו הלאומי. יחס ישיר מובהק נמשך בין ההתעלמות מארבעת מסמכי החזון שפרסמו ערביי ישראל בשנה וחצי האחרונות, מסמכים הקוראים להשמדת העם היהודי ומדינת ישראל, לבין ההצעה הנוכחית להקמת עיר ערבית בגליל.

אז מה צריך לעשות? כללית, לחזור לערכים היהודיים-ציוניים כמו שאפיינו את מדינת ישראל בארבעים וחמש שנות קיומה הראשונות, ולחזור להיות מוקד משיכה לאומי בעל גאווה וייעוד. ההידרדרות החלה עם הסכמי אוסלו הידועים לשמצה, והיא נמשכת עד היום באובדן דרך, מצפן ומצפון. צריך לפעול בדחיפות דווקא לייהוד הגליל, באמצעות הקמת עיר יהודית; צריך לרסן את ההקצנה הערבית המזדהה בפעילות טרור עם חמאס, חיזבאללה ואל-קאעידה; צריך להוציא מחוץ לחוק את המפלגות הערביות, בעיקר התנועה האסלאמית ובל"ד, בעלות האידיאולוגיה הקוראת לחיסול עם ומדינה; צריך לרסן את החממות הרדיקאליות הערביות באקדמיה; ובעיקר, צריך לקבע ולחזק את הלאומיות היהודית והסמלים היהודיים-ציוניים.

אך במקום זאת, הפוליטיקה הישראלית המופקרת פועלת דווקא לחזק את ההקצנה הערבית ולקרב את ישראל לקיצה בהליכה כנועה לכינוסה דרך מדינה דו-לאומית. התופעה המדהימה היא האמונה בקרב הפוליטיקאים כי מדיניות הפייסנות, ההתעלמות, והמופקרות תביא למיתון מגמות ההקצנה הערבית, מבלי להבין כי בתרבות הערבית משמעותן דווקא הפוכה – יתר הקצנה ואלימות, שהרי דרכם הוכיחה עצמה, ולכן יש להתמיד בה ולהעמיקה.

על הציבור מוטלת אחריות רבה: כללית, להפיל את הממשלה הרעה הזאת; וספציפית, להרים קול מחאה רמה ולבצע את כל האפשרי הדמוקרטי, למנוע הפעלת התוכנית הזאת, כי בנפשנו הדבר. 

לשלב את הערבים בחברה ובכלכלה/ מאיר שטרית, שר הפנים

אני תומך בהצעה להקים עיר ערבית חדשה בגליל.

תמ"א 35 (תכנית מתאר אזורית) והכנתן של עשרות תכניות מתאר ליישובים לא יהודיים העלו את הצורך להרחיב את מגוון ההזדמנויות העומד בפני האוכלוסייה הלא יהודית. השינויים הדמוגרפיים והחברתיים באוכלוסייה זו והצורך לשלבה בכלכלה ובחברה בישראל, מחייב הקמה של נדבך עירוני חדש בעבור אוכלוסייה זו. צורך זה בולט במיוחד על רקע המבנה המסורתי של היישובים הלא יהודיים. היישובים העירוניים הלא יהודיים הם, ברובם, יישובים שהתפתחו מיישובים בעלי אופי כפרי. הליך העִיוּר על רקע מצב זה מתקשה ליצור תשתית עירונית מוסדרת בתחומי התעסוקה, החינוך, התרבות והרווחה, ובוודאי בתחומי התחבורה והתברואה.

רבים מתוך אוכלוסייה זו, אשר מבקשים להשתלב באורח חיים עירוני מודרני, אינם מוצאים מענה הולך בתוך המבנה המסורתי של היישובים הקיימים. הוספת אפשרות להקמת עיר ערבית חדשה תגדיל את מגוון ההזדמנויות ואת הניידות של האוכלוסייה הערבית, ותעצים את המשאבים והמנופים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים העומדים לרשותם, וגם תסייע להגברת שילוב האוכלוסייה הערבית בחברה ובכלכלה.

בחינת החלופות תתבסס על עבודת צוות תכנון מקצועי שבו ייקחו חלק גם אנשי מקצוע בתחום התכנון מקרב אוכלוסיית המיעוטים בארץ ותכלול הליך היוועצות עם המועצה הארצית.